סוף סוף.... סושי סמבה
אז אתמול בערב הגיע הרגע שלו ציפינו, חיכינו וייחלנו... (וכמעט התפספס כי פתאום צצה עבודה דחופה בצפון, שלשמחתי ירדה מהפרק לפני שביטלתי את השולחן....) הגענו. אני אתחיל מהשורה התחתונה - היה טעים!!! מאד!!! והשירות היה לעילא ולעילא. אני שתיתי צ'ויה בפחית קטנה (כי יש בה את השזיף. פעם ראשונה שהגעתי לשזיף. זה טעים! ) האיש שלי הסתפק בסודה... המלצרית המליצה לנו לחלוק מנות כדי שנוכל לטעום מהכל - ודי ריסנה אותנו כשרציתי להזמין יותר מדי - ועל כך תבוא הברכה על ראשה. פתחנו בספיישל של גלילות בקר , עם פלפלים, באיזה רוטב מיוחד, על תפוחי אדמה שרופים (במובן הטוב של המילה, פרוסות תפוח אדמה שחומות מאד מאד ודקיקות ), לחגיגה הזו התווספו פרוסות קיווי ועוד כמה דברים שאני לא זוכרת - והתוצאה הסופית היתה חגיגה של טעמים בפה (ביטוי שהאיש שלי חזר עליו כמה וכמה וכמה פעמים). מנה יקרה יחסית - 90 ומשהו ש"ח לארבע קלילות (או 8 ביסים סה"כ) - אבל נהדרת. בהמשך לקחנו את הקומבינציה הבסיסית - סמבה נדמה לי הם קוראים לה - מבחר של ניגירי - וכמה יחידות של TLV רול וגם רול ריינבואו - אני מתה על סושי, אבל בתקופה האחרונה אנחנו בעיקר מתרכזים בסושי ה"סטנדרטי" - טונה ואבוקדו, סלמון, איזה רול כזה או אחר - ובסושי סמבה סוף סוף נהננו משילובים קצת יותר מעניינים - וטעימים. וואי, כמה טעימים.... הריננבואו הוא פשוט רול נפלא, ששווה את המחיר שלו. ובכלל - נראה שלמרות ה"פיוזן" והסמבה - בבסיס - הם יודעים להכין סושי משובח. מנה "עיקרית" (או כמו שהם מכנים אותה "צלחת גדולה") - בהמלצת הפורום - עוף טריאקי על פירה וואסבי - עוף עסיסי, טריאקי טעים, פירה ירקרק עם טוויס של וואסבי (אבל לא חריף, אפילו לפולניה כמוני), ורוטב (שדרור אמר שהוא כנראה על בסיס חמאת בוטנים או משהו) שעבורי היה חריף מדי - אבל הוא, אם היה יכול היה מלקק את הצלחת מהרוטב עד תומה. סיימנו לאכול, בלי להרגיש מפוצצים, עם מקום למתוק , ועם חיוך גדול על השפתיים. כי אם כבר חוגגים יומהולדת - לא מוותרים על המתוק... אני לקחתי את עוגת השוקולד בננה, שהיתה מצויינת, לא מתוקה מדי , הבננות המושחמות עם הקרמל היו ליווי מצויין. שתי הערות: גלידת הוניל - קצת סתמית, ואת העוגה אפשר היה לחמם טיפה יותר - לדעתי זה היה מקפיץ אותה לדרגת שלמות. האיש לקח טעימות שוקולד - מנה קטנה אבל הוא התענג על כל ביס - ובנדיבות מפתיעה ויתר לי על כדורון (אחד משניים) של מין בצק חצי פריך עם שוקולד חם בפנים - מין "אגא דנגו" (הקינוח הכי טעים בעולם!, יש באונמי ויש בראננינג סושי) - אבל קטנטן. יחד עם הסודה של האיש, הצ'ויה והדיאט ספרייט שלי, עוד בקבוק מינרלים ןאדממה (אוף זה אסון, אי אפשר להפסיק לאכול את זה!) - קיבלנו חשבון של 428 ש"ח - השארנו את השובר של ה 500 - אחרי שקיבלנו אישור שהעודף יהיה הטיפ למלצרית. יצאנו מאד מאד מרוצים. ולמרות זאת, כמו פולניה טובה - יש לי כמה הערות לסדר: קודם כל -
