סטטיסטיקות
- פותח הנושא עופר 123
- פורסם בתאריך
לא אוהבת סטטיסטיקות
אם אנהל את חיי לפי סטטיסטיקות זה יהיה מאוד עצוב לפי הטטיסטיקות מעל ל50% מהזוגות מתגרשים יתרה מזאת...אחוז הגירושים והבגידות הגבוה ביותר הוא ברעננה (שם אני גרה להזכירכם) לפי הסטטיסטיקות עד גיל 35 בשל המשקל שלי אני אגיע לכסא גלגלים לפי הסטטיסטיקות רוב התאונות קורות בבית לפי הסטטיסטיקות יש לי סיכוי בשל היסטוריה משפחתית למות מסרטן/התקף לב לחלות בסכרת ולאבד את השפיותי השאלה שנשאלת היא.....האם עלי לחיות את חיי לפי זה? לעזוב את הבית ולגור בחוץ לא ברעננה בודדה ולהכין כסא גלגלים שאיתו אוכל לקבץ נדבות בעוד 5 שנים ולהכין בצד את כותונת המשוגעים? אני לא חושבת סטטיסטיקה באה להוכיח טענה מסויימת וכמו כל דבר אוהבים לעשות מזה הרבה רעש מישהו בדק כמה נשים רזות מעלות במהלך השנים? כמה הן שומרות על המשקל ההתחלתי שלהן? נכון לאדם שמן קשה לעשות דיאטה וקשה יותר אפילו לשמור על התוצאות כי האכילה שלנו היא לרוב לא בשל אכילה פרופר אלה נובעת מסיבות ריגשיות נפשיות כאלה ואחרות כן אנמי מוכיחה את הסטטיסטיקה הייתי 280 קילו ירדתי לאזור ה130 קילו ושוב עליתי ל200קילו הורדתי 30 קילו שומרת על זה בקנאות נכון לא מורידה עוד כי כרגע נפשית לא יכולה להתמודד גם עם דיאטה והגעתי להחלטה שאני כרגע מחזקת אותי את הקבלה והאהבה שלי את הנוחות והואושר שלי ואזי אוכל להמשיך במסע אבל שומרת לא להעלות זה קשה זה עדיין לנהל אורך חיים שונה ממה שהייתי רגילה אליו בשנים האחרונות אבל למה שאתן למשפט סטטיסטי וגם אם הוא נכון לרפות את ידי? המשפט הזה עצוב רק אם אתה לוקח אותה לכיוון הפטליסטי ואומר OK אם במילא אני אעלה...אז למה לעשות דיאטה בכלל? למה לרזות? הרי הנה יש לי הוכחה הרוב יעלו חזרה ואפילו עם ריבית את מה שירדו חבל לתת למשפט שכזה לנהל את תפיסת החיים מאוד קל להרים ידיים אל מול השומן זה הכי קשה בעולם לרזות 13 שנה ויתרתי על בשר שזה האוכל שאינ הכי אוהבת בעולם אבל לא יכולתי לעשות דיאטה לא יכולתי להמנע ממתוקים ומדברים אחרים שאני אוהבת פחות מבשר הכל תלוי באמונה כוח רצון וכוח נפשי ויותר חשוב מזה הכל תלוי בסיבה לדיאטה ומה שעומד מאחורי ההחלטה לרזות אני חושבת שלכולנו יש שאיפה להיות כמה שיותר בריאים ובאם דיאטה היא כורח להיות יותר בריאים אין ברירה אלה לעשות אותה לאט...בטוח ובהדרגה אבל חייבים להכנס לזה עופר לו היינו נותנים לסטטיסטיקה לנהל לנו את אורך החיים מה היה קורה לחולי הסרטן? לחולי איידס? היו צריכים להרים ידיים ולגסוס בשקט? לא הם נלחמים לא רק על החיים אלה גם על האופטימיות יודעים שמצב נפשי יש לו חלק גדול בהתמודדות עם מחלות אז כנ"ל יש לו חלק גדול בשמירה על המשקל ובהורדה במשקל (רק לשם הבהרה לא השוותי השמנה לסרטן חלילה..