סוגיה קשה, קשה.
זה ממש לא פשוט אפילו לחשוב על זה, ובטח לא להחליט מה היה צריך לעשות. אני צריך לראות שוב את הפרק כדי להיזכר בטיעונים שלהם, אבל: אני די תמכתי, בגדול, ברעיון הראשוני של הוירוס, כמו שהוצג לפני שבועיים. עם כל הדילמות שזה יוצר, עדיף "להאניש" רפאים מאשר להרוג אותם. גם אם זה אומר שמוחקים להם את הזהות, שהם לא יהיו מי שהם יותר והם לא ידעו בכלל שהם היו מישהו אחר. בהתחשב בעובדה שזה "אנחנו או הם", ושהאופציה השניה של ה"אנחנו" זה פשוט להרוג אותם, אז נראה לי שזה יותר "הומני" "להאניש" אותם. (אפרופו להאניש, היה איזה פועל מגניב שהם המציאו והשתמשו בו בפרק - dewraithed, או משהו כזה). בקשר לשת"פ עם הרפאים - זה גם לא פשוט. כמו שהתחלתי לכתוב בהודעה אחרת בשרשור הזה, החבר'ה שלנו די נגררו למצב הזה. לא היתה להם ברירה, כמו שטיילה אמרה. כנראה שזה העונש למי שחושב שהוא יכול להעמיד פנים שהוא לא קיים, שמתחבא מאחורי מסווה וחושב שלא יהיו דליפות, למי שעושה ניסויים עם רפא בודד ואח"כ "נותן לו" לברוח. מרגע שהם כבר היו בעסק, היה להם קשה לכפות את הרצון שלהם על הרפאים, כי... זה הרפאים. אני מניח שברמה מסוימת הם אולי פשוט רצו לראות שהתרופה עובדת. אולי הם פשוט רצו לתרום לערעור ה"אימפריה" של הרפאים ע"י עידוד מלחמת אזרחים. אולי הם באמת שמחו על ההזדמנות לאזן את המספרים, כלומר להפחית את מספר הרפאים האקטיביים. אז כן, כמו שטיילה (אני חושב) ובקט אמרו, אנחנו מגישים להם בני אדם על מגש של כסף ועם כפית זהב. מה עשינו בזה? אז כן, כולם מרגישים עם זה לא בנוח, ו-וויר מקבלת כדורים כדי לישון בלילה. ובטח בהמשך הם עוד יתחרטו די הרבה על כל הסיפור. אבל כמו שאמרתי, אני חושב שהם די נגררו לכל המצב, ולא יכלו לומר "לא". גם אם היו אומרים "לא", ראינו כמה הדדלוס קטנטונת לעומת הכוורת. מה הם כבר יכלו לעשות? לדגדג אותם ולקוות שיברחו בגלל הדגדוגים? בעניים ההצגה של הדמויות בכלל ושל בקט בפרט כחוסר איכפתיים, זה משהו אחר. את זה היה אפשר אולי לעשות אחרת, לעשות יותר דיונים, להבהיר שהם ממש לא ששים לזה. כולם בכלל ובקט בפרט. הוא היה צריך להראות מתלונן יותר באזני וויר וכאלה, אני מניח. כמו שאמרתי, סוגיה לא פשוטה.