- על כך שהם דואגים לחניה ללקוחות המסעדה. אחד הדברים שמרחיקים אותי ממתחם רח' הברזל הוא עניין החניה - או ה "אין חניה" שם, גם בערב. בסושי סמבה, בעת ההזמנה כבר מציינים בפני הלקוחות שיש חניון מימין למסעדה - והם מוזמנים לחנות בו. רק לא לשכוח לעבור אצל המארחת בסוף הערב כדי שהיא תתן את המדבקה שמאפשרת יציאה מהחניון. 2. במבחן "בלוף אזור העישון" - סושי סמבה נמצאת במקום "טוב" באמצע - הלא מעשנים הם המיעוט הדפוק מבחינת בעלי המסעדה - ולכן מוקצה להם החלק הקטן ביותר - החלק האמצעי - 5 שולחנות ועוד מקומות ספורים (20 ומשהו לדעתי, לא יותר) - על הבר . זה אומנם לא בלוף סטייל אונמי ואדיסון (ששם קו וירטואלי מפריד בין אזור עישון לאזור ללא עישון - כשהמרחק בין אזור העישון לאזור ללא עישון הוא 30 ס"מ.... או בעברית - אין אזור ללא עישון , ומה 'כפת לנו שיש חוק? ) - אבל עדיין, ב"סושי סמבה" תמיד יהיה מי שיישב בשולחן הפנימי ביותר באזור ללא עישון וימצא את עצמו יושב כשחצי מטר מעליו, כבר יש שולחן ששייך לאזור ה"עישון"... העליון. וכל כן - לא מעשנים - אנא הקפידו להזמין שולחן הרבה זמן מראש - אחרת לא יהיה לכם. 3. בהמשך לזה - יש מדיניות מאד משונה בסושי סמבה - אם אתם קבוצה של פחות מארבעה אנשים ואתם רוצים אזור ללא עישון - יושיבו אתכם על הבר. אומנם מדובר בבר שהישיבה סביבו היא על כיסאות בגובה רגיל - אבל אתם תבלו כל הערב כשאתם מדברים אל הפרופיל של בן זוגכם לארוחה, המלצרית תעמוד מאחוריכם ותקבלו נקע בצוואר כדי לדבר איתה - ואת האוכל יגישו כשמגיעים אליכם מאחור ותמיד יש פחד שמשהו ישפך עליכם. ואני לא מדברת על מה קורה למי שמגיע בשלישיה ויושב על הבר - מי שיושב באמצע מקבל צורה של ממטרה. אני פתרתי את זה בכך שהזמנתי המון זמן מראש, והתעקשתי באסרטיביות (עד כדי דרישה לשוחח עם מנהלת המסעדה) - שלמרות שאנחנו "רק" זוג - אני רוצה לבלות ערב שבו אני יושבת מול האיש שהתחתן איתי - לא לצידו, בצפיפות שלא מאפשרת לנו לשוחח בלי שמשני הצדדים יחלקו איתנו את השיחה היושבים האחרים על הבר. בסוף הסכימו... 4. נכון, זה לאונג' בר - אבל למה צריך ב 10 בלילה מוזיקה מחרישת אוזניים? כשהגענו היתה אחלה מוזיקה, בווליום שלא אילץ אותנו להגביר את הקול כשדיברנו - כשהגיעה השעה 10 בערך - שמנו לב שהווליון עלה באופן שכבר היה לא נעים לאוזן. ניסינו לבקש מהמלצרית שינמיכו טיפה - זה עבד בדיוק ל 3 דקות - וחזר חזרה. נכון שבחלק התחתון זה היה אפילו גרוע יותר - אבל נראה לי שלהבא אני אנסה להזמין שולחן לשעה מוקדמת הרבה יותר- אולי אז הווליום יהיה סביר. אגב - בביקור שלנו בסניף מיאמי, בערב שהיה בו די ג'י במקום, עדיין היתה מוזיקה מצויינת - ובווליום שאיפשר לנו לנהל שיחה לא רק ביננו - אלא גם עם מי שישב מולנו - ובלי לצרוח... ולמרות הטענות האלה, שאני יודעת שיגידו מי שיגידו שאני פולניה קטנונית... (שיגידו, מה אכפת לי?) - סיכומו של דבר - יש לנו עוד שובר של 500 ש"ח. אני כבר מחפשת סיבה למסיבה...