זו הייתה קיצוניות למען ההדגמה) לפי הסטטיסטיקה זוגות מנהלים יחסי מין 3 פעמים בשבוע.... ואם בא לי יותר? אני אעצור את עצמי כי זוג אחרי 7 שנים לא אמור לעשות את זה יותר מהסטטיסטיקה? וכשאעבור ללונדון זה יהפוך לפעם בשובע ביום ראשון אחרי התה? אני אוהבת לשבור מוסכמות להיות יוצאת דופן אני לא חלק משום סטטיסטיקה זה שלפעמים חיי מתנגשים עם תוצאות סקר זה או אחר... קורה גם מטבע שתזרוק מיליון פעם בסופו של דבר יפגע לאיזה מישהו בעין טלי
אם אנהל את חיי לפי סטטיסטיקות זה יהיה מאוד עצוב לפי הטטיסטיקות מעל ל50% מהזוגות מתגרשים יתרה מזאת...אחוז הגירושים והבגידות הגבוה ביותר הוא ברעננה (שם אני גרה להזכירכם) לפי הסטטיסטיקות עד גיל 35 בשל המשקל שלי אני אגיע לכסא גלגלים לפי הסטטיסטיקות רוב התאונות קורות בבית לפי הסטטיסטיקות יש לי סיכוי בשל היסטוריה משפחתית למות מסרטן/התקף לב לחלות בסכרת ולאבד את השפיותי השאלה שנשאלת היא.....האם עלי לחיות את חיי לפי זה? לעזוב את הבית ולגור בחוץ לא ברעננה בודדה ולהכין כסא גלגלים שאיתו אוכל לקבץ נדבות בעוד 5 שנים ולהכין בצד את כותונת המשוגעים? אני לא חושבת סטטיסטיקה באה להוכיח טענה מסויימת וכמו כל דבר אוהבים לעשות מזה הרבה רעש מישהו בדק כמה נשים רזות מעלות במהלך השנים? כמה הן שומרות על המשקל ההתחלתי שלהן? נכון לאדם שמן קשה לעשות דיאטה וקשה יותר אפילו לשמור על התוצאות כי האכילה שלנו היא לרוב לא בשל אכילה פרופר אלה נובעת מסיבות ריגשיות נפשיות כאלה ואחרות כן אנמי מוכיחה את הסטטיסטיקה הייתי 280 קילו ירדתי לאזור ה130 קילו ושוב עליתי ל200קילו הורדתי 30 קילו שומרת על זה בקנאות נכון לא מורידה עוד כי כרגע נפשית לא יכולה להתמודד גם עם דיאטה והגעתי להחלטה שאני כרגע מחזקת אותי את הקבלה והאהבה שלי את הנוחות והואושר שלי ואזי אוכל להמשיך במסע אבל שומרת לא להעלות זה קשה זה עדיין לנהל אורך חיים שונה ממה שהייתי רגילה אליו בשנים האחרונות אבל למה שאתן למשפט סטטיסטי וגם אם הוא נכון לרפות את ידי? המשפט הזה עצוב רק אם אתה לוקח אותה לכיוון הפטליסטי ואומר OK אם במילא אני אעלה...אז למה לעשות דיאטה בכלל? למה לרזות? הרי הנה יש לי הוכחה הרוב יעלו חזרה ואפילו עם ריבית את מה שירדו חבל לתת למשפט שכזה לנהל את תפיסת החיים מאוד קל להרים ידיים אל מול השומן זה הכי קשה בעולם לרזות 13 שנה ויתרתי על בשר שזה האוכל שאינ הכי אוהבת בעולם אבל לא יכולתי לעשות דיאטה לא יכולתי להמנע ממתוקים ומדברים אחרים שאני אוהבת פחות מבשר הכל תלוי באמונה כוח רצון וכוח נפשי ויותר חשוב מזה הכל תלוי בסיבה לדיאטה ומה שעומד מאחורי ההחלטה לרזות אני חושבת שלכולנו יש שאיפה להיות כמה שיותר בריאים ובאם דיאטה היא כורח להיות יותר בריאים אין ברירה אלה לעשות אותה לאט...