סוף סוף, סוף

[צליליתה1]

 

[סופהו 1]

וסוף, כפי שכתבה לאה נאור,
זה תמיד התחלה של משהו אחר..

אמנם רק עוד 5 ימים, אבל
שתהיה התחלה טובה

 

[אבח"י]

יש לי נכדון שמתחיל עם מעון של ויצ"' לפעוטות.
האחרים מזמן כבר לא "שלום כיתה א'" - יש לי למה לצפות.

 

[סופהו 1]

יש לי נכדון שמתחיל עם מעון של ויצ"' לפעוטות.
האחרים מזמן כבר לא "שלום כיתה א'" - יש לי למה לצפות.

למה לצפות?
בכל שנה שנכד שלי נכנס למערכת, החששות שלי גדולים יותר.
יהיו מחנכ/ת? יהיו מורים/ות? מה תהיינה יכולותיהם/ן? הכשרתם/ן? האם ילמדו ויחנכו, או רק ישמרטפו? על כתה אחת, או שתיים?

 

[אבח"י]

למה לצפות?
בכל שנה שנכד שלי נכנס למערכת, החששות שלי גדולים יותר.
יהיו מחנכ/ת? יהיו מורים/ות? מה תהיינה יכולותיהם/ן? הכשרתם/ן? האם ילמדו ויחנכו, או רק ישמרטפו? על כתה אחת, או שתיים?

ל- שלום כיתה א'
מהיותי בעבר חלק מהמערכת המושחתת, הבזיונית, האלימה, המדכאת והמסרסת כל בדל מחשבה עצמאי - החששות שלי גדולים מאוד. רק לחשוב על החמודה שעולה לכתה ט, בביה"ס שיש בו 14 כתות בשכבה, לא פחות. הידיעה שמי שילמד אותה כנראה לא למד להיות מורה [לא שזה מבטיח משהו], לא בהכרח מלמד משהו שהוא מכיר [המורה אצלנו שלימדה ממיקודיות לספרות, כי אין לה מושג בספרות.. אמא'ללללללהההה]

 

[צליליתה1]

ל- שלום כיתה א'
מהיותי בעבר חלק מהמערכת המושחתת, הבזיונית, האלימה, המדכאת והמסרסת כל בדל מחשבה עצמאי - החששות שלי גדולים מאוד. רק לחשוב על החמודה שעולה לכתה ט, בביה"ס שיש בו 14 כתות בשכבה, לא פחות. הידיעה שמי שילמד אותה כנראה לא למד להיות מורה [לא שזה מבטיח משהו], לא בהכרח מלמד משהו שהוא מכיר [המורה אצלנו שלימדה ממיקודיות לספרות, כי אין לה מושג בספרות.. אמא'ללללללהההה]

ישבו כאן כמה מצאצאי צאצאי, שסיימו בית ספר בשנים האחרונות: קורונה, מלחמה.
ציטוט ישיר: לא התבקשנו לקרוא אפילו ספר אחד במהלך כל התיכון.

 

[סופהו 1]

ישבו כאן כמה מצאצאי צאצאי, שסיימו בית ספר בשנים האחרונות: קורונה, מלחמה.
ציטוט ישיר: לא התבקשנו לקרוא אפילו ספר אחד במהלך כל התיכון.

רציני? אז טשרניחובסקי, אחד העם, ביאליק, גולדברג וכו, אלו בסך הכל שמות של רחובות?

אין לי מושג האם פה נתבקשו לקרוא או לא, אבל כמי שנתבקשה להסיע לספריה, אני יודעת שמחליפים וגם קוראים.
רק שימשיך כך.


ומעניין כמה אפשר להאשים את הקורונה והמלחמה

 

[צליליתה1]

רציני? אז טשרניחובסקי, אחד העם, ביאליק, גולדברג וכו, אלו בסך הכל שמות של רחובות?

אין לי מושג האם פה נתבקשו לקרוא או לא, אבל כמי שנתבקשה להסיע לספריה, אני יודעת שמחליפים וגם קוראים.
רק שימשיך כך.


