זה לא עניין של לרחם.
הסרט בעיקרו סובב סביב סיפור פשוט, כמעט חסר עלילה, חוץ מהתמודדות. הכל מתחיל אחרי מות האב, שמסתבר שמת במוות די מופרך, ובמהלך הסרט מוצגת ההתמודדות של כל בני המשפחה. אני רואה בזה, את הרצון של הבמאי להדגיש את האינדיווידואליות שבתגובה למקרים שפוקדים אותו בשגרת היומיום, כאלה קשים יותר לעתים, התמודדות שבעצם שונה מאדם לאדם, מעצם היותו אדם שונה, עם דעות שונות ואופי ייחודי. לגבי הרחמים, הסרט לא נוצר בשביל לסחוט דמעות, טיטאניק-אולי הוא, קיטשיים אחרים, גם. ניר ברגמן לא עמל קשות בשביל שאנשים ירחמו על הדמויות שלו.יזהדו, אולי זה המינוח היותר טוב. בעיניי הסרט מעולה, העלילה זורמת יופי והתסריט משובח,חמים ובנוי היטב. לגבי המשחק, כאן נכנס העניין של הטעם, יש כאלה שהמשחק יעצבן אותם נורא, וכאלה שלא. כמובן שהכל בסופו של דבר הוא עניין של טעם.