בטוח ובהדרגה אבל חייבים להכנס לזה עופר לו היינו נותנים לסטטיסטיקה לנהל לנו את אורך החיים מה היה קורה לחולי הסרטן? לחולי איידס? היו צריכים להרים ידיים ולגסוס בשקט? לא הם נלחמים לא רק על החיים אלה גם על האופטימיות יודעים שמצב נפשי יש לו חלק גדול בהתמודדות עם מחלות אז כנ"ל יש לו חלק גדול בשמירה על המשקל ובהורדה במשקל (רק לשם הבהרה לא השוותי השמנה לסרטן חלילה..זו הייתה קיצוניות למען ההדגמה) לפי הסטטיסטיקה זוגות מנהלים יחסי מין 3 פעמים בשבוע.... ואם בא לי יותר? אני אעצור את עצמי כי זוג אחרי 7 שנים לא אמור לעשות את זה יותר מהסטטיסטיקה? וכשאעבור ללונדון זה יהפוך לפעם בשובע ביום ראשון אחרי התה? אני אוהבת לשבור מוסכמות להיות יוצאת דופן אני לא חלק משום סטטיסטיקה זה שלפעמים חיי מתנגשים עם תוצאות סקר זה או אחר... קורה גם מטבע שתזרוק מיליון פעם בסופו של דבר יפגע לאיזה מישהו בעין טלי
לטלי
אני מסכימה איתך שזה דבילי לתת לסטטיסטיקה לנהל לנו את החיים ועוד יותר אוילי לא לנסות מראש רק כי ידוע שזה מועד לכישלון, אבל מה עם ניסיון מהעבר האישי שלנו? על טעויות שעשינו בעבר או דברים שנכשלנו בהם בעבר ניתן רק לברך שכן אנו לומדים מהם ויכולים להפיק לקחים ומסקנות. את בעצמך חווית "עליה לאחר ירידה" , אני חושבת בדיוק כמוך שאסור לוותר ולהרים ידיים, וכן חייבים להילחם בכל דבר, לא רק מול השומן, אבל מה שאני אומרת כנקודה למחשבה זה שאולי דיאטה זו לא הדרך הנכונה לצאת איתה למלחמה. אני חושבת שיש לחפש ולנסות דרכים אחרות ולא לחזור על אותה הדרך שהוכחה כלא יעילה שוב ושוב. אני חלילה לא באה להעביר ביקורת אני רק מביאה את נקודת המבט שלי, ובכל אופן שכל אחד יעשה מה טוב לו.
דריה
אני מסכימה איתך שזה דבילי לתת לסטטיסטיקה לנהל לנו את החיים ועוד יותר אוילי לא לנסות מראש רק כי ידוע שזה מועד לכישלון, אבל מה עם ניסיון מהעבר האישי שלנו? על טעויות שעשינו בעבר או דברים שנכשלנו בהם בעבר ניתן רק לברך שכן אנו לומדים מהם ויכולים להפיק לקחים ומסקנות. את בעצמך חווית "עליה לאחר ירידה" , אני חושבת בדיוק כמוך שאסור לוותר ולהרים ידיים, וכן חייבים להילחם בכל דבר, לא רק מול השומן, אבל מה שאני אומרת כנקודה למחשבה זה שאולי דיאטה זו לא הדרך הנכונה לצאת איתה למלחמה. אני חושבת שיש לחפש ולנסות דרכים אחרות ולא לחזור על אותה הדרך שהוכחה כלא יעילה שוב ושוב. אני חלילה לא באה להעביר ביקורת אני רק מביאה את נקודת המבט שלי, ובכל אופן שכל אחד יעשה מה טוב לו.
