קצת באיחור...
טעמתי את הויסקים של דאגלס ליינג שביבוא לארץ:
 
סקאליוואג - בלנדד מאלט מוצלח, של שרי צעיר. לטעמי המורטלאך די בולט בו. הטועמים אהבו.
 
ספייברן 8 שנים - מתובל, קצת פירותי, אבל האלכוהול מורגש וקצת עוקץ. צעיר מדי.
 
אלט-א-ביין 12 שנה - מאוד נקי ועדין, מאלט מתוק וקצת עשבוני ומתובל. המרקם לא רע, אבל לא מאוד מעניין.
 
מקדאף 15 שנה - מרקם חלק, סמיך ונפלא, גם פה החבית לא הביאה הרבה טעם. עשבוני וקצת מריר. חלק מהטועמים אהבו וחלק ממש לא.
 
בלייר את׳ול 15 שנה - שרי בשרי עמוק, קצת ׳מלוכלך׳, הזכיר לי מאוד מורטלאך קלאסי בגיל כזה. הטוב בסדרה כנראה (המיובאים).
 
בראוול 10 שנים מסדרת אולד מאלט קאסק (סיגר מאלט שהיה פעם בדיוטי) - גם פה החבית לא בולטת, אבל המאלט טוב. מרקם סופר חלק ונעים, האלכוהול משולב טוב. הטעמים אולי לא מורכבים, אבל הוא מאלטי, מתוק, עם פירותיות מתגברת בפיניש. חלק מהטועמים ממש אהבו.
 
וסיימנו עם ביג פיט, איילה צעיר קלאסי. היה ויסקי מקטב, כצפוי. חלק אמרו תרופה, וחלק סיימו גם את הגלנקיירן של החלק הראשון...
 
נראה שבסדרת פרובננס של דאגלס ליינג הם מכוונים לויסקים שקרובים לתזקיק, אולי זה מתקשר להם לציון של עונת הזיקוק על הבקבוק, אם זה משנה משהו...
 
חוץ מזה שתיתי בסופ״ש יין סוטרן מוצלח של Montiels, מתוק במידה, חומציות מאזנת, המון פרי. לטעמי טוב בהרבה ממתוקים לבנים ישראלים, כולל הירדן הייטסויין שעולה יותר לחצי מהנפח.