סופשבוע ארוך בלונדון

סופשבוע ארוך בלונדון

5 שנים אחרי שביקרתי לאחרונה בלונדון, הזדמן לי שוב להגיע לסופשבוע בבירה הלונדונית. ההתחלה הייתה פחות מוצלחת, כשהחברה בה הזמנתי כרטיס טיסה הלוך החליטה לפשוט את הרגל להנאתה. למזלי ממשלת בריטניה החליטה לדאוג ללקוחות וסדרה לי כרטיס טיסה חלופי בטיסה של אל-על.
גם הפעם ישנתי בלסטר סקוור ובחרתי להתמקד (בעיקר) במסעדות אסיאתיות בסוהו. היו כמה כשלונות, אבל גם כמה ארוחות שגרמו לי להתחיל לחשב מתי ואיך אני חוזר לעיר.
סה"כ, כשמחירי המסעדות בארץ הם בטירוף חסר תקדים והפאוונד כל כך נמוך, האוכל בלונדון 'היקרה' הפך לזול בהרבה ממסעדה ממוצעת בתל אביב.
 
Bao Soho

מסעדה קטנטנה ומלאת הייפ בסוהו. מוקמה בטופ 10 ברשימת מאה המסעדות של טיים אווט הלונדוני וגם הייתה בצמרת של כמעט כל רשימה שעברתי עלה.
יש להם כבר סניף גדול יותר שאפשר להזמין בו מקום, אבל הלכתי על הגרסה המקורית. חבר שעבר לגור בממלכה הצטרף ואחרי עשר דקות בתור נמצא לנו מקום ליד המטבח.
ניסינו 7 מנות בתפריט הקטן והדיי זול. כולן נעו על התפר שבין טעים ל-ואוו.
התפריט מחולק למנות קטנות (כ-8 מנות) ולבאו (4 בשריים, 1 צמחוני ו-1 קינוח).

מהצלחות הקטנות לקחנו:
- עוף טאיווני מטוגן עם רוטב חריף (5.5 פאוונד). יש איזה טירוף סביב עוף מטוגן בשנים האחרונות שנראה לי קצת מוגזם. מצד שני, הייתי יכול לאכול אינסוף מהנאגטס האלו.
- חציל, וונטון קריספ (3 פאוונד). זה התיאור שהופיע בתפריט. הייתי מגדיר את זה כגרסה יפנית של חציל בטעם כבד. הגיע עם 4 חתיכות בצק וון טון מטוגן לאיסוף הכבודה. טעים, אבל הייתי מנסה משהו אחר פעם הבאה.
- עוגת דם חזיר (4 פאוונד). מנה יפיפיה, עם חלמון כתום שיושב על העוגת דם/בלאק פודינג. בעיני זה היה מעולה+, אני מניח שצריך לאהוב את הז'אנר.

באו:
- קלאסי (4.5 פאונד). בשר חזיר, אבקת בוטנים, ירוקים מותססים (כך בתפריט) וכוסברה.
בעיני זה היה הבאו הכי טעים כולם. הטעם של הבוטנים היה מאוד דומיננטי, אבל זה גם אחד הטעמים החביבים עלי. הבאו עצמו היה ענן דיי מושלם ושונה מאוד מכל מיני גרסאות של בצק דביק שאכלתי בעבר.
- חזיר קונפי (5 פאונד). בטן חזיר, רוטב חריף, שאלוטס מיובש.
בטן חזיר זה טעים.
- עוף מטוגן (5 פאונד). עוף במרידנת חלב סויה,. מיונז-סצ'ואן, קימצ'י, באו עם שומשום.
זה הייתה המנה האהובה על השותף שלי לארוחה. הוא מאוד אוהב עוף מטוגן.
- כבש (5 פאונד). כתף כבש, רוטב כוסברה, מיונז-שום, צ'ילי מוחמץ.
הכי פחות טעים בעיני מהמנות שהוגשו, אבל עדיין מנה טובה מאוד.

הייתי מנסה את כל המנות בתפריט ואת תפריט השתיה המעניין/מוזר. תענוג של מקום. סה"כ 36 פאונד כולל טיפ (165 שקלים) לארוחת צהריים מלאה (מניח שבשביל להתפוצץ צריך עוד מנה אחת).





