אני חייבת להכריז
שיש לי כוח רצון. לא חזק במיוחד, אבל קיים. כל עוד לא הציעו לי סופגנייה, לא הלכתי ורכשתי, למרות שהריחות התמרו יפה יפה באוויר. חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי וכולם מזכירים לי כמה שזה הדבר הכי אהוב עליי, שהציל אותי בשנה שעברה כשיכולתי להתחרפן בקורס, שתמיד כיף לאכול, שלא הזיק לי מעולם, אבל הייתה לי מטרה אחת מול העיניים - הבר מצווה של אחי. לא שמנעתי מעצמי פיצה, טוסטים ושאר דברים משמינים, רק סופגנייה עצרתי את עצמי. לראות אם אני מצליחה. והצלחתי. שבוע אחרי הבר מצווה, אני הולכת בתנועת נצחון אל הסופר, רוכשת את הסופגנייה הכי גדולה, הכי מלאת ריבה טעימה, וזהו. הסבל נגמר. אני, את הסופגנייה שלי - אכלתי. אז אם את לא יכולה להילחם בהם - תצטרפי אליהם
.