הצוות היה בשטח כמעט ברצף מיום ששי עד עכשיו! מפקד הפלס"ר נתן להם יום מנוחה. קיבלתי קצת מושג על מה שהולך. כמו שאמרתי, אני תמיד מעדיף לדעת יותר. את זה אני לא יכול לחלוק עם הפורום. לפחות חלק מן ההרגשה אני יכול.
מתי שבא לו. הבעיה היא בתקופה כמו בימים האחרונים. לוקחים הרבה אויר, משאירים את הסלולרי מאחור, ויוצאים לפעולה ממושכת בתוך שטח לא כל כך ידידותי. אין יום, ואין לילה, ואין שבת.
חוץ מזה אני מתבכיינת בכל מקרה, רק גם מרגישה אשמה. מן קול קטן שאומר "להם יש סיבה אמיתית להרגיש חרדה או דאגה או לחץ, " אצלי הילד אומנם בטירונות, אבל בגדול, אני יכולה להיות רגועה, הסכנה הכי גדולה שלו כרגע זו אולי סכנה ביולוגית, כלאמר שפעת
אני נידחפתי לשמוע מה אמר הקצין למחלקה של הבן(בסיום קורס מכי"ם) לפני הטכס הוא קרא להם - הם עמדו מסביבו וכך אמר: מישפט ראשון היה:" תאהבו אותם" מישפט שני:"תדאגו שיאכלו" מישפט שלישי:"תדאגו שישנו" מישפט רביעי:"שימרו על כבודם כבני אדם" פאוליקה - תעתיקי את זה ושימי על המקרר. זה הזמן שלך באמת לישון טוב.אחר כך זה כבר אופרה אחרת.
האמת, נדמה לי שאני עומדת בכבוד בכל 4 הקטגוריות. אצלינו המפקד אמר "הם יעברו דברים מאד קשים, פיסית ונפשית. תהיו שם בשבילם, הם צריכים אותכם כל הזמן" ואני לקחתי אותו ברצינות. אז אני שם כל הזמן, גם כשהוא לא צריך אותי. אני ישנה בסדר (רק לא נרדמת כל כך מהר). בפרדוקס, השבוע כשאין טלפונים, יותר קל לי. אני לא יודעת, אז זה לא קיים (זה עובד במשך כמה דקות, בכל שעה).
למכי"ם החדשים.לגביי הטירונים. זה לא היה מיועד להורים. אני נידחפתי לשמוע את דבריו לחניכי קורס מכ"ים ברור שאת עומדת בקריטריונים - אין פה בכלל ספק אלו היו קריטריונים למפקדים לעתיד של הטירונים כמו הילד שלי.