אני מסכימה איתך
לכן גם אמרתי שחשוב גם לבדוק למה דווקא מתחילים דיאטה מה עומד מאחרוי ההחלטה הזו וכמובן שחייבים לבוא בגישה שונה ולהבין שדיאטה על מנת שתצליח זה לא רק להוריד כמויות ו/או לעשות ספורט יש הרבה מרכיבים שיחד נותנים לנו מתכון מוצלח יותר לדיאטה וזה קודם כל שינוי נפשי ריגשי הבנה של האני השמן הסיבות להשמנה מה גורם לנו לאכול יותר? מתי אנחנו אוכלים יותר? להבין שיש תקופות שלא משנה כמה נרצה לא נוכל לשמור על דיאטה כי המרכיב הנפשי הוא זה שזקוק לטיפול לפני שנוכל להטפל למרכיב הפיזי אבל אם נקח את המשפט הזה כפשוטו כאילו היינו אומרים.... אז מה זה כבר משנה? פשוט נשאר ככה וזהו וזו טעות צריך ללמוד מהעב...בוודאי אבל לא להרים ידיים בשל העבר טלי
לכן גם אמרתי שחשוב גם לבדוק למה דווקא מתחילים דיאטה מה עומד מאחרוי ההחלטה הזו וכמובן שחייבים לבוא בגישה שונה ולהבין שדיאטה על מנת שתצליח זה לא רק להוריד כמויות ו/או לעשות ספורט יש הרבה מרכיבים שיחד נותנים לנו מתכון מוצלח יותר לדיאטה וזה קודם כל שינוי נפשי ריגשי הבנה של האני השמן הסיבות להשמנה מה גורם לנו לאכול יותר? מתי אנחנו אוכלים יותר? להבין שיש תקופות שלא משנה כמה נרצה לא נוכל לשמור על דיאטה כי המרכיב הנפשי הוא זה שזקוק לטיפול לפני שנוכל להטפל למרכיב הפיזי אבל אם נקח את המשפט הזה כפשוטו כאילו היינו אומרים.... אז מה זה כבר משנה? פשוט נשאר ככה וזהו וזו טעות צריך ללמוד מהעב...בוודאי אבל לא להרים ידיים בשל העבר טלי
הסטטיסטיקה מתייחסת לעושי הדיאטות...
אני חושבת שאחד הדברים הברורים שניתן להסיק זה שדיאטות לא עובדות. זאת בדיוק הסיבה שמרבית האנשים שפוצחים בדיאטה, סופם לעלות את כל המשקל בחזרה (ובד"כ עם ריבית) זה אכן נתון קשה ובעיקר "הורס שמחות שכזה" אבל לדעתי לפחות - הוא מפכח. ירידה במשקל היא לא עניין של זבנג וגמרנו אלא שינוי מהותי של כל הרגלי האכילה שהקנו לנו/שרכשנו לנו במהלך חיינו (שינוי של כל החיים בערך...) תביא להצלחה הרבה יותר גדולה. אני כבר לא עושה דיאטות, אני בתהליך של שינוי הרגלי אכילה - אני עושה פעילות גופנית שאני רוצה לנסות להתמיד בה, אני מתמודדת עם רגשות, אפילו הקשים ביותר לא דרך האוכל ואני "נפרדת" מהשומן כחומה, כמגן, כצורך להרגיש שייכת. מי שלא מבין שהשומן הוא רק התוצאה ולא הסיבה, קרוב לוודאי (לצערי המאד גדול) ימשיך לקיים את הסטטיסטיקה הזו.
