הרחבת יכולת הקטינים להגדרה עצמית
סוף סוף יש פסיקה
לפני כמה ימים נתן בגצ פסק דין עקרוני הקובע שהסכמי גירושין לא מחייבים את הקטינים גם בעניני החזקה ולא רק בעניני מזונות ולכן הקטין יכול להגיש תביעה בקשר להחזקה לביהמ"ש האזרחי גם אם הנושא הוסדר בהסכם גירושין.
הרחבת יכולת הקטינים להגדרה עצמית
...ואני חושב שהפסיקה גרועה, ומגדילה את חוסר השיוויון. ואנמק. כל זמן שקיימת חזקת הגיל הרך, והמשכיות המשמורת בעקבותייה, ומשמורת משותפת איננה נורמטיבית, הרי כל הרחבת ספקטרום היכולות העצמאיות לכאורה של הילד נופלות בחלקה של האם המשמורנית. אם עד היום הסכם בין ההורים לא חייב את הילד רק בנושא גובה המזונות, מהיום למשמורן ( וכאמור זו האם בד"כ ) יש אפשרות ל"דבר" בשם הילד הקטין גם במעבר לארץ אחרת, ובקביעת סדרי הראייה, ןכד'. רוצה לומר, שעד היום לאם היתה אפשרות לפאזת תביעה שנייה בשם הילד רק בנושא גובה המזונות למרות הסכם שהושג עם האב וקיבל תוקף של ביהמ"ש או בית הדין. היום למשמורן יש אפשרות לפאזת תביעה שנייה בעוד נושאים. דבר נוסף רע אני מוצא בהגדלת פוטנציאל ההסתות ההדדי, שרשויות החוק ופק"ס כבר מקבלים כרע הכרחי שלא ניתן להלחם בו. פוטנציאל ההסתה ההדדית, עלולה לגרום לסחטנות בעיקר בגיל ההתבגרות של בני נוער, שייאיימו בסגנון "אם לא תתני לעשות פירסינג, אני עובר לאבא", והפוך. במצב זה המעבר ממשמורת אחת לשנייה ע"י מתבגרים הנתונים בלחץ גיל ההתבגרות על כל המשתמע מכך, הוא רע ומזיק. אני חושב שפסק הדין הזה, בא קודם לנגח את בית הדין הרבני הגדול ולהפחית במעמדו, ואיננו טוב להורות=שווה שהיא בחשבון הסופי והמאוזן טובת הילד.
