לטעתי, יש היגיון בהחלטת האקדמיה,
וזאת שהעין מעדיפה לראות וגם רגילה לראות דיגוש בעה"פ. אלא שההסבר והנימוק של האקדמיה מותנה בנטיית הפועל של פעלים אלה בבניין פיעל: אם צורת הפועל היא סובב (ס-ב-ב) או קומם (ק-ו-מ), הואיל ואין כאן דגש (בהשפעת הכתיב בוי"ו), לא יבוא דגש גם בשם הפעולה: אותת - איתות;, חולל - חילול ועוד... לעומת זאת חִלֵּל את השבת - חִלּוּל שבת.