אני חושבת שאחד הדברים הברורים שניתן להסיק זה שדיאטות לא עובדות. זאת בדיוק הסיבה שמרבית האנשים שפוצחים בדיאטה, סופם לעלות את כל המשקל בחזרה (ובד"כ עם ריבית) זה אכן נתון קשה ובעיקר "הורס שמחות שכזה" אבל לדעתי לפחות - הוא מפכח. ירידה במשקל היא לא עניין של זבנג וגמרנו אלא שינוי מהותי של כל הרגלי האכילה שהקנו לנו/שרכשנו לנו במהלך חיינו (שינוי של כל החיים בערך...) תביא להצלחה הרבה יותר גדולה. אני כבר לא עושה דיאטות, אני בתהליך של שינוי הרגלי אכילה - אני עושה פעילות גופנית שאני רוצה לנסות להתמיד בה, אני מתמודדת עם רגשות, אפילו הקשים ביותר לא דרך האוכל ואני "נפרדת" מהשומן כחומה, כמגן, כצורך להרגיש שייכת. מי שלא מבין שהשומן הוא רק התוצאה ולא הסיבה, קרוב לוודאי (לצערי המאד גדול) ימשיך לקיים את הסטטיסטיקה הזו.
דובשנית31 המקורית
New member
"לי זה לא יקרה"
פעמיים בחיי עשיתי דיאטה "רצינית" וירדתי עשרות קילוגרמים. עליתי אותם בחזרה והוספתי עוד כמה לעסק. למרות זאת ועדיין המשפט הזה מעורר בי התקוממות. יש שני צדדים. ה"חולה" וה"בריא": ה"חולה" הוא שהכניסו לי לראש שהצלחה בדיאטה היא הצלחה שלי כאדם בפרוייקטים שהוא לוקח על עצמו. לצערי אני לא מצליחה להתנער מזה. ה"בריא" יודע שדיאטה היא לא פתרון ושינוי ההרגלים שלי בחיים בכלל ובמה שנוגע לאוכל בפרט הם הפתרון. ההתקוממות בפן הזה היא שאין פה כלל חד משמעי ומי שמשתמש בסטטיסטיקה הזו כדגל זה אולי בשביל לספק צורך שלו להכללה. זה כמו שהיתה פעם קלישאה שאחוז המצליחים לעבור בהצלחה טסט ראשון לנהיגת רכב הוא נמוך ביותר, ומי שמצליח חעבור בטסט הראשון בדרך כלל גם מעורב יותר בנהיגה פזיזה. ההכללות האלה עושות לי בחילה, כי יש רבים וטובים שהצליחו להפטר מסיפוק הצרכים הריגשי שמעניקה האכילה ה"מופרעת". לצערי, אנחנו חיים בחברה שמתבבסת על סטטיסטיקות ושוכחת שכמעט כל דבר שקשור לבן אנוש, קשור למצב ריגשי. גם מי שעובר בטסט ראשון את מבחן הנהיגה ברכב.
פעמיים בחיי עשיתי דיאטה "רצינית" וירדתי עשרות קילוגרמים. עליתי אותם בחזרה והוספתי עוד כמה לעסק. למרות זאת ועדיין המשפט הזה מעורר בי התקוממות. יש שני צדדים. ה"חולה" וה"בריא": ה"חולה" הוא שהכניסו לי לראש שהצלחה בדיאטה היא הצלחה שלי כאדם בפרוייקטים שהוא לוקח על עצמו. לצערי אני לא מצליחה להתנער מזה. ה"בריא" יודע שדיאטה היא לא פתרון ושינוי ההרגלים שלי בחיים בכלל ובמה שנוגע לאוכל בפרט הם הפתרון. ההתקוממות בפן הזה היא שאין פה כלל חד משמעי ומי שמשתמש בסטטיסטיקה הזו כדגל זה אולי בשביל לספק צורך שלו להכללה. זה כמו שהיתה פעם קלישאה שאחוז המצליחים לעבור בהצלחה טסט ראשון לנהיגת רכב הוא נמוך ביותר, ומי שמצליח חעבור בטסט הראשון בדרך כלל גם מעורב יותר בנהיגה פזיזה. ההכללות האלה עושות לי בחילה, כי יש רבים וטובים שהצליחו להפטר מסיפוק הצרכים הריגשי שמעניקה האכילה ה"מופרעת". לצערי, אנחנו חיים בחברה שמתבבסת על סטטיסטיקות ושוכחת שכמעט כל דבר שקשור לבן אנוש, קשור למצב ריגשי. גם מי שעובר בטסט ראשון את מבחן הנהיגה ברכב.