אז אתמול בערב הגיע הרגע שלו ציפינו, חיכינו וייחלנו... (וכמעט התפספס כי פתאום צצה עבודה דחופה בצפון, שלשמחתי ירדה מהפרק לפני שביטלתי את השולחן....) הגענו. אני אתחיל מהשורה התחתונה - היה טעים!!! מאד!!! והשירות היה לעילא ולעילא. אני שתיתי צ'ויה בפחית קטנה (כי יש בה את השזיף. פעם ראשונה שהגעתי לשזיף. זה טעים! ) האיש שלי הסתפק בסודה... המלצרית המליצה לנו לחלוק מנות כדי שנוכל לטעום מהכל - ודי ריסנה אותנו כשרציתי להזמין יותר מדי - ועל כך תבוא הברכה על ראשה. פתחנו בספיישל של גלילות בקר , עם פלפלים, באיזה רוטב מיוחד, על תפוחי אדמה שרופים (במובן הטוב של המילה, פרוסות תפוח אדמה שחומות מאד מאד ודקיקות ), לחגיגה הזו התווספו פרוסות קיווי ועוד כמה דברים שאני לא זוכרת - והתוצאה הסופית היתה חגיגה של טעמים בפה (ביטוי שהאיש שלי חזר עליו כמה וכמה וכמה פעמים). מנה יקרה יחסית - 90 ומשהו ש"ח לארבע קלילות (או 8 ביסים סה"כ) - אבל נהדרת. בהמשך לקחנו את הקומבינציה הבסיסית - סמבה נדמה לי הם קוראים לה - מבחר של ניגירי - וכמה יחידות של TLV רול וגם רול ריינבואו - אני מתה על סושי, אבל בתקופה האחרונה אנחנו בעיקר מתרכזים בסושי ה"סטנדרטי" - טונה ואבוקדו, סלמון, איזה רול כזה או אחר - ובסושי סמבה סוף סוף נהננו משילובים קצת יותר מעניינים - וטעימים. וואי, כמה טעימים.... הריננבואו הוא פשוט רול נפלא, ששווה את המחיר שלו. ובכלל - נראה שלמרות ה"פיוזן" והסמבה - בבסיס - הם יודעים להכין סושי משובח. מנה "עיקרית" (או כמו שהם מכנים אותה "צלחת גדולה") - בהמלצת הפורום - עוף טריאקי על פירה וואסבי - עוף עסיסי, טריאקי טעים, פירה ירקרק עם טוויס של וואסבי (אבל לא חריף, אפילו לפולניה כמוני), ורוטב (שדרור אמר שהוא כנראה על בסיס חמאת בוטנים או משהו) שעבורי היה חריף מדי - אבל הוא, אם היה יכול היה מלקק את הצלחת מהרוטב עד תומה. סיימנו לאכול, בלי להרגיש מפוצצים, עם מקום למתוק , ועם חיוך גדול על השפתיים. כי אם כבר חוגגים יומהולדת - לא מוותרים על המתוק... אני לקחתי את עוגת השוקולד בננה, שהיתה מצויינת, לא מתוקה מדי , הבננות המושחמות עם הקרמל היו ליווי מצויין. שתי הערות: גלידת הוניל - קצת סתמית, ואת העוגה אפשר היה לחמם טיפה יותר - לדעתי זה היה מקפיץ אותה לדרגת שלמות. האיש לקח טעימות שוקולד - מנה קטנה אבל הוא התענג על כל ביס - ובנדיבות מפתיעה ויתר לי על כדורון (אחד משניים) של מין בצק חצי פריך עם שוקולד חם בפנים - מין "אגא דנגו" (הקינוח הכי טעים בעולם!, יש באונמי ויש בראננינג סושי) - אבל קטנטן. יחד עם הסודה של האיש, הצ'ויה והדיאט ספרייט שלי, עוד בקבוק מינרלים ןאדממה (אוף זה אסון, אי אפשר להפסיק לאכול את זה!) - קיבלנו חשבון של 428 ש"ח - השארנו את השובר של ה 500 - אחרי שקיבלנו אישור שהעודף יהיה הטיפ למלצרית. יצאנו מאד מאד מרוצים. ולמרות זאת, כמו פולניה טובה - יש לי כמה הערות לסדר: קודם כל -