 
Flat Iron

חזרנו לסוהו בערב. ניסינו להופרס אבל אמרו שלא יהיה מקום הערב. התקדמנו לפלאט איירון. נאמר לנו שיהיה מקום תוך שעה וחצי בערך. לקחו טלפון, הלכנו לשתות לאגר חביב, חזרנו אחרי שעה בערך וכבר היה מקום.
מסעדה סופר מומלצת שמגישה בגדול מנה אחת - פלאט איירון סטייק. נתח שמגיע מאיזור הכתף, לא הצלחתי למצוא אם יש לזה שם מוכר יותר בארץ אבל אני מניח שיש.
המקום התחיל בתור פופ-אפ, כמו בערך כל המסעדות בלונדון היום. מאז כבר יש לו 5 סניפים קבועים. המחיר של הסטייק נשאר קבוע, 10 פאוונד כולל סלט קטן. כל שאר התוספות עולות כסף. היה גם ספיישל של נתח 'דנבר' בעלות של 15 פאוונד.
ניסינו את שניהם. הכל מגיע מאוד יפה, מחבת חמה על קרש עץ. סכין קצבים קטנה וחמודה. תוספות קלאסיות של צ'יפס ותרד מוקרם. מידיום-רר מושלם. הכל מאוד יפה.
הבעיה? לא כל כך טעים. לא היה לסטייק שום טעם בשרי מובהק. נכון שזה זול ואחלה קונספט, אבל בעיני זה היה סטייק תפל ובלתי זכיר בעליל.
 
Borough Market

בשבת בצהרים נסעתי לבד לשוק האוכל המפורסם מעבר לתמזה.
נחתתי ישר על Kappacasein Dairy, מקום שזכה להמון באז ברשתות חברתיות בגלל גבינת הרקלט שהם ממיסים שם ישירות על תפוחי אדמה.
יש שתי אפשרויות בתפריט, טוסט גבינה עמוס ב3 סוגי גבינה (כולל רקלט. 6 פאוונד), או רק הגבינה המבעבעת על תפוחי האדמה. אתה צריך להחליט מראש לאיזה תור אתה עומד וגובים ממך תשלום כבר בתור. הייתי בערך חמישי בתור אבל חמש דקות אחרי כבר היה תור ארוך מאוד.
הטוסט גבינה כלל גם בצל ירוק והיה מושחת, אם להשתמש בקלישאה ומאוד טעים.

רציתי לנסות את Padella, המסעדה האיטלקית של פסטה טריה בתוך השוק. בכל רשימת מקומות מומלצים בלונדון ראיתי אזכור שלהם. התור היה סביר והייתי מפוצץ מהטוסט, אז החלטתי להסתובב קצת בשוק ולחזור עוד כמה דקות. עד שחזרתי התור היה, בהעדר מילה מתאימה יותר, מגוחך. בערך מאה איש בתור למסעדה עם אולי 20 מקומות.

המשכתי לשאר השוק, אבל בסביבות אחת היה מפוצץ בכל דוכן. ניסיתי סנדוויץ צ'וריסו מומלץ אצל Brindisa. בטיים אווט זה הוגדר כאחד הסנדוויצים הטעימים בלונדון. לי זה היה צ'וריסו סביר בסנדוויץ יבש. הוגש עם פלפלים קלויים, רוקט ושמן זית. בלי שום רוטב. 5.5 פאוונד לשתי נקניקיות.

חזרתי לפדלה, התור לא התקדם. המוח שלי כבר היה במוד פסטה ובאותה כתבה דובר גם על דוכן פסטה טריה בשוק בשם La Tua. ניסיתי. היה ברמה של פסטה בסטה בכרמל, וזו לא מחמאה בשום צורה.

מאוכזב קצת מהתורים העצומים והדוחק יצאתי החוצה לגלידריה (שוב, מומלצת) בפאתי השוק. הטעמים שניסיתי (אמרנה וEton Mess, קינוח בריטי על בסיס מרנג) היו שמנים מדי ובכמות עצומה.