כוסית שמנה
New member
מה הקשר לסטטיסטוקות ?כל אנשים הוא
אדם אינדיבודואלי כלומר אדם ספציפי בלי להחליל ....
אדם אינדיבודואלי כלומר אדם ספציפי בלי להחליל ....
שרה גיבורת נילי
New member
סטטיסטית אומר ש...
מתוך עשרה אנשים שמנים שירדו במשקל, תשעה יעלו אותו בחזרה. בלי לקחת בחשבון חמת חלילים, כמובן.
מתוך עשרה אנשים שמנים שירדו במשקל, תשעה יעלו אותו בחזרה. בלי לקחת בחשבון חמת חלילים, כמובן.
יופי של חיוך ותלתלים
New member
מודה.
שמעתי עליה, פגשתי אותה אצל אנשים אחרים. לא בא לי להיות חלק מהסטטיסטיקה המוכרת הזאת. אפילו מפחדת להיות חלק ממנה. לא רק בגלל מאות שקלים ש"הלכו" על קניית גרדרובה חדשה...
, אלא גם כי עבדתי קשה מדי בכדי להוריד את אותם 30 קילואים שכ"כ הפריעו לי. למען האמת הסטטיסטיקה הזאת לא עמדה בדרכי כשהתחלתי את התהליך. לפחות לא כתירוץ ל"למה לא"... אבל הידיעה שאני יכולה להימנות על אותם אחוזים יושבת לי טוב טוב בראש. כמו התמונה מ"פעם" שנמצאת בארנק. שניהם, כמו תמרור אזהרה או משו כזה, שומרים עלי ועל צעדיי. אני יודעת שאני עושה כל מה שביכולתי כדי שלי זה לא יקרה. ממשיכה לדבר עם עצמי יום יום. ממשיכה לשים לב לכל מה שנכנס לי לפה. ממשיכה לעקוב אחרי המשקל כדי לוודא שאין שינויים. ממשיכה לראות שהבגדים לא הדוקים. ממשיכה בתהליך הבלתי-נגמר בפרוייקט חיי. לא רוצה להיות שוב אותה יופי של לפני שנתיים עם אותם 30 קילו שכבר לא שם. לא מתכחשת לזה שלא אוהבת אותה ואת מי שהיא היתה, התנהגה, חשבה ועשתה. אני חושבת שהמוקש בענין הוא המשפט "ממי שמתחילים דיאטה יחזירו את המשקל שהורידו עד חמש שנים מתום הדיאטה...". לעניות דעתי בלבד, לתהליך ההורדה במשקל יש התחלה בלבד. אין לו סוף. ובכלל, יש במילה "דיאטה" משהו זמני. ארעי. מי שעושה "רק" דיאטה ולא משנה את דפוסי ההתנהגות והחשיבה כנראה שדינו אכן להימנות על הסטטיסטיקה הזאת. השמירה על הגוף לאחר הירידה במשקל היא תמידית. השינוי בהרגלי החיים לא משתנה כש"גומרים" להוריד את הקילואים המיותרים. אין קיצורי דרך ואין קסמים. יש מנהגים ואורחות חיים לתמיד. לכל החיים.. ומי שלא חושב או נוהג ככה, כנראה שנכנס לסטטיסטיקות. כנראה. בכל אופן, לא יודעת מה יקרה עוד כמה שנים. הלוואי ויכולתי לדעת בביטחה שאהיה באותו מקום של היום ולא במקום של "פעם". אין לי מושג. כרגע אני נזהרת. מודדת את צעדיי. בעוד כמה שנים תהיה לי תשובה
יופי.
