סופן של החנויות הלא-וירטואליות הולך ומתקרב...

אז זהו שלא...

אני גרה בסביבה עירונית, ולא, בהחלט לרוב העניים, כאן, אין אוטו. שימי לב שהאזורים הכי עניים בארה"ב הם בהרבה מקרים ה-inner city, הפרוג'קטים... רשיון נהיגה זה זהות, לחלק מהעניים אין זהות חוקית, לקנות אוטו עולה הון מבחינתם (גם אוטו ישן זה רכישה ענקית בשביל עניים) שלא לדבר על תחזוקה וביטוח (שיעלה הון בשכונות הגרועות של העיר).
זוכרת את הסיפור שסיפרתי על הילד משיקאגו? הנסיעה משדה התעופה לבית שלנו היתה הפעם הראשונה בחייו שבה הוא נכנס למכונית פרטית... יש עוד הרבה ילדים כאלה... הם משתמשים בהסעות לביה"ס והוריהם נוסעים בתחבורה ציבורית... אותה תחבורה ציבורית שבשרשור הזה נאמר שהיא לא יעילה... אבל כן, לנו יש ברירה... להם לא.

ובשביל להגיע למודעות ורצון צריך השכלה, משהו שאין לחלק מהעניים...
נכון, מישל אובמה הביאה הרבה מודעות לתזונה נכונה לציבור הזה, אבל עדיין המצב רחוק מלהיות טוב.
 

danakama10

New member
בסביבה העירונית בה לא צריך אוטו כדי להתקיים

אני בטוחה שמי שזה חשוב לו והוא מודע יכול להגיע לסופר בתחבורה ציבורית. במקומות בהם לאנשים, גם עניים, אין אוטו, בוודאות ישנה תחבורה ציבורית סבירה. ואיך אני יודעת? גרתי במספר מקומות בהם בלי אוטו אין לך חיים למעשה, וגם בשכונות הכי עניות (שיום יום עברתי דרכן) לכל אחד היה אוטו.

מסכימה איתך שהבעיה היא בהגברת המודעות וההסברה.
 

Boston Guy

New member
זה גם תלוי מה גיל העניים...

אתמול בערב עברתי ב"סופרמרקט של העניים" (אותו מרקט באסקט שעליו דיבר אילן) כדי לקנות איטריות קונג'אק שנגמרו בבית - וגם "גבינה צהובה" עבור הכלב.
הוא מעדיף אמנטל, ובמעדנייה של מארקט בסקט מוכרים פאונד של המותג "פינלנדיה" בפחות מ 4$.

את מרקט בסקט סוגרים יחסית מוקדם - ב 9 בערב. בסוף היום מוכרים שם בהנחה גדולה את ה"מוצרים המתכלים" (דברי מאפייה, פרות וירקות שפג ליחם וכיוצ"ב) שנשארו על המדף, ולכן זה זמן טוב עבור אנשים שהפרוטה לא מצוייה בכיסם לנסות למצוא מציאות

בתור לקופה עמדה (בקושי) לפני קשישה קטנה ומצומקת, לבושה בבגדים שראו הרבה שנים יפות יותר. בסל הקניות שלה היו שלוש או ארבע קופסאות טונה קטנות מ"מותג הבית" של מרקט באסקט, שקית לחם בן יומיים שנמכר בהנחה גדולה, ושני תפוחי אדמה. זהו.
היא ניסתה לשלם בכרטיס ה FOOD STAMPS המגנטי שלה. DECLINED. ניסתה שוב. DECLINED.
סימנתי לקופאית שאני אשלם על הקנייה הזו.
הזקנה עשתה את עצמה נעלבת, אבל יכולתי להרגיש את הרווחה שלה.
"סל הקניות" שלה עלה לי פחות מ 5 דולר. חמישה דולר שפשוט לא היו לה.

THIS KEEPS ME GROUNDED. אחד מאכיל את הכלב שלו בגבינה מיובאת מפינלנד - בזמן שקשיש לא יכול להרשות לעצמו קופסת טונה וכיכר לחם בן יומיים.
וזו אמריקה. צעד אחד לא נכון - ובעוד 20 שנה אני יכול להיות במקום בו היא נמצאת.
 

danakama10

New member
כתבת יפה

ועדיין, השיטה כנראה עובדת. למרות שיש פחות התערבות ממשלתית ופחות חוקים סוציאלים, עדיין אתה, אני, ורבים וטובים אחרים מעדיפים את החיים כאן, למרות שלכאורה חוסר הוודאות לגבי העתיד כאן גבוה מחוסר הוודאות במדינת רווחה.
 

