סוף שבוע ../images/Emo204.gif
היי קודם כל תודה על העידוד. שישי שבת עובר וקשה לי כל כך לפני מה שקרה נורא אהבתי את השישי שבת אצל הורי ואת הטיולים בשבת מאז מה שקרה אנחנו עדיין אוכלים אצל אבי אבל כל ארוחת יום שישי ושבת כשהיא איננה שם ותמיד כשאנחנו נכנסים אני איכשהו מצפה לראות אותה שם ומתאכזבת מחדש וזה פשוט הורג אותי כל פעם מחדש. כל מאכל כל מילה כל ריח מזכירים לי אותה ואני כל כך מתגעגעת אליה ואם בטעות מזכירים אותה או שואלים משהו בקשר אליה אני מרגישה כאילו סכין ננעצת לי בלב וכאילו שהם מאמתים את זה שהיא איננה. התחושה שלי שכאילו מצפים ממני אחרי פחות מחודשיים להפסיק לבכות ולהיות חזקה ולקבל את זה שלעולם לא אראה אותה או אדבר איתה שוב. אני מנסה אבל זה מכה בי כל פעם מחדש מעבר לזה שהחברה הכי טובה שלי למעלה מ20 שנה פתאום החליטה שהיא כועסת עלי על שטות וניתקה איתי את הקשר דווקא בתקופה שאני הכי זקוקה לה. ואני יודעת שבחייםלא אסלח לה על זה. אני מרגישה שהחור הזה בחיים לא יתמלא. ואולי אני באמת מגזימה ומדכאת את כולם סביבי?
היי קודם כל תודה על העידוד. שישי שבת עובר וקשה לי כל כך לפני מה שקרה נורא אהבתי את השישי שבת אצל הורי ואת הטיולים בשבת מאז מה שקרה אנחנו עדיין אוכלים אצל אבי אבל כל ארוחת יום שישי ושבת כשהיא איננה שם ותמיד כשאנחנו נכנסים אני איכשהו מצפה לראות אותה שם ומתאכזבת מחדש וזה פשוט הורג אותי כל פעם מחדש. כל מאכל כל מילה כל ריח מזכירים לי אותה ואני כל כך מתגעגעת אליה ואם בטעות מזכירים אותה או שואלים משהו בקשר אליה אני מרגישה כאילו סכין ננעצת לי בלב וכאילו שהם מאמתים את זה שהיא איננה. התחושה שלי שכאילו מצפים ממני אחרי פחות מחודשיים להפסיק לבכות ולהיות חזקה ולקבל את זה שלעולם לא אראה אותה או אדבר איתה שוב. אני מנסה אבל זה מכה בי כל פעם מחדש מעבר לזה שהחברה הכי טובה שלי למעלה מ20 שנה פתאום החליטה שהיא כועסת עלי על שטות וניתקה איתי את הקשר דווקא בתקופה שאני הכי זקוקה לה. ואני יודעת שבחייםלא אסלח לה על זה. אני מרגישה שהחור הזה בחיים לא יתמלא. ואולי אני באמת מגזימה ומדכאת את כולם סביבי?