m i c h a l i
New member
סוף תקופה ../images/Emo7.gif / ../images/Emo13.gif
איזה שבוע מטורף. זה התחיל בהתקררות רצינית ( אז לא שמתי גרביים... ) שהפכה לצרידות עד לאיבוד הקול לגמרי. מעולם לא ידעתי כמה זה קשה לשתוק כל כך הרבה זמן. אחרי יומיים בערך את הופכת לבלתי נראית ( למה לדבר אליך אם את לא יכולה לענות?) אחרי שלושה ימים אני מרגישה כאילו הנסיכה כל כך רחוקה ממני... כאילו נסעתי לטיול ארוך במקום בלי טלפונים ( "אמא, הכי טוב שתהיי בשקט ככה תבריאי מהר") פתאום מרגישים מנותקים מכל מה שקורה סביבך... ממש דנידין להיות מרותקת למיטה ברוב שעות היום כשהדבר היחיד שהצליח להוציא אותי מהבית היתה הודעה שחברתי הטובה ביותר נמצאת במצב קשה מאד בבי"ח. מדהים איך הגוף שוכח שהוא חלש, איך הנפש מתחזקת כשלא מדובר בך. בשבת לפני שבוע ראיתי אותה בפעם האחרונה. צועקת ממעמקי הצרידות כדי שתוכל לשמוע אותי מהחלום העמוק שבו היא שקעה ולא בכדי להתעורר. ביום ראשון היתה הלוויה. דמעות של כאב שלא אראה,אשמע,ארגיש,אצחק איתה יותר. דמעות של הקלה שהסבל הזה בשלוש השנים האחרונות בא אל קיצו. יום ההולדת שלי מתקרב, בפעם הראשונה מזה 11 שנים בלעדיה.... שבוע של רגשות ,מחשבות, כאב בלי היכולת לדבר ולשתף ולספר עליה... הכל אצור אצלי בפנים... ביום חמישי שיחת טלפון מהעו"ד המדהימה שלי שמלווה אותי כבר 4 שנים... אחרי שכבר חשבתי שהסבל הפרטי שלי לא ייגמר לעולם... השופטת החליטה להתיר את הנישואים שלי 4 שנים של ציפייה ושוב אי אפשר לצעוק ( משמחה) להתפרק ( בשביל זה יש מסיבות של הצ'ט) לא מאמינה שהיום הזה הגיע סיומה של תקופה ותחילתה של אחרת. בלעדייך מירבי שלי. אבל זו המתנה הכי יפה הייתי יכולה לקבל ליום ההולדת. שיר: בשבילי/בשבילה עברי לידר עדיין חולמת ועדיין רוצה כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה ויש לה הסכם עם עצמה תמיד כשנשברת עולה לקחת אויר מי אמר שאישה לויתן זה דבר לא שביר ואולי החום יעשה את שלו ואולי הקור יגמור אותי ויש בעולם מקומות נפלאים הייתי רוצה להיות שם למצוא את עצמי שוחה חופשיה בעומקים מתאימים לי לפעמים מרגישה חזקה לפעמים מתפרקת בלי כוח לדחוף את עצמי מהדחף שלי לשחות אל החוף ואולי החום יעשה את שלו ואולי הקור יגמור אותי
איזה שבוע מטורף. זה התחיל בהתקררות רצינית ( אז לא שמתי גרביים... ) שהפכה לצרידות עד לאיבוד הקול לגמרי. מעולם לא ידעתי כמה זה קשה לשתוק כל כך הרבה זמן. אחרי יומיים בערך את הופכת לבלתי נראית ( למה לדבר אליך אם את לא יכולה לענות?) אחרי שלושה ימים אני מרגישה כאילו הנסיכה כל כך רחוקה ממני... כאילו נסעתי לטיול ארוך במקום בלי טלפונים ( "אמא, הכי טוב שתהיי בשקט ככה תבריאי מהר") פתאום מרגישים מנותקים מכל מה שקורה סביבך... ממש דנידין להיות מרותקת למיטה ברוב שעות היום כשהדבר היחיד שהצליח להוציא אותי מהבית היתה הודעה שחברתי הטובה ביותר נמצאת במצב קשה מאד בבי"ח. מדהים איך הגוף שוכח שהוא חלש, איך הנפש מתחזקת כשלא מדובר בך. בשבת לפני שבוע ראיתי אותה בפעם האחרונה. צועקת ממעמקי הצרידות כדי שתוכל לשמוע אותי מהחלום העמוק שבו היא שקעה ולא בכדי להתעורר. ביום ראשון היתה הלוויה. דמעות של כאב שלא אראה,אשמע,ארגיש,אצחק איתה יותר. דמעות של הקלה שהסבל הזה בשלוש השנים האחרונות בא אל קיצו. יום ההולדת שלי מתקרב, בפעם הראשונה מזה 11 שנים בלעדיה.... שבוע של רגשות ,מחשבות, כאב בלי היכולת לדבר ולשתף ולספר עליה... הכל אצור אצלי בפנים... ביום חמישי שיחת טלפון מהעו"ד המדהימה שלי שמלווה אותי כבר 4 שנים... אחרי שכבר חשבתי שהסבל הפרטי שלי לא ייגמר לעולם... השופטת החליטה להתיר את הנישואים שלי 4 שנים של ציפייה ושוב אי אפשר לצעוק ( משמחה) להתפרק ( בשביל זה יש מסיבות של הצ'ט) לא מאמינה שהיום הזה הגיע סיומה של תקופה ותחילתה של אחרת. בלעדייך מירבי שלי. אבל זו המתנה הכי יפה הייתי יכולה לקבל ליום ההולדת. שיר: בשבילי/בשבילה עברי לידר עדיין חולמת ועדיין רוצה כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה ויש לה הסכם עם עצמה תמיד כשנשברת עולה לקחת אויר מי אמר שאישה לויתן זה דבר לא שביר ואולי החום יעשה את שלו ואולי הקור יגמור אותי ויש בעולם מקומות נפלאים הייתי רוצה להיות שם למצוא את עצמי שוחה חופשיה בעומקים מתאימים לי לפעמים מרגישה חזקה לפעמים מתפרקת בלי כוח לדחוף את עצמי מהדחף שלי לשחות אל החוף ואולי החום יעשה את שלו ואולי הקור יגמור אותי