ומעניין כמה אפשר להאשים את הקורונה והמלחמה

השיחה התקיימה בהמשך לשיחה על ספרים, על הספרים שהם קראו או רוצים לקרוא בזמנם החופשי. הקורא ההכי הארד קור, עשה בגרות בספרות בזמן המלחמה. בגרות פנימית. על משהו כמו מחזה אחד (או שניים?) וכמה שירים. וזה באחד מבתי הספר הטובים בעיר. אולי בארץ. הם אמרו שהם לא נדרשו לקרוא ספר שלם, מסוג ספרות, מטעם בית ספר, לא שהם לא קראו ספר

 

[דקל נור*]

השיחה התקיימה בהמשך לשיחה על ספרים, על הספרים שהם קראו או רוצים לקרוא בזמנם החופשי. הקורא ההכי הארד קור, עשה בגרות בספרות בזמן המלחמה. בגרות פנימית. על משהו כמו מחזה אחד (או שניים?) וכמה שירים. וזה באחד מבתי הספר הטובים בעיר. אולי בארץ. הם אמרו שהם לא נדרשו לקרוא ספר שלם, מסוג ספרות, מטעם בית ספר, לא שהם לא קראו ספר

הבורות של ילדיי בכל הקשור להיסטוריה, ספרות ותנך, מפתיעה אותי בכל פעם מחדש. היו שנים שלמדו או תנך או ספרות. גם כשלומדים, אז בשטחיות מאד. כבר לא מצפה לכלום ממערכת החינוך למרות שיש מורים טובים.

 

[אבח"י]

ישבו כאן כמה מצאצאי צאצאי, שסיימו בית ספר בשנים האחרונות: קורונה, מלחמה.
ציטוט ישיר: לא התבקשנו לקרוא אפילו ספר אחד במהלך כל התיכון.

לא תקף אצל נכדיי, כל הרביעייה.
הגדולה התחילה ללמוד לפני הקורונה, עברה מלחמות - לא ויתרו מדי שנה על קריאת חובה.
השניה והשלישית- כבר אחרי הקורונה, מלחמות - חובת קריאה. [לשנייה יש קצת בעיות של דיסלקציה, אז זה מעט מורכב]
הקטן, טורף ספרים - בעיקר ספרי קומיקס ורומנים גרפיים - אבל קורא.
כן, אני יכול לומר ללא היסוס, שישנם בתי ספר על יסודיים [תיכונים] בהם המטרה מקדשת אמצעים, ולכן לא קוראים כי אם צופים בסרט או המורה מכתיב סיכום ממיקודית[שלא נדע!!]
בשבע השנים שקדמו לפרישתי לימדתי רק את שכבה יו"ד ולא לבגרות, וקריאת ספר היתה חובה נושאת ציון. נכתבו יומני קריאה דיגיטליים שחייבו התיחסות אישית, שאלת שאלות, ולבסוף פרזנטציה... אז לפחות חלק קראו ספר. אגב, גיליתי קריאה מאסיבית של ספרים באנגלית, ספרות פנטזיה ומד"ב ולא סופרים קאנוניים.
מבחינתי - אז לא קראו עגנון, לא קראו א"ב יהושע או עמוס עוז או קנז או שלא נדע אחרים, אבל קראו ספרים. למדו איך להשעות את המציאות, הבינו את כוח המילה והשפה, הבינו שהעולם אינו רק "תמונות, סרטונים. דייני.
אגב, מיטיבי קריאה כן ניסו וקראו את עגנון, בלזאק, דוסטוייבסקי ושמות נוספים... מאז ומעולם טענתי היתה שאומנות דורשת מאמץ רב, לא כולם בנויים לכך, ואין בכך יתרון או חסרון.

 

[צליליתה1]

