יש לי סיפור קצר או יותר נכון קטע קצר
הסכינים
"הפעם הצליח לך" אמרה בקול יבש לאיש הקשיש.
בידה אחזה את הסכין הגדולה והצבעונית ובעזרת פרק ידה הגמיש חתכה במיומנות רבה את את המלפפון הירוק והרענן.
חמישים שנה היא נשואה לאיש הישיש שמסתובב לידה. מדי פעם בפעם מלטף הוא את צווארה שידע ימים יפים בעבר, ובעיקר הוא מושיט את ידו ושולף מהארון פריט כלשהו שהיא מבקשת.
חמישים שנה שהוא מביא הביתה פריטים שאין בהם שום חפץ. הוא מומחה בקניות דרך העיתון ודרך הטלויזיה. גם האינטרנט הפך להיות ספק מרכזי לכל הפריטים חסרי השימוש והערך, אשר ברבות הימים ישכבו כלאחר כבוד באיזו מגירה נידחת, או במקרה הטוב יימסרו לעוזרת אשר אוספת מתנות כדי להביא למשפחתה ברומניה.
יום אחד היא מקבלת שיחת טלפון המודיעה לה בשמחה רבה, כי הסכינים שהוזמנו ע"י בעלה, הגיעו בהתאם להזמנה ויש לקחתם. בתגובה היא מלמלה משהו כמו העובדה שאין לה מושג על איזה סכינים מדובר ושיתקשרו בבקשה לבעלה ויעזבו אותה במנוחה. ניתקה את השיחה והתיישבה חסרת אונים על הספה הישנה.
"רק זה חסר לי עכשיו, עוד ערימה של סכינים שלא חותכים אפילו מים" כך הרהרה בעוגמה רבה ונזכרה באבן המשחזת שבעלה קנה לפני שנה כדי שיהיה לו איך להשחיז את כל הסכינים שבבית ולהבם קהה. האבן המשחזת עומדת כמו איזה שעון מטוטלת שעמד מלכת והמזכיר לה שפעם היתה לכל דבר איזו שהיא תועלת.
בצר לה על הכסף שנשפך על שטויות, החליטה להפוך את העניין לבדיחה ולספר לכל בני ביתה על הסכינים המיוחדים שהוזמנו על ידי בעלה, וכך הוסיפה עוד משפט ועוד משפט, באכזריות מה, על גולמניותו ועל בזבזנותו ובין היתר על טיפשותו.
כשהגיעו הסכינים במשלוח מיוחד, גילתה ארבעה סכינים יפים.
מעוצבים וצבעוניים בגדלים שונים. מיד החלה לנסות את כולם כדי שתוכל לפלוט עוד קללה ולנזוף בבעלה, אך הסכינים היו מושחזים וחדים עד מאוד. כמעט חתכה לעצמה אצבע תוך כדי ההתרברבות. נשכה את לשונה והניחה את הסכינים בתוך המגרה יחד עם שאר סכיני המריחה.
"הצליח לך עם הסכינים" חזרה ואמרה בקול יבש כשהיא חותכת את העגבנייה הבשלה.
האיש הקשיש הסתכל עליה במבט אוהב ועורג ואמר:
"את כמעט ונשמעת מאוכזבת נורא".