KallaGLP

New member
ברור שיש כאלה שהנסיבות שלהן כאלה שהם מסתדרים בארה"ב.

אלה האנשים שבדרך כלל כותבים בפורום.
אלה שלא הסתדרו וחזרו לארץ כנראה כבר לא כותבים כאן.
וגם, זו לא חוכמה שאנשים עם מקצועות הייטק או אקדמיה מגיעים (הרבה פעמים למקומות עבודה טובים שכבר ממתינים להם) ומסתדרים. השאלה היא לא מה קורה לאנשים כמונו, שבמקרה הכי גרוע גם יש להם לאן לחזור, אלא לאנשים כמו הזקנה הזו.
 

danakama10

New member
הנקודה שלי

שבוסטון יודע שבעקבות סיטואציות מסויימות בחיים הוא עלול להגיע למקום של הקשישה, ועדיין מעדיף את המגורים פה, בו אם יגיע למצב שכזה, המדינה תתמוך בו פחות מאשר בארץ.
אגב, מהמאוד מעט שידוע לי, ההבדל העיקרי הוא בביטוח הרפואי. עניים מקבלים תמיכה ציבורים גם פה וגם בארץ, ובזמנו כאשר בדקתי מספר נתונים, זכור לי שגיליתי שלאמריקה אין במה להתבייש.
 

KallaGLP

New member
נכון, כי במקרה הכי גרוע הוא אורז את פקלאותיו וחוזר לארץ.

אבל לא לכולם יש לאן ללכת.
 

randomwinds

New member
זו שאלה של ערכים יותר משאלה של העדפה

מדינת רווחה מנסה 'למקסם את המינימום' - סיוע אפקטיבי לשכבות הנמוכות כשהמשאבים מגיעים מהשכבות העליונות

מדינה קפיטליסטית מנסה 'למקסם את המקסימום' - תנאים נוחים יותר לשכבות העליונות תוך השארת שכבות הנמוכות מאחור

המספרים שגילית מצביעים על החיסרון שבשיטה בארה"ב - ההשקעה בשכבות הנמוכות היא עצומה אבל לא יעילה.

השאלה הערכית היא האם חברה צריכה לשאוף למצב של, מה שמכונה בפי העם, "שיוויון הזדמנויות", כלומר "הזדמנות שווה לכולם למימוש הפוטנציאל הגלום בהם ללא הבדל דת גזע מין ומוצא סוציו-אקונומי". אני מניח שתשובתך היא לא.

קשישה מהסיפור של בוסטון היא עניין אחר. אלה שמגיעים לגבורות בחוסר כל - מצבם לא מזהיר באף חברה מערבית.

אבל בין קשישה של בוסטון לקשיש אחר, ג'ף בזוס, יש המון דרגות ביניים. החברה האמריקאית יצרה מצב שבו 'קל' ליפול. ובהכרך אחוז מסויים נופל. זה מיטיב עם השכבות האמידות ודי מטריד את רובינו שנמצאים בקבוצת הסיכון. לכן שאלה ערכית נוספת היא האם חברה צריכה לספק רשת בטחון לאותם חסרי המזל. אני מניח שגם כאן שתשובתך היא לא.
 
ילדים עניים מקבלים ארוחת בוקר וארוחת צהרים בבית הספר

בסופ"ש ובחופשים הם מקבלים אוכל ארוז בתיק לקחת איתם הביתה. יש פה מפעל האכלה די מדהים שמונע רעב בין ילדים.
 

lamah

New member
הנקודה היא שעוני הוא מצב מנטלי

לא מצב חשבון בנק. אף אחד מאיתנו לא יאכל כמו עניים דור שלישי או עשירי אם חלילה יתדרדר לעוני. כי אנחנו לא עניים בתודעתנו ולא נתחיל לאכול פסטה ברוטב זרחני ולחשוב שזה מאק'נ'צ'יז. הויאטנמים שאתה רואה לא בהכרח רואים עצמם עניים בהשוואה לקבוצת הייחוס שלהם. וזה נפלא שהם יכולים לתחזק אורח חיים ותזונה מסורתית שנשמעת בריאה יותר מהתזונה הקלאסית שעניים אמריקאים ''אסלים'' נאלצים לצרוך.
 

nogala1

New member
גם החברים הכי טובים של הכלב שלי אומצו משלטר

והם כולם מקסימים . אישית , אני חושבת שכשמאמצים כלב , חייבים לקחת מאמן טוב בכדי ללמד אותך איך לחנך אותו (בדרך כלל מי שעובר אימון הוא הבעלים - לא הכלב....)
 

debby12

New member
מנהל
אנחנו אימצנו כלבה בת שנתיים וחצי

ועכשיו אנחנו חולים לה על הזנב


היא קצת שרוטה - בעיקר היא מפחדת מהרבה דברים. לדעתי יש לה טראומות מהעבר. הכי היא מפחדת ממשאיות - לדעתנו היא היתה בבעלותו של איזה נהג משאית שהתעלל בה.

