סוף שבוע בגליל המערבי

[Gרר]

סוף שבוע בגליל המערבי

יום הולדת לאישה יש רק פעם בשנה חבל רק שהוא יוצא בחורף...
משנה הבאה נחגוג לה רק יום הולדת חצי כדי לקבל ביטוח גשם

 

[Gרר]

בר לחם (תל אביב)

כדי לא לנסוע לצפון על בטן ריקה פתחנו את סוף השבוע בארוחת מאפים בבר לחם. כמו שכתבו בדיווחים האחרים – המקום קטן ודי מבולגן. אתה עומד לך בתור שהוא לא ממש תור. כל פעם שנדמה לך שהגיע התור שלך המוכר שבקופה נעלם ובמקומו מגיע מישהו אחר שכבר מטפל באנשים אחרים כך שלקח די הרבה זמן לעשות את ההזמנה. כמו כן התבאסנו שלא היו שולחנות פנויים ונאלצנו להתמקום על הספסל בחוץ. מזל שמזג האויר חייך.

בחרנו שתי פוקאצ'ות ושני מתוקים. את הפוקאצ'ה הראשונה שבדיוק יצאה מהתנור לא צילמתי, אז אני לא זוכר במדוייק את המרכיבים. היו עליה שני סוגים של גבינות: מוצרלה ועוד גבינה שמנתית כלשהי. היה גם בצל ועוד דברים טובים, והיא היתה מצויינת. השניה עם פיצוחים גם כן מאד מוצלחת, אם כי סטנדרטית יותר. הראשונה היתה יותר מיוחדת.

במתוקים התחלנו עם דייניש ריקוטה, שוקולד לבן וחמוציות. סורי בר לחם, אבל הגירסה של הבייקשופ במגדלי תל אביב מסתכלת עליכם מלמעלה, הרבה בזכות הבצק שבבייקשופ מרגישים כל עלה ועלה ובבר לחם הוא היה פחות מוצלח. בסופו של דבר זה היה דייניש די בינוני.

המתוק השני נבחר בעיקר בגלל איך שהוא נראה. מה שלא רואים בתמונה זה הבפנוכו: לפחות חצי מהנפח מלא בקרם שוקולד וקרם פטיסייר. לצערי, כמו שהיתה לי תחושה כשהזמנו אותו, הוא נראה יותר טוב ממה שהוא נטעם. זה היה פשוט הרבה הרבה קרם שוקולד, שהיה חביב אבל לא מעבר, והרבה הרבה קרם פטיסייר, שהיה די קשה לאכול אותם בלי שהם ישפריצו עליך החוצה, וכל הקומפוזיציה המרשימה מאד ויזואלית הזאת לא התרוממה לאיזה משהו מושחת במיוחד.

בוטום ליין: לפחות על פי מה שטעמנו, בר לחם כשמו כן הוא – מצטיין בלחמים ובמלוחים. המתוקים היו בשתי דרגות פחות מהלחמים ואולי הבחירות שלנו לא נכונות אבל הרושם הכללי הוא שלבר לחם צריך להגיע כדי להצטייד בלחמים מעולים. במתוקים נולה בדיזנגוף ומילק ביפו מנפיקים מתוקים הרבה יותר מענגים.

 

[מנטיסה]

עכשיו אני צריכה לנסות את הבייקשופ

כי במאפים מתוקים דניש גבינה זה הטופ שלי
כמו שכתבתי למירב בשרשור המקורי של לאן ללכת הם באמת חזקים יותר בגירסת המלוחים.

 

[Gרר]

אורי בורי (עכו)

הפעם השניה שלנו באורי בורי. בראשונה הטיח עדין התקלף. הפעם – וואו. איזה שינוי. טייחו. צבעו. החליפו מנורות. וסוף סוף הביאו את המסעדה למצב שממש נעים לשבת בה. הייתי מחליש מעט את התאורה אבל זה באמת בקטנה. חוץ מזה – שאפו על השינוי.

כמו בפעם הקודמת – הלכנו על ארוחת החצאים. הבטן שרדה 6 מנות פתיחה + מרק קטן + לחם + 3 עיקריות.

המנה היחידה בארוחה שלא התחברנו אליה היתה מנת פתיחה קטנה של אוייסטרים שהוגשו נטו עם לימון וטבסקו להזלפה. פעם ראשונה שאנחנו מנסים אוייסטרים ולא אהבנו, בעיקר בגלל הטעם המאד מאד ימי. אבל לנסות צריך, וזו היתה ההזדמנות, ולזכותה של המלצרית ייאמר שהיא בדקה איתנו מראש אם אנחנו בעניין אז כל האחריות עלינו. ככלל, השירות שם היה אלף אלף: נגיש, יעיל ואדיב.