השוק מאוד יפה והדוכנים נראים מעולה. לא הצלחתי בבחירות שלי למעט הטוסט, אבל לא הייתי פוסל את המקום. פשוט לא לבוא בסופשבוע אם אפשר.









 

passioneta

New member
חבר שעובד באיזור הזהיר אותי גם משעות הצהריים באמצע השבוע

אני החלטתי לוותר - נראה לי שכמו הצ'לסי מרקט בניו יורק המקום מתחיל כבר לסבול מעודף הפופולאריות שלו.
 

החתולית

New member
לבורו מרקט הולכים באמצע השבוע

אנחנו תמיד ביקרנו בו ביום חמישי והתחלנו יחסית מוקדם.
&nbsp
&nbsp
 
Koya Bar

בטיול הקודם בלונדון הגעתי למסעדה קויה ואכלתי שם את אחד המרקים הכי טעימים שאכלתי בחיים. קויה עצמה נסגרה, אבל קויה בר היא אחותה הקטנה והאמת שאם לא היו אומרים לי לא הייתי שם לב שמדובר במסעדה אחרת.
שוב הגעתי לבד ועמדתי בתור קצת. התפריט מחולק לסקשן של small plates וסקשן של אטריות אודון. אפשר לבחור אטריות קרות במרק חם, אטריות חמות במרק חם ואטריות קרות במרק קר (נשמע קשוח).

מתפריט הראשונות הזמנתי, כרגיל, בטן חזיר בסיידר (7 פאוונד). הגיעה מנה ענקית יחסית ל' של חזיר שמנמן במיוחד ושתי צלעות קטנות עם קצת בשר עליהם. רוטב על בסיס תפוחים ומין שליכטה של חרדל חריף. יכולתי לשבת רק על הקערה הזו בכיף כל צהריים (קרדיולוג וזה כמובן, אבל מי סופר).

היו המון אופציות לסוג המרק, כולל ספיישל שנשמע מאוד מעניין של קאטלפיש (קלאמרי?) ואומבושי (שזיף מוחמץ). לא הסתכנתי ולקחתי חזיר במיסו, אותה מנה, בערך, שלקחתי לפני חמש שנים.

שכחתי להזמין את הביצה העלומה בצד. כשהגיע המרק נזכרתי, אבל לקחתי 'שלוק' אחד והיה לי כל כך טעים, שויתרתי על להוסיף משהו. האטריות קשיחות ובשר החזיר מתקתק ומלא באוממי
אני באמת לא מבין באוכל יפני. למעשה, כל הזמן הזה חשבתי שמדובר בראמן (על כך בהמשך) ורק עכשיו הבנתי שמרק עם אודון זה בכלל הגדרה אחרת. הדבר היחיד שאני יודע, זה שעברו 5 שנים, המקום השתנה, אבל זה עדיין ממש ממש ממש טעים.

ממליץ בחום.

סוג של נ.ב.

הסתכלתי בביקורת שכתבתי אז. מרק, מנה ראשונה (סלט עגבניות יפני), תוספת ביצה ושתיה קלה עלו לי 20 פאוונד. השבוע מרק ומנה ראשונה עלו לי 17 פאוונד.
באובן קובן, לשם השוואה, עלה המרק שלהם מ-42 שקלים בפתיחה (לפני 3 שנים) ל-66 שקלים נכון לאתמול.



 
The Wolsely

The Wolseley

זה לא בדיוק ביקורת, כי בקושי אכלתי פה משהו. יותר התרשמות אנתרופולוגית. מיד אחרי הארוחה בקויה נפגשתי עם החבר מהארוחות הקודמות. הוא היה רעב ונזכר שקרא על המקום הזה דיי קרוב לאיפה שהיינו.
מדובר במין בית קפה יוקרתי אולד-סקול באיזור המאוד עשיר של לונדון. הגענו בשעות אחה"צ וברוב השולחנות הגישו תה אחה"צ, עם כל הטקס הטיפשי והסנדוויצ'ונים הקטנים.
החבר הזמין מעיין 'דיל' של מרק וחצי סנדוויץ salt beef, שממה שהבנתי זו הגרסה המקומית לקורנביף אמריקאי.
רק בשביל שלא יאכל לבד, הזמנתי Welsh Rarebit קטן, שזה מין טוסט עם רוטב גבינה ובירה שפעם היה במיוחדים במנזר.
הטוסט היה טוסט גבינה סטנדרטי וקטן שהוגש על צלחות פנסיות ועם סכין מאוד יקרה וכבדה שלא חותכת בכלל. המרק היה קונסומה עוף לא טעים בעליל. הקורנביף היה בינוני.
כמובן שלא אכלתי פה באמת וזה לא הוגן לכתוב ביקורת, אבל המקום הרגיש לי כמו כל מה שאני לא מתחבר אליו בתרבות הבריטית/אירופאית. המון עושר ומין אריסטוקרטיה מזויפת ומעט מאוד תוכן.