אבל סה"כ היא כלבה מקסימה ואוהבת. היא גם מאוד אמהית וחמה כלפי החתולים בבית, ועושה שמח לילדות. וזה נותן לנו הרגשה טובה שהיצלנו אותה ממוות בטוח במקלט-שבו-הורגים-המון בקנטאקי....

ממש לא הייתי אומרת שיש לה "המון בעיות". היא רק קצת נוטה לפחדנות (טוב נו, לא נוטה, היא פחדנית). והיא הגיעה כמובן מחונכת לגמרי לצרכים מה שמאוד עזר, וגם קלטה בשניה את המיטת כלבים שקנינו לה וניכסה אותה לעצמה.

אני מאוד בעד להציל חיה בוגרת. לגורים יש המון "שוק". לחיות בוגרות פחות....
 

John the Savage

New member
הכלבונת שלנו גם מפחדת פחד איימה ממשאיות ואוטובוסים

אימצנו אותה בגיל 11 שבועות, אז לא נראה לי שהיה לנהג משאיות הרבה זמן להתעלל בה. היא פשוט גם כלבה קצת חרדתית באופן כללי. ניראה לי שזה בעיקר גנטי. כשהיא היתה קצת יותר קטנה, הפחד מרעש של משאיות ואוטובוסים הפחיד אותה במידה כזו שהיא בקושה הסכימה לצאת לחצר. וגם כשהיא יצאה לחצר לשתי שניות לעשות צרכים, היתה מיד חוזרת משקשקת לדלת.

עכשיו זה קצת פחות נורא ממה שהיה לפני כמה חודשים. אבל עדיין אם עוברת משאית או רכב גדול אחר ברחוב, היא מיד תופסת פוזה של שועל נמלט במנוסה.
 

Ani15

New member
כל כלב הוא חתול בשק

לונה שלנו אומצה בגיל תשעה חודשים (בוגרת למדי) ממישהי שמסרה אותה כי לא יכלה להמשיך לגדל אותה בגלל מעבר דירה. לטעמי זה מפחית סיכונים אבל עדין מאפשר לך לקחת כלב מעורב שסיכויי השרידה שלו לא משהו (במקום לקנות גזעי ובכך לקדם סחר בחיות שאינו לטעמי כלל). אולי בקרייג מפרסמים כלבים למסירה?
קדם לה כלב שאומץ משלטר (צב"ח) בגיל שנה והיה צרה מהלכת על ארבע גם מבחינת התנהגות וגם מבחינות בריאותיות. יצאה לנו הנשמה עד שהורדם בגלל סרטן מתקדם בגיל 14 (כלב זה בן משפחה ובן משפחה לא זורקים גם אם הוא בעל צרכים מיוחדים).
 

danakama10

New member
קרייגסליסט קצת מפחיד אותי

שמעתי הרבה סיפורים ששם מוכרים בעיקר כלבים שגדלו אצל backyard breeders, ושיש להם בעיות קשות.
כל כלב הוא חתול בשק, וזו אחת מהסיבות שאני מעדיפה כלב בוגר, שהאופי שלו כבר ידוע. אין לי את היכולת להתמודד עם כלב עם בעיות אופי (ואני כמובן לא מדברת על תקופת ההשתלבות).
אגב, באיזור שלי, על פי שיחה עם עובדת ברסקיו מסויים, אין כמעט מקרים של כלבים שהם adoptable אשר אינם מוצאים משפחה מאמצת במהרה, גם כשמדובר בכלבים זקנים או עם בעיות מיוחדות. מסתבר שאנשים כאן כל כך רוצים כלבים, שבאופן קבוע הרסקיו "מייבא" כלבים מלוס אנג'לס.
 