בכל יתר המנות, ומדובר על הרבה מנות בוריאציות שונות, היה לנו טעים טעים טעים. בשלב כלשהו כבר הבנתי שזה הולך להיות הדיווח הכי משעמם שיצא לי לכתוב, כי מה כבר אפשר לכתוב כשהכל כל כך טעים. בקצרה מה שאכלנו ועדיף פשוט להסתכל בצילומים:

מנות קטנות

• אפרסמון עם מסקרפונה טוביקו וביצי שרימפס.
• אבטיח מיובש עם לבנה, עלה קטן של בזיליקום ושמן זית. ביס קטן של אושר.
• תמנון על הפלנצ'ה עם זוקיני ושומר. תמנונים הפכו לאחד הפייבוריטים שלי וגם כאן לא איכזבו. מנה חזקה מאד.
• סשימי אינטיאס עם המון בצל סגול ושמן זית. מנה חמצמצה ומאד מרעננת.
• בייבי מושט שהתחבר מצויין עם ריבועי סלק. אחת מהמנות הידועות של המקום וגם הפעם היא לא איכזבה.

בין לבין

• מרק פירות ים עם חלב קוקוס, קארי ובזיליקום. בקטנה הוא יכל להיות טיפה יותר סמיך, אבל גם ככה – אם הייתי יכול הייתי מבקש שימלאו לי אמבטיה מזה.

מנות גדולות יותר

• שרימפס עם הרבה חמאת טימין וארטישוק פלוס אטריות אורז. השרימפס, כמו כל פירות הים שם, טופל היטב, והחמאה חיברה היטב את כל המנה.
• טונה אדומה שהוגשה על לבנה ושמ"ז. מבחוץ לא רואים את הצבע, מבפנים – אדום אדום.
• מחבת ובתוכה קוקי סאן ז'ק ברוטב שמנת/שום ומעל אצות ים שקצת מוזר לאכול אותן אבל סך הכל מנה מוצלחת נוספת שחיממה את הבטן לפני שיצאנו לקור של הלילה.

כאמור אין לי ולו תלונה אחת על מנה כלשהי מהרשימה הזו. הישג מרשים ביותר של ביצוע.

למי שמעדיף לתת לחומר הגלם לדבר יש בעיה עם הגישה של המסעדה. הגישה שלי הפוכה. לזרוק כמה שרימפסים למחבת עם חמאה או לצרוב קס"ז על הפלנצ'ה את זה אפשר לעשות בבית. כשאני אוכל את זה במסעדה מסקרן אותי בעיקר איך הם ירוממו ויפארו את חומר הגלם מבלי להעלים אותו, וכאן לכל מנה ממש תפרו לכל מנה חליפה שתתאים לה בול עם הרבה מחשבה ועם יד מאד מאד מדוייקת.

התענוג לא זול. עם שתי כוסות יין התקרבנו ל-500 שקל. אבל התמורה היתה שווה וזו אחת המסעדות שאני הכי נהנה לאכול שם מצפון לגבולות תל אביב. אין לי ספק שנחזור פעם נוספת, גם אם חלק מהמנות חוזרות על עצמן מבחינתי הייתי יכול לאכול את אותה ארוחה (מינוס האוייסטרים) פעם נוספת.

 

[מנטיסה]

יש 2 מנות שאני מוכנה לנסוע במיוחד עבורם לעכו

מחבת הקוקי ומחבת הסרטנים
2 מנות מלאות אוממי ומושחתות להפליא
&nbsp

 

[החתולית]

אני עם מנטיסה

שתי מנות משובחות שאני מתגעגעת אליהן.

 

[inבאלי]

הכל נראה מצויין

 

[Gרר]

מיכאל (לימן)

התכנית המקורית היתה לחזור פעם נוספת לבועז מבשל, כי הצימר שלנו נמצא במרחק חמישה בתים מהבית שלו, אבל לרוע המזל הוא חלה ונאלץ לבטל. למזלנו מצאנו מקום במיכאל. יש לציין שבכל המסעדות שהזכרתי כבר ביקרנו, אבל מה לעשות שבחיפוש של מקום שיכול להתאים לארוחת ערב "רצינית" של יום הולדת ולא סתם מקום לצהרים של אחרי טיול, אנחנו מוצאים את עצמנו כל פעם נופלים על אותם מקומות. נקודה עצובה לגבי המבחר של מסעדות הצפון.

קטע קצת יוצא דופן של המסעדה הוא הבעלים שמסתובב בין השולחנות, וחוץ מאשר לתפעל את המלצריות הוא מגיע לכל שולחן ועושה היכרות קצרה. בסך הכל אני בעד הרעיון, זה נחמד שהבעלים של המסעדה מגיע לתת יחס אישי לקליינטים ואם יש משהו גם אפשר לפנות אליו כי הוא מסתובב כל הזמן. עם זאת, נראה לי שכדאי לעשות את זה פחות רשמי, בלי לחיצת יד. בארץ בדרך כלל ביקור שמתחיל בלחיצת יד מתחייב בחתימה על חוזה עם כל מיני אותיות קטנות אז נראה לי רצוי בלי זה.

חוץ מסמול טוק עם הבעלים גם אכלנו, כמובן. מהראשונות בחרנו מהספיישלים סלט עם בוראטה ורצועות ברזאולה, עגבניות. קצת בצל, בזיליקום והרבה שמן זית. מנה מרעננת ונחמדה אבל התימחור (לא זוכר במדוייק, אבל למעלה מ-60 ש"ח) נראה לנו מוגזם.