 
Kiln Soho

אחת המסעדות המדוברות בלונדון בזמן האחרון. מסעדה תאילנדית של שף בריטי צעיר ונחשב (ולא תאילנדי בכלל). הוא גם הבעלים של מסעדת Smoking Goat בסוהו.
האוכל במטבח הפתוח מתבשל על מין תנורי כד כאלו (שזה מקור השם של המסעדה) ולהבות ענקיות מתחתיהן. גירסה תאילנדית כזו של פתיליות.

המתנו כרבע שעה וקיבלנו מקום על אחד משני הברים בקומה העליונה. הברמנית/מלצרית אמרה שמדובר במנות קטנות וצריך 3-4 לאדם. החלטנו להתחיל בקטן והזמנו 4 מנות. לצערי, שתי המנות הכי מעניינות בתפריט עבורי, מנת לנגוסטין ומנת קלאמרי, נגמרו לפני שהגענו (לזכותם יאמר שזה נאמר לנו בשניה שנכנסנו לתור, כדי שלא נפתח ציפיות).

בכל זאת היה הרבה דברים להזמין והתחלנו עם מנה של דג בשם Brill בקארי חריף, חצילים תאילנדים ואני חושב שגם בזיליקום תאילנדי (8 פאונד). הדג היה מצוין וכל החריפות הזו היא בדיוק בשבילי. היה טיפה יותר מדי טעם של אניס עבורי, אבל השותף התמוגג מהמנה.

Northern Style Pork Laap (מנה של סלט חזיר "צפון תאילנדי" (7 פאוונד) כבר הייתה מושלמת עבורי. זה לא היה שונה בהרבה קונספטואלית ממנות תאילנדיות דומות שאכלתי בעבר, בשר חזיר קצוץ, הרבה בצלים ותיבול אגרסיבי.

אחרי הפוגה קצרה מדי, הגיעו עוד שתי מנות. הבעיה היחידה במסעדה עבורי היה השירות. המנות הוגשו בקצב מסחרר, בלי הסברים, בלי צלחות חלוקה (למרות שהם הגדירו את המנות כ'מנות חלוקה') ובלי לפנות את הצלחות הקודמות.

מזל שהאוכל כיפר על זה בגדול. המנה הבאה הייתה Wild Ginger & Beef Cheek Curry from Burma (7.5 פאוונד). אם הייתה לי סבתא בורמזית, זה מה שהייתי רוצה שהיא תכין לי בימי שישי. תבשיל מתקתק, שזה לרוב טעם שאני פחות מתחבר אליו, אבל הכי 'אוכל מנחם' שאפשר. טעים להפליא.

אחרונה בסבב הזה הייתה מנה בשם Clay Pot Baked Glass Noodles Tamworth Belly & Brown Crab Meat. (5.75 פאוונד). מגיע סיר חרס מלא באטריות שיושבות על תבשיל של בשר חזיר ובשר סרטנים ובצד קערית עם רוטב על בסיס רוטב דגים ולימון. לא קיבלנו הסברים, אחרי ששאלנו המלצרית אמרה "חלק שופכים הכל, חלק לא. מה שתרצו". היו שני גדלים למנה, אבל המנה הקטנה הייתה עצומה בגודלה ביחס למחיר.
אחרי שעירבבתי את הרוטב עם האטריות זכוכית התקבלה מנת פסטה שהייתי שמח לאכול כל יום. מגוחך לחשוב שזה עולה פחות ממנת נודלס בכל קניון ישראלי.