mal1

New member
כל הכלבים שהיו חלק מחיי הגיעו משלטר/רסקיו

וכולם היו בני שנה וחצי וצפונה. זכור לי (לטובה) כלב אחד שכזה מילדותי שהיה אכן כלב "חינוך מיוחד" - אבל זה לא הפך אותו לפחות קסם והוא נשאר חלק מהמשפחה עד שנפטר.
כזוג (משפחה) - היה לנו כלב אחד זצ"ל שאומץ בגיל שנה וחצי מתנו לחיות לחיות ואחרי התחלה קצת מאתגרת (הוא היה צריך להתרגל אלינו ואנחנו אליו) - חי איתנו (אני מקווה שבאושר) שנים רבות, עשה רילוקיישן ומת בזקנה טובה (מאוד) על אדמת ארה"ב. הכלבה הנוכחית שלנו אומצה מרסקיו כשהיא בערך בת שנתיים (לפי ההערכות). התחילה כפצצת אנרגיה ועם השנים - נרגעה. הבעלים הקודמים שלה מסרו (נטשו) אותה כשהצטרף תינוק למשפחה (הכלבה מדהימה עם ילדים מכל הגדלים ובכל מצב צבירה).
זה תמיד הימור - גם עם גור וגם עם בוגר - ואם את ממש לא מרגישה נוח עם זה - תפני לשלטר או רסקיו שמציע פוסטר טו אדופשיין. לי באופן אישי זה לא היה מתאים כי כלב שנכנס אלי הביתה - נשאר (-: אבל זאת האפשרות הקרובה ביותר לרנט-א-דוג שיאפשר לך לבחון את רמת ההתאמה של הכלב לצפיות שלך
 

danakama10

New member
בעלי כנראה דומה לך

אני באמת רציתי להיות פוסטר, ואז להחליט אם הכלב מתאים, אבל בעלי נקשר מהר והוא רוצה שאם כלב יכנס הביתה, סימן שהוא נשאר...
 

Mיה1

New member
רק מהמחשבה שאת מצילה את חייו של הכלב הבוגר שווה את הכל

יש לנו ארבעה כלבים 3 אומצו מעמותות ושלטר ואחת מקרייגליסט ממשפחה שנולד להם תינוק ולא רצו/יכלו להמשיך לטפל בכלבה. הצעיר אומץ מעמותה בגיל 3 ח׳ והיה לנו את כל הבלאגן הראשוני של גידול גור. האחרות הגיעו מגיל שנה ועד 3 שנים כבר מחונכות מבחינת צרכים שזה הרבה יותר נוח. כל אחת ואחד עם אופי שונה ומדהים. זו עם האפילפסיה, מסתבר שלגזע האונד יש נטיה לפתח את המחלה, נזרקה מהבית בטקסס בגיל שנה לאחר שהמליטה גורים, ולמזלה ולמזלנו אגודת כלבים אספה אותה והעבירה אותה לאילינוי לביתה החדש. אחרת נמצאה משוטטת ברחובות, אין לי מושג כמה זמן היתה צרכה לשרוד עד שנאספה לשלטר ומכאן האופי הקשוח שלה ואהבה מוכירת תודה לזוגי שאסף אותה מהשלטר.
מפסיקה כאן כי יכולה להמשיך עם מגילות כשמדובר על הכלבלבים שלנו.
הרבה שמחה הם מכניסים לחיינו וגם בלאגן לא חסר... אבל לא היתי מוותרת על אף אחד מהם!
 
אימצנו כלבה בת 4 שהייתה נשמה, הגור שלקחנו אחריה מאתגר בענק

כל כלב והאופי שלו, הלברדורית הגיעה בת 4 מבית עם ילדים קטנים שלהורים לא היה כוח אליה. היא הייתה נשמה טובה, יכולתי לסמוך עליה בעיניים עצומות ליד ילדים קטנים וליד כל אחד. אחריה לקחנו גור, הוא הגיע ישר מהמגדלת והוא פרוייקט... זה תלוי באופי לא רק בהסטוריה של הכלב.... אבל כל כלב, גם אם הוא פרוייקט, יכול להפוך לכלב מדהים, עם הגור הזה עברנו שנתיים של אילוף, אבל היום הוא התנדב בפעם הראשונה בתור כלב שרות שהולך לבית אבות בשביל שזקנים ילטפו אותו... הדרך לא הייתה קלה אבל בהחלט הגענו לכלב רגוע שאפשר לסמוך עליו.

אבל מצד שני, קחי בחשבון שכלב זה מחוייבות די גדולה, זה הוצאות לא מעטות אצל הוטרינר, זה הורס את הספונטניות, אי אפשר להחליט שקופצים לחופש כי צריך למצא סידור לכלב, וסידור כזה עולה לא מעט.

כמו שאמרו כאן, כלב זה בן משפחה לטוב ולרע.
 
למעלה