לא תקף אצל נכדיי, כל הרביעייה.
הגדולה התחילה ללמוד לפני הקורונה, עברה מלחמות - לא ויתרו מדי שנה על קריאת חובה.
השניה והשלישית- כבר אחרי הקורונה, מלחמות - חובת קריאה. [לשנייה יש קצת בעיות של דיסלקציה, אז זה מעט מורכב]
הקטן, טורף ספרים - בעיקר ספרי קומיקס ורומנים גרפיים - אבל קורא.
כן, אני יכול לומר ללא היסוס, שישנם בתי ספר על יסודיים [תיכונים] בהם המטרה מקדשת אמצעים, ולכן לא קוראים כי אם צופים בסרט או המורה מכתיב סיכום ממיקודית[שלא נדע!!]
בשבע השנים שקדמו לפרישתי לימדתי רק את שכבה יו"ד ולא לבגרות, וקריאת ספר היתה חובה נושאת ציון. נכתבו יומני קריאה דיגיטליים שחייבו התיחסות אישית, שאלת שאלות, ולבסוף פרזנטציה... אז לפחות חלק קראו ספר. אגב, גיליתי קריאה מאסיבית של ספרים באנגלית, ספרות פנטזיה ומד"ב ולא סופרים קאנוניים.
מבחינתי - אז לא קראו עגנון, לא קראו א"ב יהושע או עמוס עוז או קנז או שלא נדע אחרים, אבל קראו ספרים. למדו איך להשעות את המציאות, הבינו את כוח המילה והשפה, הבינו שהעולם אינו רק "תמונות, סרטונים. דייני.
אגב, מיטיבי קריאה כן ניסו וקראו את עגנון, בלזאק, דוסטוייבסקי ושמות נוספים... מאז ומעולם טענתי היתה שאומנות דורשת מאמץ רב, לא כולם בנויים לכך, ואין בכך יתרון או חסרון.

מאד עצוב לי לכתוב, אבל זה המצב. אחד מתפקידי מערכת החינוך לחשוף את הילדים לתרבות וידע גם מעבר לסילבוס. לוקחים אותם להצגה. מוזיאון. קונצרט. לפחות פעם אחת במהלך ה12 שנות לימוד. היום כבר צריך להוסיף קריאת ספר, מההתחלה ועד הסוף, לרשימת החוויות האיזוטריות.

 

[אבח"י]

את צודקת, מה אגיד לך..
התפיסה ההומניסטית, זו שאנחנו חניכיה נעלמה לה.
עצוב

 

[סופהו 1]

מה נותר לנו?
ההורים לא מתאמציםלתת לנו, לסבתא ולסבתא המאוד משכילים אגב, לשמש כהרחבה.. אבל, לא אלמן ישראל: אנחנו לוקחים לתיאטרון, למוזיאונים, לסדנאות שונות, קורסי צילום.. אז המצפון שלנו כמעט נקי.

למה הכוונה ב'לשמש כהרחבה'?
ללמד את הנכדים? תחליף למורה?
לחנך?
ממש לא.
חס וחסה

 

[אבח"י]

חס וחסה חינוך ביתי או החלפת המורה -
הרחבת אופקים - מוזיאון, הצגות, תערוכות שונות, סדנאות אUמנות ואOמנות.
להורים אין זמן, לנו יש כולל הנחות כפנסיונרים, אז למה לא?!

 

[סופהו 1]

מאד עצוב לי לכתוב, אבל זה המצב. אחד מתפקידי מערכת החינוך לחשוף את הילדים לתרבות וידע גם מעבר לסילבוס. לוקחים אותם להצגה. מוזיאון. קונצרט. לפחות פעם אחת במהלך ה12 שנות לימוד. היום כבר צריך להוסיף קריאת ספר, מההתחלה ועד הסוף, לרשימת החוויות האיזוטריות.

יש לי הרגשה שלהורים יש חלק בזה.

חברה מורה, ששרדה כדי לספר, חזרה פעם מזועזעת במיוחד מאסיפת הורים.
הודיעו שהתלמידים יצאו באחד הערבים, בצורה מאורגנת, לצפות בהצגה.
שאלות ההורים:
"מקבלים על זה ציון?"
"זה יהיה בבגרות?"
"זו חובה"?
"מדוע לא על חשבון שעות ביצפר?"
זה חלק מהגישה, שמה שלא לבגרות, לא חשוב. מה שלא מקבלים עליו ציון, לא נחשב.

מאז אני בטוחה שהמצב רק הדרדר.

 

[סופהו 1]

ל- שלום כיתה א'
מהיותי בעבר חלק מהמערכת המושחתת, הבזיונית, האלימה, המדכאת והמסרסת כל בדל מחשבה עצמאי - החששות שלי גדולים מאוד.

למזלי, נטשתי את המערכת רגע לפני שהפכתי להיות חלק רישמי ממנה.
כמה עשרות שנים אח"כ מישהו שמע שיש לי תעודת הוראה ופנה אלי בהצעת עבודה. הייתי בשוק וכשהתעוררתי ממנו כמובן שעניתי בשלילה.
מי מכניס ראש בריא (למדי) למיטה חולה?

