יוליה השלישית
New member
סוף סוף עוד אחד!
אחרי שהחצלול הקודם שיגע אותי כמעט לגמרי, הגיע אחד נוסף. אני עומדת במקלחת מול המראה שמעל הכיור ומסתכלת על הסבון הנוזלי שלצד הברז. הוא צהוב וכתוב עליו "לוחסר", אני מגחכת "איזו חברה זו 'לא-חסר'", מחליטה לעשות ככה במקרה בדיקת מציאות ורואה שמעט השתנה הכתב, מושיטה אצבע יד ימין אל המראה ושמה לב שההשקף לא מתקרב מספיק כפי ששלי. נכנסת לאטרף! "אווו... הגיע הזמן!! אני בחלום", מיד חיכוך כפות ידיי, "הגבר צלילות ומודעות ובהירות ומיקוד..." וכל המילים שעולות לי לראש, ומקפידה על הפקודה העילאית אשר מחזיקה לי היטב את כל החצלולים "הארך חלום ושלא ייגמר!". אחרי ששלב האטרף נרגע קצת, אני שמה לב שאני שומעת באוזן שמאל את המנגינה איתה נכנסתי לישון והיא בתוך הראש וזה מחזק את הידיעה שזה אכן חלום. נזכרת במטרה החלומית "להוציא דמויות מהמראה" ולפני שרצה אל החדר, מנסה פעולות אשר נכשלות כמו להעיף משהו באויר וגם לעוף בסלון בדרך לחדרי, כנראה מרוב הלחץ לבצע את המטרה העיקרית. מגיעה לחדר והראות נעשת ממש גרועה ואני פוקדת "הגבר חדות" וכלום לא עוזר עד שממש נשאר רק טווח ראייה של עין ימין וגם היא נעצמת לגמרי ואז בחושך אני ממשיכה לדרוש שתחזור הראות ואפילו נוגעת בדלת של הארון ומכניסה את היד ומוציאה משם משהו שמרגיש כמו ספל ואני מפחדת שתתקע לי היד או משהו ואז פתאום הראות חוזרת לגמרי ובאיכות מעולה ואני מופתעת שלא התעוררתי. טוב, מיד מתקרבת אל המראה ושולחת מבט אל יד הדמות ועם רק מעט עדינות מושכת את ידה, הדמות יוצאת ואני מסתכלת אליה ורואה שזה אחי ממש שתי טיפות מים כמו במציאות. מתאכזבת כי ציפיתי למשהו אחר כנראה. הוא מתחיל לדבר ולבלבל לי את המוח ואני מוציאה אותו מהחדר, מתקרבת שוב אל המראה ומקרבת את יד שמאל שלי כדי שההשקף שלה גם יתקרב ועם יד ימין אני מושכת את ההשקף שלה במטרה להוציא את אבא שלי, מביטה מעלה לראות אם יצא ושוב אחי והפעם לא רק שתי טיפות מים כמו המציאות, אלא גם באותו ייצוג כמו הקודם. אני לא משועשעת בכלל וכבר מתחילה לכעוס עליו במיוחד שגם זה מפריע לי להתרכז. אומרת לו "הנה, לך אל השני (שעומד ליד החדר)". הם רואים אחד את השני ואיזו שמחה וחיבוקים והולכים להם. אני מרגיעה את עצמי ונושמת לאט כדי לא לאבד את החלום ומנסה להתרכז. חושבת למשוך דמות מפורסמת לא מוגדרת כי כבר בסערת רגשות ולא מצליחה בכלל כלום. אני רואה ילד קטן כבן ארבע זוחל שם על הרצפה שבמראה ומושכת אותו אליי, הוא מתחיל להסתובב לי בחדר וכבר הריכוז שלי מתפרק. מנסה להחזיר אותו אך המראה נחסמת ושמה לב שאין לו גם השקף. נעמדת מול המראה ורואה שהיא מתחילה להתכסות אדים. אני מנסה לנגב ולנקות אך הם לא יורדים וכבר בלתי אפשרי לראות דרכה. מנסה בכל זאת למצוא איזה פתח להצצה ורואה שיש כבר שדה מעבר למראה. תוך כדי נסיונות בכל זאת לנקותה אני מביטה הצידה ורואה לוח קרח שנשען עליה ואז עוד לוח ועוד כמה עד שכבר המלחמה הזאת מתישה אותי ואני מוקפת בלוחות קרח המונעים את הגישה אל המראה. שוב מרגיעה את עצמי ונושמת עמוק ומתחילה לשבור את הלוחות ומצליחה רק שתיים מהם. פוקדת עליהם להיעלם אך כלום לא קורה. זורקת עליהם "אבקת קסם" ורק רסיסים של צבע נתזים עליהם. בשלב לא ברור אני מאבדת את הצלילות ואז החלום כבר הופך רגיל וממשיך עד שאני מתעוררת.