עיקריות התחלקנו בשתים. הראשונה: ניוקי, נתח קצבים פטריות ופרמז'ן. זו היתה העיקרית הפחות מוצלחת. לא שהיא היתה רעה, אבל חסר לנו יותר עומק שמאפיין, בדרך כלל, מנות כאלה. הניוקי, כמו שאפשר לראות בצילום, היו צרים יחסית וארוכים. אני מעדיף אותם קצת יותר שמנמנים. עם זאת, היא היתה לא רעה רק פחות מוצלחת מאיך שזה נקרא "על הנייר". השניה: שקדי טלה על קרם ארטישוק וגזרים. כאן אין תלונות, מנה מוצלחת מאד.

בוטום ליין מבחינת הכיוון של התפריט היא מאד מזכירה לי את קלארו. בשתיהן לא מנסים לזקק מנות סופר יצירתיות אלא לעשות מנות שידברו לכולם, אבל עם ביצוע של מסעדה ולא של בית.

עם זאת, מי שמזמין מקום במסעדה צריך לקחת בחשבון שזו לא מסעדה תל אביבית אלא מסעדה גלילית, עם קטעים קצת יוצאי דופן (הסמול טוק עם הבעלים והשירות שתמיד יכול להיות קצת מעופף). אבל סך הכל בהתחשב בהיצע של מסעדות מסוג כזה באיזור מדובר במסעדה ראויה, שאפשר להעביר בה ערב נעים, אבל חשוב להגיעי עם הסטייט אוף מיינד הנכון.

 

[passioneta]

שם הבעלים איל?

 

[Gרר]

כן, למה?

 

[passioneta]

מכירה אותו - הוא במקור איש עסקים (בנקאי השקעות)

וכנראה כך רגיל להתנהג.

 

[החתולית]

זה אותו אחד שהשתכר עם חברים שלו כשהיינו שם

והם עשו המון רעש. אנחנו מאד לא אהבנו את ההתייחסות שלו.

 

[Gרר]

זכור לי שהביקור שלכם שם לא היה מוצלח

קצת קשה לי לראות אותו בסיטואציה שאת מתארת... אבל יש הפתעות בחיים

 

[oreldi]

תודה על הדיווח

הבעלים של המסעדה איש נחמד , גם כשאני הייתי הוא הסתובב בין השולחנות והערכתי את זה
לגבי ההשוואה לקלארו- אני לא כל כך מסכים איתך. המנות שאתה מתאר נראות מיוחדות יות לדעתי- בוראטה עם ברזואלה היא לא מנה שנתקלתי בה עד היום, גם שקדי טלה הוא חומר גלם שבדר"כ אין במסעדות. גם כשאני הייתי זכורות לי כמה מנות מיוחדות ויצירתיות יחסית. קלארו מסעדה ראויה מאוד והייתי בה פעמיים לאחרונה (וגם דיווחתי עליה לפני כמה ימים) אבל מיכאל נשמעת לי יצירתית ומיוחדת יותר

 

[trilliane]

ישבנו שם פעם אחת ולא היה רע, אבל התמחור פשוט מוגזם

 

[Gרר]

תמר וגפן (סוויטות אירוח ויקב במצפה הילה)

עוד שידור חוזר: תמר וגפן, הצימר שלנו במצפה הילה. היו ונותרו מעולים. עם רמת איבזור גבוהה מאד (מיטה מתכווננת למשל) ופינוקים טעימים מעשה ידיה של תמר.

גם ארוחת הבוקר מושקעת מאד ולפרידה אפילו קיבלנו ספר מתכונים למזכרת שהם הדפיסו והאישה כבר סימנה אחד או שנים שצריך לשחזר.

למטה יש יקב קטן שהבעל שלה מייצר שם יין ונחמד לבקר שם ולטעום מהיין שלו.

מאמין שנשוב פעם נוספת, כי צימרים ברמה דומה או שמנפיצים מחיר לא שפוי בעליל או שכבר ביקרנו בהם ונהננו פחות (להרבה הורדנו נקודות דווקא על ארוחות בוקר פחות מושקעות, וכאן כאמור היא מוצלחת מאד) כך שרוב הסיכויים שנשוב לכאן שוב.

 

[סבתא רותרות]

תודה על הדיווחים. ארוחת הבוקר נראית מזמינה ביותר.

 

[אשתו של Gרר]

היה מושקע, טרי וטעים!

האיש לא צילם את החביתות כי קיבלנו אותם כמה דקות לאחר מכן...
אבל גם היו חביתות שהיו טעימות...
אבל מה ששדרג את הארוחה היו הפטריות! יאממי

 

[Gרר]

בנוסף

היא גם עשתה לנו חביתה שלא צילמתי

ביום השני במקום הפטריות הוגשו מאפים נחמדים ובמקום חביתה שקשוקה, כך שהיה מגוון.

 

[סבתא רותרות]

ובטח גם קפה...במה מולאו הפטריות? [אשתו?]