יחד עם שתי בירות נחמדות מהחבית היינו דיי מלאים ובכלל לא ברור לי איך אפשר להזמין 4 מנות לכל אדם. סה"כ כולל טיפ, בירות ושתי מנות אורז (2 יורו לקערה קטנה יחסית של אורז חום מצוין) יצאנו ב-45 פאוונד.

לפעמים בחו"ל אתה הולך למקומות קלאסיים שעובדים מצוין כל השנים. לפעמים מגיעים למקומות שהיו טרנדיים לא מזמן ועכשיו מלאים בתיירים שקראו אותו דבר. התחושה בקילן הייתה שמדובר במקום שקורה ממש עכשיו. זו לא בדיוק מסעדה תאילנדית, לא היה אף אסיאתי מבין הטבחים שעבדו במטבח הפתוח. זה פשוט הרגיש כמו מקום של שף צעיר שנמצא בשיא ה'כושר' שלו ממש כרגע.

(לא הצלחתי לצלם בגלל החושך, אז הוספתי כמה תמונות של צלמים טובים יותר להמחשבה).



 
Hoppers

עוד מסעדה שנמצאת בשיא ההייפ שלה כרגע. מסעדה סרי-לנקית בסוהו, המסעדה היא בבעלות של JKS, שאם הבנתי נכון הם אח ואחות שהקימו אימפריית מסעדות ששולטת בלונדון כרגע. בין היתר הם הבעלים של Gymkhana, ההודית הממושלנת וגם של Bao המעולה שכתבתי עליה קודם.
תכננו ללכת למסעדה בצהריים, אבל מאבק אינסופי שלי בסניפי יוניקלו הוביל לזה שהלכתי הלוך וחזור בין אוקספורד לריג'נט סטריט ולמסעדה הגעתי עייף ומזיע רק ב-14:10, מה שיוביל לבעיה שנגלה בהמשך.

בניגוד לביקור לפני יומיים, הפעם לא היה תור. נכנסנו, אבל איש מהמלצרים הצעירים מאוד לא התייחס אלינו. התיישבנו באחד התאים, אבל מיד אמרו לנו שזה מקום לארבעה ואנחנו יכולים להצטרף לשולחן או לשבת על הבר. התיישבנו על הבר, אבל איש לא התייחס אלינו שוב. ביקשנו מהברמן עזרה בתפריט, אבל הוא לא בדיוק הבין מה הבעיה שלנו וקרא למלצרית. החלטנו לעבור לשולחן 'משותף' והזמנו 2 מנות ראשונות, 2 מנות קארי ו-הופר ביצה, שזו מין קערה שעשויה מבצק ובתחתית ביצת עין.
לראשונות הגיעו "שרימפ שטן"(7 פאוונד), מנת שרימפס ברוטב על בסיס חמאה וצ'ילי. חריף מאוד (ואני בכלל לא רגיש לחריף). מנה טובה.
המנה הראשונה הנוספת כבר הייתה ליגה מעל. Bonemarrow Varuval, Roti (7 פאוונד) אני לא יודע מה זה בדיוק, אבל הגיעו 4 עצמות מוח ברוטב הכי ממכר שאכלתי הרבה זמן. לא יודע אפילו להגיד מה היה בו, למעט שהוא היה מאוד חמאתי, מלא בתבלנים ואולי על בסיס עגבניות. הבעיה היחידה שעצמות המח היו מאוד מאוד דלות במח. רוטי, תכלס סוג של מלוואח הודי, שימש מצוין לניגוב הרוטב.

למנות עיקריות הזמנו קארי דגים, שקראתי עליו רבות וקארי "חזיר שחור", שהמלצרית אמרה שהוא מאוד 'אינטנס, חלק אוהבים חלק לא'. ככה קונים אותי, תכלס. כל קארי עלה 7 פאוונד וההופר 4.5 פאוונד.

