סופו של עידן
טוב האמת אני לא יודע כל כך מאיפה להתחיל ....ויש לי כל כך הרבה מה לרשום ...ומי שעוד לא הבין נגמרו (לפחות כל המשחקים הרשמיים) בכדורעף השנה לנבחרת בית ספר ולכל הי"ב שבינינו ולי אישית בפרט.....אז אני חושב שמה שהקראתי בחדר הלבשה אחרי המשחק האחרון כשגרוני גדוש והקול רועד מרוב דמעות זה פחות או יותר מסכם הכל ואני אשמח להביא את זה שוב כאן : קודם כל תודה שנתתם לי להיות חלק מקבוצה שהיא הרבה יותר מקבוצת ספורט, קבוצה שיש בה הרבה רגש, הרבה אהבה והרבה חברות. תודה לגל שהיה המקביל שלי השנה בשלוש ולמרות שאיחר קצת בחסימות ועופף קצת לפעמים היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה. תודה לרועי וסם שגם אם לא היו איתנו במגרש תמיד היו איתנו בלב. תודה לגיא ולאיתק שהצטרפו רק השנה אבל זה נראה כאילו הם איתנו מאז ומתמיד. תודה לשקד שתמיד פינק ופיטם את כולנו ולא שכח לבכות שהוא הכי קטן. תודה למהמה שתמיד יהיה עוזר מאמן ולא יישכח להגיד שמגישים צריכים להגיש מלמעלה למעלה. תודה ללירן שהשנה חזר שוב לשחק וממשחק למשחק השתפר נתן את כולו נלחם ונהיה תותח. תודה לוינברג שמידי פעם לא ידענו למי מהם לפנות אבל בכל מקרה אני מחזיק הרבה ממי שיהיה שנה הבאה המחליף שלי. תודה ליעקב שלא מפסיק להפצע אבל במשחקים יודע לתת מהניסיון ולעזור (לחייך במיוחד) כשצריך. תודה ליגאל האבא הרוחני שלי שלא שוכח להגיד לי לא לדרוך על הקו בסרב והאיש שמשפיע הכי הרבה על המשחק מבלי לגעת בכדור אפילו. תודה למתן האיש והאגדה שבגללו נעשיתי קפטן ומי יודע איפה היינו היום אם הוא היה משחק איתנו. תודה לפומי הקפטן האישי שלי שאפילו שהוא ליברו הוא יודע מה זה להנחית (עם יד רועדת בעיקר) בדקות הסיום. תודה לדן שבלעדיו לא הייתי מנחית כדור אחד אפילו כל הזמן הזה, בלעדיו הקבוצה הזו לא הייתה מתקיימת בכלל, לא סתם אני מכנה אותו המושכות שלנו. ותודה לאיליה שלמרות שבהתחלה לא רציתי כל כך להתאמן הוא לא ויתר והאמין בי, נתן לי ביטחון ובכלל היה לי אישית האבא השני. תודה לכולכם שנתתם לי להרגיש מה זה להיות אלופים באמת בלי מתחרים. תודה שנתתם לי להיות חלק מכם למרות שלפעמים במשחקים אני קצת אנוכי. למרות שמסתיים כאן עידן ואני לא אשחק עוד כדורעף לפחות לא בשנים הקרובות, אני חייב להגיד לכם שאת השש שנים שלי בעירוני ג' אני לא אשכח לעולם והכל בזכות כולכם . תודה
טוב האמת אני לא יודע כל כך מאיפה להתחיל ....ויש לי כל כך הרבה מה לרשום ...ומי שעוד לא הבין נגמרו (לפחות כל המשחקים הרשמיים) בכדורעף השנה לנבחרת בית ספר ולכל הי"ב שבינינו ולי אישית בפרט.....אז אני חושב שמה שהקראתי בחדר הלבשה אחרי המשחק האחרון כשגרוני גדוש והקול רועד מרוב דמעות זה פחות או יותר מסכם הכל ואני אשמח להביא את זה שוב כאן : קודם כל תודה שנתתם לי להיות חלק מקבוצה שהיא הרבה יותר מקבוצת ספורט, קבוצה שיש בה הרבה רגש, הרבה אהבה והרבה חברות. תודה לגל שהיה המקביל שלי השנה בשלוש ולמרות שאיחר קצת בחסימות ועופף קצת לפעמים היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה. תודה לרועי וסם שגם אם לא היו איתנו במגרש תמיד היו איתנו בלב. תודה לגיא ולאיתק שהצטרפו רק השנה אבל זה נראה כאילו הם איתנו מאז ומתמיד. תודה לשקד שתמיד פינק ופיטם את כולנו ולא שכח לבכות שהוא הכי קטן. תודה למהמה שתמיד יהיה עוזר מאמן ולא יישכח להגיד שמגישים צריכים להגיש מלמעלה למעלה. תודה ללירן שהשנה חזר שוב לשחק וממשחק למשחק השתפר נתן את כולו נלחם ונהיה תותח. תודה לוינברג שמידי פעם לא ידענו למי מהם לפנות אבל בכל מקרה אני מחזיק הרבה ממי שיהיה שנה הבאה המחליף שלי. תודה ליעקב שלא מפסיק להפצע אבל במשחקים יודע לתת מהניסיון ולעזור (לחייך במיוחד) כשצריך. תודה ליגאל האבא הרוחני שלי שלא שוכח להגיד לי לא לדרוך על הקו בסרב והאיש שמשפיע הכי הרבה על המשחק מבלי לגעת בכדור אפילו. תודה למתן האיש והאגדה שבגללו נעשיתי קפטן ומי יודע איפה היינו היום אם הוא היה משחק איתנו. תודה לפומי הקפטן האישי שלי שאפילו שהוא ליברו הוא יודע מה זה להנחית (עם יד רועדת בעיקר) בדקות הסיום. תודה לדן שבלעדיו לא הייתי מנחית כדור אחד אפילו כל הזמן הזה, בלעדיו הקבוצה הזו לא הייתה מתקיימת בכלל, לא סתם אני מכנה אותו המושכות שלנו. ותודה לאיליה שלמרות שבהתחלה לא רציתי כל כך להתאמן הוא לא ויתר והאמין בי, נתן לי ביטחון ובכלל היה לי אישית האבא השני. תודה לכולכם שנתתם לי להרגיש מה זה להיות אלופים באמת בלי מתחרים. תודה שנתתם לי להיות חלק מכם למרות שלפעמים במשחקים אני קצת אנוכי. למרות שמסתיים כאן עידן ואני לא אשחק עוד כדורעף לפחות לא בשנים הקרובות, אני חייב להגיד לכם שאת השש שנים שלי בעירוני ג' אני לא אשכח לעולם והכל בזכות כולכם . תודה