לא מדויק
המקום המצוין במקרא הוא "הֹר הָהָר" (מעין "פסגת ההר" או "הר על גבי הר"), ואילו מאיר אריאל כתב "הור ההור". מדובר במשורר אשר השתמש בשפה העברית בגמישות מופלאה\ עם עולם אסוציאציות אישיות ותרבותיות רחב, אבל אנסה לפרש את הביטוי בהתאם להקשר: שמש בוקר באה צהריימה בא הימה צבע דבש טהור לילה בגניבה בא - הנחיריימה שנינו השמימה על סוסים של אש עד הור ההור. כן, עד הור ההור. יתכן שמדובר בהכלאה של שני ביטויים "עד הור ההר" (המקראי) ו"עד אור הבוקר" (כפי שעולה מעלילת הבית). "עד הור ההר" מרמז לשיא או פסגה, דימוי מקובל לאורגזמה (הור-גזמה?), וכל זה מצטרף ל"סוסים של אש" שמרמזים לסיפור אחר לגמרי: וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ... וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם (מל"ב ב). בקיצור - למה התכוון המשורר? לך תדע, וגם אין כבר את מי לשאול.
