חלק כן וחלק לא
עד לדייויד יום כולם סברו שלכל יש סיבה, אך יום הראה שאין לכך הוכחה ולכן הטיל ספק בכך. לפי יום, אנחנו טוענים שיש סיבתיות כיוון שיש דברים, שלפי מה שאנחנו רואים, באים תמיד זה אחר זה. אבל, טוען יום, גם אם הם באים אחד אחרי השני, מי אמר שהם באים אחד בגלל השני? אולי הם באים בגלל סיבה אחרת ואולי ללא סיבה כלל. יום קרא להנחה שאם ניסיון העבר מראה משהו, הרי שכך יהיה גם בעתיד "עקרון האינדוקציה המדעית" וטען שלעיקרון זה אין כל הוכחה. טיעוניו של יום שומטות למעשה את הבסיס להתקדמות מדעית, כיוון שאי אפשר להוכיח שום דבר בצורה מדעית (כלומר, ניסיונית) ויתרה מכך- אם אין סיבות, אין כל טעם לפעילות מדעית. האמפיריציזם, שיוסד על ידיו ועל ידי לוק וברקלי, הוביל בסופה של הדרך ל'פוסט מודרניזם' הטוען שלמעשה, כל טענה לגיטימית כיוון שאין כל דרך לבחון אותה בצורה אובייקטיבית. קאנט ניסה לענות על טענותיו של יום על ידי ניסוח מחדש של הבעיה. לפי קאנט, העקרונות המשמשים בסיס למדע נכונים בהכרח, כיוון שאנו רואים בחושינו שכאשר אנו מנסים להחיל את כללי ההגיון האנושי, כמו עקרון הסיבתיות, על העולם, העולם מוסבר בצורה יפה על ידי כך. אם כן נותר רק לשאול מדוע העקרונות הללו מתאימים לעולם. לייבניץ הראה במשל השעונים שלו שיש 3 אפשרויות שהם למעשה 4. 1)א. העולם החיצוני משפיע על ההכרה כדי שתתאים אליו. ב. ההכרה משפיעה על העולם כדי שיתנהג לפי חוקיה. 2) גורם שלישי (אלוהים?) מתאם ביניהם. 3) במקרה הם תואמים. מראש שללנו את האפשרות שזה מקרה (סיבתיות), וגם את האפשרות שהעולם משפיע על ההכרה (יום הראה שאין זה נכון). נותרנו עם 2 אפשרויות, ההכרה משפיעה על העולם ו- גורם שלישי. גם יום וגם קאנט דחו את אפשרות (2), בעיקר כי לדעתם אין לכך הוכחה, ולכן נותרו עם אפשרות (1א) בלבד. גם מי שידחה את אפשרות זו, יוכל לקבל את האפשרות השניה (שאני נוקט בה). כיצד ייתכן שההכרה משפיעה על העולם זה שאלה חזקה אך מי שמכיר קצת את תורת הקוונטים יראה אותה כאפשרית גם אם לא הגיונית (ניתן להזכיר גם את משל המערה של אפלטון). בכל מקרה, לדעתי, אפשרות (2) היא הפשוטה ביותר ולכן בהיעדר הוכחה, היא הסבירה ביותר.