כאמא../images/Emo42.gifשעושה דרך רוחנית../images/Emo41.gifמאז../images/Emo9.gif
ש'הבחור' נולד, התעמקתי בתגובותיו, התנהגויותיו והשתקפותי דרכן. כילד שידע לרשום את מספרי הטלפון של חבריו בגיל שלוש מבלי שאיש לימד אותו (מרקורי בבית 2 בגדי) והבנה גדולה בדברים טכניים, הוא היה מופתע מיכלתו להשיג הישגים בינויניים למדיי בתרגולי קריאה-כתיבה, ביחס לחבריו ויצר יחס של איבה לכל מי שניסה לעזור לו (פלוטו ב-12). כשהייתי עוברת אתו ברחוב, בעודו בעגלת ישיבה, לא פעם חלפנו על פני אנשים המשוחחים בינהם וצוחקים. הוא לתומו חשב שהבדיחה עליו והיה מנפנף לעומתם באגרופו. ואם זה לא מספיק, כל פעם, באסיפת הורים, כשהמורים התלוננו על 'אי ההשקעה שלו בלימודים' הוא כעס כשהבאתי לידיעתם את עובדת היותו הדיסלקט. הוא סירב להקלות המגיעות לו במבחנים וכו'. רק באנקורי הוא למד לקבל את הדיסלקציה שלו כמעלה. אף על פי שכל ילדותו חזרתי והטעמתי באזניו, שהוא פשוט נולד עם כלי מפותח יותר ללמידה ממרבית בני האדם. כי אם להם יש 'מכונית' לו יש 'חללית' אך בשל שיטות הלימוד המיושנות, הוא נאלץ להסיע אותה 'על כביש'
(על פי התיאוריה שלי- מרקורי בבית 2 ובגדי, מגיע לחיים כאן כבר עם כישורים מנטליים ומיומנוית שצריך לרענן. על כן, הקושי בביה"ס כמו גם שליט בית 3 על האופק ועוד סאטורן, אומר: "אני צריך להיות הכי חכם" או "אני צריך לתפוס את המקום הראשוןבכתה" כשזה לא קורה, זה גורם תסכול, ירידת ערך עצמי, דכדוך והפנמה. א-ב-ל, מאידך גיסא זה מוביל להבנות גבוהות, כאשר אני שואל:"למה זה ככה? למה כל כך קשה?" ואז אני מבין, שבעצם, חוסר הקלילות והקושי, הם משהו שאני יוצר מתוך חשדנות, מתטוך חיפוש אחר ה'CATCH' ואז אני לומד לעמוד לבד עם שתי הרגליים על הקרקע, לסמוך על העצמי ולבנות חוזק וחוסן פנימי. L&L TALYA