אחרי שהחצלול הקודם שיגע אותי כמעט לגמרי, הגיע אחד נוסף. אני עומדת במקלחת מול המראה שמעל הכיור ומסתכלת על הסבון הנוזלי שלצד הברז. הוא צהוב וכתוב עליו "לוחסר", אני מגחכת "איזו חברה זו 'לא-חסר'", מחליטה לעשות ככה במקרה בדיקת מציאות ורואה שמעט השתנה הכתב, מושיטה אצבע יד ימין אל המראה ושמה לב שההשקף לא מתקרב מספיק כפי ששלי. נכנסת לאטרף! "אווו... הגיע הזמן!! אני בחלום", מיד חיכוך כפות ידיי, "הגבר צלילות ומודעות ובהירות ומיקוד..." וכל המילים שעולות לי לראש, ומקפידה על הפקודה העילאית אשר מחזיקה לי היטב את כל החצלולים "הארך חלום ושלא ייגמר!". אחרי ששלב האטרף נרגע קצת, אני שמה לב שאני שומעת באוזן שמאל את המנגינה איתה נכנסתי לישון והיא בתוך הראש וזה מחזק את הידיעה שזה אכן חלום. נזכרת במטרה החלומית "להוציא דמויות מהמראה" ולפני שרצה אל החדר, מנסה פעולות אשר נכשלות כמו להעיף משהו באויר וגם לעוף בסלון בדרך לחדרי, כנראה מרוב הלחץ לבצע את המטרה העיקרית. מגיעה לחדר והראות נעשת ממש גרועה ואני פוקדת "הגבר חדות" וכלום לא עוזר עד שממש נשאר רק טווח ראייה של עין ימין וגם היא נעצמת לגמרי ואז בחושך אני ממשיכה לדרוש שתחזור הראות ואפילו נוגעת בדלת של הארון ומכניסה את היד ומוציאה משם משהו שמרגיש כמו ספל ואני מפחדת שתתקע לי היד או משהו ואז פתאום הראות חוזרת לגמרי ובאיכות מעולה ואני מופתעת שלא התעוררתי. טוב, מיד מתקרבת אל המראה ושולחת מבט אל יד הדמות ועם רק מעט עדינות מושכת את ידה, הדמות יוצאת ואני מסתכלת אליה ורואה שזה אחי ממש שתי טיפות מים כמו במציאות. מתאכזבת כי ציפיתי למשהו אחר כנראה. הוא מתחיל לדבר ולבלבל לי את המוח ואני מוציאה אותו מהחדר, מתקרבת שוב אל המראה ומקרבת את יד שמאל שלי כדי שההשקף שלה גם יתקרב ועם יד ימין אני מושכת את ההשקף שלה במטרה להוציא את אבא שלי, מביטה מעלה לראות אם יצא ושוב אחי והפעם לא רק שתי טיפות מים כמו המציאות, אלא גם באותו ייצוג כמו הקודם. אני לא משועשעת בכלל וכבר מתחילה לכעוס עליו במיוחד שגם זה מפריע לי להתרכז. אומרת לו "הנה, לך אל השני (שעומד ליד החדר)". הם רואים אחד את השני ואיזו שמחה וחיבוקים והולכים להם. אני מרגיעה את עצמי ונושמת לאט כדי לא לאבד את החלום ומנסה להתרכז. חושבת למשוך דמות מפורסמת לא מוגדרת כי כבר בסערת רגשות ולא מצליחה בכלל כלום. אני רואה ילד קטן כבן ארבע זוחל שם על הרצפה שבמראה ומושכת אותו אליי, הוא מתחיל להסתובב לי בחדר וכבר הריכוז שלי מתפרק. מנסה להחזיר אותו אך המראה נחסמת ושמה לב שאין לו גם השקף. נעמדת מול המראה ורואה שהיא מתחילה להתכסות אדים. אני מנסה לנגב ולנקות אך הם לא יורדים וכבר בלתי אפשרי לראות דרכה. מנסה בכל זאת למצוא איזה פתח להצצה ורואה שיש כבר שדה מעבר למראה. תוך כדי נסיונות בכל זאת לנקותה אני מביטה הצידה ורואה לוח קרח שנשען עליה ואז עוד לוח ועוד כמה עד שכבר המלחמה הזאת מתישה אותי ואני מוקפת בלוחות קרח המונעים את הגישה אל המראה. שוב מרגיעה את עצמי ונושמת עמוק ומתחילה לשבור את הלוחות ומצליחה רק שתיים מהם. פוקדת עליהם להיעלם אך כלום לא קורה. זורקת עליהם "אבקת קסם" ורק רסיסים של צבע נתזים עליהם. בשלב לא ברור אני מאבדת את הצלילות ואז החלום כבר הופך רגיל וממשיך עד שאני מתעוררת.