ופעם חשבתי שזהו, הילדים שלי כבר לא במערכת, אז מ'כפתלי.
אבל כן איכפת, כי יש נכדים, בינהם 2 שעולות לגן-חובה.
הרבה יותר טוב משלום כיתה א, ומה אח"כ?
(לפחות לא ילמדו בבית ספר שבו 14 כיתות בשכבה).

רק לחשוב על החמודה שעולה לכתה ט, בביה"ס שיש בו 14 כתות בשכבה, לא פחות. הידיעה שמי שילמד אותה כנראה לא למד להיות מורה [לא שזה מבטיח משהו], לא בהכרח מלמד משהו שהוא מכיר [המורה אצלנו שלימדה ממיקודיות לספרות, כי אין לה מושג בספרות.. אמא'ללללללהההה]

כאן, זו שעולה לכתה ט' (נדמה לי שיש 7 כיתות בשיכבה), זכתה בשנה הקודמת במורה/מחנכת צעירה עם תעודות ("לא שזה מבטיח משהו") שיודעת ללמד, לגרום לחשוב ולחנך, אבל לא יכולה לעשות הרבה כשהכיתה "זכתה" בתלמיד שמכה, גם מורים.
(למערכת לא היה הרבה מה לעשות והפתרון הגיע כשאותו ילד עבר דירה לעיר אחרת).
ומה השנה? האם אותה מורה נשארה במערכת?

מצב ביש.
נשאר לקוות לטוב.

 

[אבח"י]

למזלי, נטשתי את המערכת רגע לפני שהפכתי להיות חלק רישמי ממנה.
כמה עשרות שנים אח"כ מישהו שמע שיש לי תעודת הוראה ופנה אלי בהצעת עבודה. הייתי בשוק וכשהתעוררתי ממנו כמובן שעניתי בשלילה.
מי מכניס ראש בריא (למדי) למיטה חולה?

ופעם חשבתי שזהו, הילדים שלי כבר לא במערכת, אז מ'כפתלי.
אבל כן איכפת, כי יש נכדים, בינהם 2 שעולות לגן-חובה.
הרבה יותר טוב משלום כיתה א, ומה אח"כ?
(לפחות לא ילמדו בבית ספר שבו 14 כיתות בשכבה).


כאן, זו שעולה לכתה ט' (נדמה לי שיש 7 כיתות בשיכבה), זכתה בשנה הקודמת במורה/מחנכת צעירה עם תעודות ("לא שזה מבטיח משהו") שיודעת ללמד, לגרום לחשוב ולחנך, אבל לא יכולה לעשות הרבה כשהכיתה "זכתה" בתלמיד שמכה, גם מורים.
(למערכת לא היה הרבה מה לעשות והפתרון הגיע כשאותו ילד עבר דירה לעיר אחרת).
ומה השנה? האם אותה מורה נשארה במערכת?

מצב ביש.
נשאר לקוות לטוב.

מה נותר לנו?
ההורים לא מתאמציםלתת לנו, לסבתא ולסבתא המאוד משכילים אגב, לשמש כהרחבה.. אבל, לא אלמן ישראל: אנחנו לוקחים לתיאטרון, למוזיאונים, לסדנאות שונות, קורסי צילום.. אז המצפון שלנו כמעט נקי.

 

[קלייטון.ש]

וואו איזה כיף זה להיות שייך ל-95% מאוכלוסיה של משהו.
אני לא רגיל לזה. תמיד במיעוט ובדרך כלל לא המיעוט הרצוי.
(ה-AI הסביר לי מה זה, ועדיין אני לא רואה).

 

[דקל נור*]

וואו איזה כיף זה להיות שייך ל-95% מאוכלוסיה של משהו.
אני לא רגיל לזה. תמיד במיעוט ובדרך כלל לא המיעוט הרצוי.
(ה-AI הסביר לי מה זה, ועדיין אני לא רואה).

צמצם את העיניים

 

[סופהו 1]

וואו איזה כיף זה להיות שייך ל-95% מאוכלוסיה של משהו.
אני לא רגיל לזה. תמיד במיעוט ובדרך כלל לא המיעוט הרצוי.
(ה-AI הסביר לי מה זה, ועדיין אני לא רואה).

נסה להפנות קצת את הראש הצידה ולהסתכל על התמונה, או לצמצם את העיניים כאילו שיש אור חזק.
הצלחת?