העניין הוא לא הסמכות שלהם או
הלגיטימציה שלהם להחליט. העניין הוא "תרבות דיון" שמוצגת בכל המקומות האלה. כל אחד בא, זורק כמה מילים ומתקבלת החלטה. ב"הבית הלבן" זה צורם במיוחד. לנשיא, מטבע הדברים יש מיליארד דברים לעשות. מדי פעם הוא מקבל סקירה על נושא זה או אחר. אבל כשפתאום יש "הקפצה" לחדר המצב, אז הוא בא, שומע שני משפטים מראש הסגל שלו, שומע משפט מהרמטכ"ל, עוד משפט מאיזה יועץ זוטר, שואל איזו שאלה קטנה, עוד משפט מייעץ לסיום מראש הסגל שלו, וזהו. הוא זורק החלטה וזהו. לא רואים דיונים מעמיקים, לא רואים סיעור מוחין, לא רואים כלום. זה נראה כאילו הכל שם בחפיף. מן הסתם זה לא ככה, וזה מוצג כך כי זה טלויזיה וכו', ואנחנו אמורים להניח שכולם שם מעודכנים ויודעים הכל והישיבה היא רק החלטה פורמלית. אבל זה לא מוצג מספיק, לדעתי. מצד שני, אולי זה פשוט המציאות שבה אנחנו חיים שמשפיעה על ראיית הדברים שלנו אחרת. לכו תדעו.