שמעתי עליה, פגשתי אותה אצל אנשים אחרים. לא בא לי להיות חלק מהסטטיסטיקה המוכרת הזאת. אפילו מפחדת להיות חלק ממנה. לא רק בגלל מאות שקלים ש"הלכו" על קניית גרדרובה חדשה...
not afraid to try
New member
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gifמסכימה עם כל מילה
כמו בכל סטטיסטיקה
החלקים החשובים באמת קצת הולכים לאיבוד, מי האוכלוסיה הנבדקת? איזה דיאטה הם עשו? מה היו דפוסי המחשבה שלהם במהלך הדיאטה? לפניה? אחריה? למה הם ציפו מהדיאטה? עד כמה החיים שאחרי הדיאטה ענו על הציפיות שלהם? אני מכירה כמה וכמה מה-5-10% הנותרים, גיליתי 2 סוגים עיקריים: סוג 1: אנשים שחיים בדיאטה על פי תפיסה של דיאטה ולא אורח חיים, כל הזמן, האנשים האלה קוראים לסגנון האכילה והחיים שלהם בשמות כמו מלחמה ומאבק, חלק נכבד מהם מתפקדים כ"מוארים ומאירים" ואני לא מקנאה בהם בכלל. סוג 2: ממש נדיר, בעיקר גברים, שינו אורח חיים, לא מתרגשים מהעניין, מרגישים בסדר אבל לא מסתכלים על החיים החדשים כמאבק ומתמיד או מלחמה, הם פשוט גילו הנאות חדשות, לא מעניין אותם לסחוב אחרים אחריהם, הם פשוט חיים, אחרת, פה ושם מביאים אותה בסטייק ענק, אבל לא חיים בסרט - ובהם אני דווקא קצת מקנאה, וקצת מחקה
הסטטיסטיקה שלי אגב לא שווה הרבה כמו הקודמת, אבל בשבילי היא סוג של מצפן, ב-3 החודשים האחרונים אני אשכרה מחקה את סוג 2, ירדתי כולה 3 וחצי קילו ב-3 ומשהו חודשים, אין לי לרגע תחושת מאמץ/מלחמה/מאבק, לא רוצה להאיר אף אחד, סתם נחמד לי.
החלקים החשובים באמת קצת הולכים לאיבוד, מי האוכלוסיה הנבדקת? איזה דיאטה הם עשו? מה היו דפוסי המחשבה שלהם במהלך הדיאטה? לפניה? אחריה? למה הם ציפו מהדיאטה? עד כמה החיים שאחרי הדיאטה ענו על הציפיות שלהם? אני מכירה כמה וכמה מה-5-10% הנותרים, גיליתי 2 סוגים עיקריים: סוג 1: אנשים שחיים בדיאטה על פי תפיסה של דיאטה ולא אורח חיים, כל הזמן, האנשים האלה קוראים לסגנון האכילה והחיים שלהם בשמות כמו מלחמה ומאבק, חלק נכבד מהם מתפקדים כ"מוארים ומאירים" ואני לא מקנאה בהם בכלל. סוג 2: ממש נדיר, בעיקר גברים, שינו אורח חיים, לא מתרגשים מהעניין, מרגישים בסדר אבל לא מסתכלים על החיים החדשים כמאבק ומתמיד או מלחמה, הם פשוט גילו הנאות חדשות, לא מעניין אותם לסחוב אחרים אחריהם, הם פשוט חיים, אחרת, פה ושם מביאים אותה בסטייק ענק, אבל לא חיים בסרט - ובהם אני דווקא קצת מקנאה, וקצת מחקה
הסטטיסטיקה שלי אגב לא שווה הרבה כמו הקודמת, אבל בשבילי היא סוג של מצפן, ב-3 החודשים האחרונים אני אשכרה מחקה את סוג 2, ירדתי כולה 3 וחצי קילו ב-3 ומשהו חודשים, אין לי לרגע תחושת מאמץ/מלחמה/מאבק, לא רוצה להאיר אף אחד, סתם נחמד לי.Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.