סוף סוף משתפת !

סוף סוף משתפת !

שלום לכולם , ביקרתי פעמים רבות בפורום הצצתי פה ושם בהודעות כאלה ואחרות , אך לקחת חלק פעיל זה כבר סיפור בשבילי ואפילו את ההודעה הזו כתבתי במשך כמה ימים על דף ואח"כ במחשב (עד שכל המחשבות התגבשו ) . טוב , אחרי פתיחה שכזו אספר לכם קצת על עצמי ..... אז ככה ..... שמי דנה בת 29 אמא של זהר המקסימונת בת 3 וקצת ואמא של זיו הקטנטון והמדהים בן 3 חד' – שני האורות בחיי !וכמובן בת זוגתו של יוסי אישי המקסים , התומך והמפרגן . אני אמא במשרה מלאה ומורה למדעים במשרה חלקית .יש לי אחות בת 27 מוצלחת להפליא בתחום הכימיה אך כימיה בין אנשים זה כבר משהו אחר שם היא מתקשה. יש לי אח מתוק שאני מאד אוהבת – אורי ( עוד אור ) בן 19 חייל קרבי – לצערי ! בנוסף יש לי 2 הורים אמא – שהילדים שלה הם הכי חכמים בעולם , ואבא שרוצה שכל הדברים בעולם ייעשו כמו שהוא חושב ורוצה . ואני אוהבת את כולם – להסתדר זו כבר בעיה אחרת ! טוב , אחרי שהכרתי לכם את כל המשפוחה ,אתם בטח מתארים לעצמכם כמה קשה לילדה עם adhd לגדול בצורה כזו , ועוד יותר קשה שאף אחד לא מאבחן אותה ובעצם הכל בסדר איתה והכל לא בסדר איתה – אני זאת הילדה הזו ! אז שוב נעים להכיר אני דנה אבל כבר לא ילדה ! הסיפור מתחיל למעשה (כמו שאני זוכרת אותו ) מכיתה א' שהמורה אמרה באסיפת ההורים לאמא שלי משפט מאד בנאלי וכזה שמורות אומרות " יש לה פוטנציאל אך היא לא מממשת אותו ". במקרה שלי זה היה נכון , איך אפשר לממש – יש לי בעיה , אבל לפני 23 שנה לא היו בעיות אולי לא היה רצון אבל בעיה מה פתאום אין כזה דבר ועוד עם אמא כמו שלי שכל הילדים שלה הכי חכמים ! ואז כועסים שאין שיעורים שאני לא יודעת לשבת להכין שיעורים שיש לי בראש דברים אחרים וכ"ו .היה קשה ביסודי אבל בתיכון שם הסיפור כבר הרבה יותר מסובך. בכלל להבין שאני לא באותה מסגרת לקח לי כמעט שנה ואח"כ שוב הכל חוזר ודי זה נמאססססססססס ואז בורחים משיעורים ואז לא מגיעים לביה"ס בכלל ואז עושים הרבה דברים אסורים ואז התקשורת עם ההורים נפגעת והכל רק הולך ומסתבך – מיותר לציין שלא סיימתי את לימודי בתיכון !בצבא – היה בסדר דווקא שם מצאתי בית תפקיד משמעותי ועוד עם עוזרת צמודה הכל היה דבש . להשתחרר מהצבא הייתה בעיה – איך מתחילים ? מה עושים ? עוד פעם ללמוד ? איך ? אבל אצלנו בבית חובה ללמוד זו לא זכות בכלל ! עם הלשון בחוץ סיימתי בגרויות במהלך הצבא וקצת לאחר מכן והחלטתי שאני רוצה להיות מורה . נרשמתי לסמינר בערך בגיל 22 מיותר לציין שעד היום לא סיימתי את כל חובתי בתואר , אבל שם ורק שם בסמינר הבנתי שמשהו לא בסדר איתי אני רוצה ללמוד להשקיע אבל אני לא מסוגלת משהו מפריע לי אני לא מסוגלת לשבת שעה וחצי ולהיות מרוכזת כל דבר קטן מסית את דעתי אני לא מסוגלת לכתוב לאורך כל השיעור וכ"ו וכאן צץ רעיון במוחי שאולי כדאי לי ללכת ולעשות אבחון ! וכל זה קורה ביני לבין עצמי .שהחלטתי לשתף את אימי היא פשוט לעגה לי ואמרה שזה שטויות אני פשוט לא רוצה מספיק . שקל לשקל אספתי וניגשתי לעשות איבחון ואתם יודעים בטח מה הייתה התוצאה – הפרעת קשב וריכוז . אז הוסיפו לי זמן ועוד קצת הקלות אבל לא טיפלתי בזה כמו שצריך ועד היום שאני אמא של – 2 ילדים קשה לי קשה לי קשה לי ועוד פעם קשה לי ! קשה לי בשיחה עם בני שיחי מאחר ואני קופצת מנושא לנושא , קשה לי פעמים רבות להסביר את עצמי ועוד יותר קשה לי אם יש הרבה פרטים שצריך לתאר , קשה לי לישון בלילה אם לא כל האורות כבויים כמו שאני רגילה, קשה לי שאני צריכה כל פעם לחזור לרכב כי שכחתי את המפתחות של הבית ( ועם 2 ילדים זה עוד יותר קשה) , קשה לי לבצע מטלות בבית , קשה לי לעמוד בלוח זמנים , והכי קשה שכולם חושבים שאני מבולבלת או כמו שאבא שלי אומר " שהראש לא עובד כל הגוף סובל " – באמת תודה רבה אבא ! כמובן שיש עוד הרבה קשיים שעלי להתמודד איתם גם בעבודה שלי כמורה ועוד בחיי הפרטיים . זהווווווווווווו- הוצאתי את זה ואני חייבת טיפול כי המצב שלי רק הולך ומחמיר ! אשמח לעצות ותגובות . תודה , דנה ! נ.ב : מצטערת על אורך ההודעה - לי בטוח היה קשה לקרוא !
 
למעלה