מיד אחרי שהזמנו את המנות הודיעו לנו שהמטבח נסגר בקרוב, אז אם נרצה עוד משהו להגיד עכשיו. החלטנו להסתפק בהזמנה שלנו. כשהגיעו מנות הקארי, הייתי עסוק עוד בניגוב הרוטב ממנת המח עצם. החבר התחיל לאכול אבל היה טרוד בענייניו. כל זה רלוונטי כי כשהגעתי לקארי הדגים מאוד התרשמתי מהמרקם הבשרי שלו ומהטעם החזק של הכבש. קראתי למלצרית שטענה שהזמנו קארי כבש, מה שלא היה נכון בעליל. היא הלכה לבדוק ואמרה שאמנם הזמנו קארי דגים, אבל המטבח כבר סגור ואין מה לעשות.

למזלי קארי הכבש היה טעים מאוד. החזיר השחור היה הרבה פחות לטעמי, אבל פה אי אפשר להאשים אותם. היה לו טעם מאוד דומיננטי ומרקם גרגירי לא כל כך נעים.
ההופר עצמו, האמת, הרגיש יותר כמו גימיק מאשר מנת בצק רצינית. אני מניח שזה לא המצאה שלהם ושיש לזה בסיס, אבל אם אשוב אי פעם חזרה להופר, אסתפק ברוטי.

סה"כ יש אוכל מאוד מעניין בהופר. קצת נפלנו בבחירות המנות העיקריות ובשעת ההגעה. הייתי מנסה שוב.





 
Kanada-Ya

הטיסה שלי הייתה אמורה לצאת בשעות אחה"צ המאוחרות ולכן חשבתי שרק אנשנש משהו אחרי הופר, אבל בבוקר הטיסה קיבלנו הודעה מארקיע שהטיסה נדחתה לאחרי חצות. אחלה. לפחות 'נרוויח' עוד ארוחת ערב.
בהתחלה תכננתי על Chick N' Sour, מקום מפוצץ הייפ של עוף מטוגן על גווניו השונים. אחרי מחשבה מסוימת וצינון שהתחלתי להרגיש במעמקי הגרון, אמרתי שנלך על עוד מרק.
גיגול מהיר הביא אותי ל-Kanada-YA, פחות משתי דקות הליכה מהמלון. המקום מופיע בכל רשימת הראמנים הטובים בלונדון. הזמנתי Tonkutsu, המנה הפשוטה מבין אופציות הראמן, אבל גם זו שעליה מתבסס התפריט. לראשונה הזמנתי כהרגלי בטן חזיר. שתי המנות הגיעו יחד, בניגוד לקויה ששם קיבלתי קודם את הראשונה וחיכו שאסיים אותה כדי להכין לי את העיקרית. בנוסף, בטן החזיר הייתה פרוסות חזיר יבשות לחלוטין ולא טעימות בעליל.
ההתחלה המבאסת הביאה אותי למרק. הביס הראשון היה הכי רחוק שאפשר מהחוויה בקויה. סתם מרק. האטריות, ששואלים אותך במעמד ההזמנה באיזה רמת קשיחות אתה רוצה אותן, היו אמנם קשות כמו שביקשתי, אבל סתמיות לגמרי. הזמנתי ביצה עלומה, כדי לתת קצת עומק למרק, אבל זה לא עזר.

10.5 למרק, 3 פאוונד למנה הראשונה הגרועה. לא יקר, אבל לא טעים בכלל.

כדי לא להתבאס טוטאלית מהארוחה האחרונה שלי בלונדון, הזמנתי מילקשייק במקדונלדס הסמוך. היה מצוין (וחצי מחיר מבארץ, כמובן).
 

החתולית

New member
בפעם הבאה נסה את BONE DADDIES

מעניין אותי אם תאהב את הראמן שלהם. אנחנו אהבנו אותו מאד.
 

erezavn

New member
אחלה דיווחים.

הייתם ב-3 מקומות שהיו חזק על הרדאר שלי בגיחה שלי ללונדון ביוני: Kiln, Bao ו- Hoppers. אם רק היו לי עוד יומיים-שלושה...
לגמרי עושה חשק לחזור במהרה, ודאי כשהפאונד נמוך.
 

מ צ ד ה

New member
תודה רבה! לא הייתי (עדיין
) בלונדון אך זה

לא פגם בהנאת הקריאה שלי את דיווחיך
.
 
למעלה