סוף סוף יוצאת בשאלה
אז קודם הקדמה קצרה, שמי הוא לי פיליפ,אחות של מני פיליפ,כותבת לשעבר,ומעט בהווה הלא רחוק. לפני כשש שנים,שנת אלפיים,התחיל תהליך היציאה שלי,שהפיצוץ היה כשזרקו אותי מהבית,הסיבה הנראית לעין,יצאתי עם אחי לקולנוע והועפתי בשתיים לפנות בוקר, מאז נודדת אנוכי בין כאב לכאב,אי הבנת מעשי וכו וכו בשנת 2001 הגעתי לאנגליה,נולד לי ילד ומגיל חמישה חדשים אני אם חד הורית(אך עדיין לא גרושה) ביום ההולדת השלישית של הילד,התפרקתי,(לפני המסיבה,כמובן.. הגעתי לארץ למנוחה קצרה,שבה אף אחד ממשפחתי החרדית לא ביקר אותי(תרוצים כים כמובן) האחים החילוניים,עזרו והיו איתי לאורך כל הדרך. כאב ללכת לבית ההורים ולא לקבל שאלה פשוטה כמו:"מה שלומך,איך אפשר לעזור" קשה להרגיש מפורר כלכך! כמה קשה! אבל כמה יפה ומספק לאסוף את השברים לבד,גם את אלה שנכנסו כל כך עמוק בנשמה. אז סוף סוף יוצאת בשאלה,אבל הבלבול הגדול הוא שאיתי עדיין מעט מדברים-אחותי התקשרה כי היא "התגעגעה", ואותי יזמינו לחתונה של אחינית שלי אבל את האחרים(מתוך 11 ילדים 5 יצאו בשאלה)לא יודיעו בכלל על הארוע את אחי אסף החרימו כי דיבר על אי אמונתו באלוהים וכו אז למה אני זה בסדר? כי אני אישה ולא גבר,וחלשה,מסכנה,אולי יש עוד ניצוץ,היא גרה רחוק,היא מכבדת יותר? איפה כבוד הדדי????? אז כולנו כאן בטח מתחבטים בשאלות האלה ונראה לי שאחכה ונראה מה יהיה, האם תפקידי לשרוף גשרים(או לשבור את הגשר השרוף כבר?) או לתת להם לההלך עליו עד המשבר הגדול שחייב להגיע?
אז קודם הקדמה קצרה, שמי הוא לי פיליפ,אחות של מני פיליפ,כותבת לשעבר,ומעט בהווה הלא רחוק. לפני כשש שנים,שנת אלפיים,התחיל תהליך היציאה שלי,שהפיצוץ היה כשזרקו אותי מהבית,הסיבה הנראית לעין,יצאתי עם אחי לקולנוע והועפתי בשתיים לפנות בוקר, מאז נודדת אנוכי בין כאב לכאב,אי הבנת מעשי וכו וכו בשנת 2001 הגעתי לאנגליה,נולד לי ילד ומגיל חמישה חדשים אני אם חד הורית(אך עדיין לא גרושה) ביום ההולדת השלישית של הילד,התפרקתי,(לפני המסיבה,כמובן.. הגעתי לארץ למנוחה קצרה,שבה אף אחד ממשפחתי החרדית לא ביקר אותי(תרוצים כים כמובן) האחים החילוניים,עזרו והיו איתי לאורך כל הדרך. כאב ללכת לבית ההורים ולא לקבל שאלה פשוטה כמו:"מה שלומך,איך אפשר לעזור" קשה להרגיש מפורר כלכך! כמה קשה! אבל כמה יפה ומספק לאסוף את השברים לבד,גם את אלה שנכנסו כל כך עמוק בנשמה. אז סוף סוף יוצאת בשאלה,אבל הבלבול הגדול הוא שאיתי עדיין מעט מדברים-אחותי התקשרה כי היא "התגעגעה", ואותי יזמינו לחתונה של אחינית שלי אבל את האחרים(מתוך 11 ילדים 5 יצאו בשאלה)לא יודיעו בכלל על הארוע את אחי אסף החרימו כי דיבר על אי אמונתו באלוהים וכו אז למה אני זה בסדר? כי אני אישה ולא גבר,וחלשה,מסכנה,אולי יש עוד ניצוץ,היא גרה רחוק,היא מכבדת יותר? איפה כבוד הדדי????? אז כולנו כאן בטח מתחבטים בשאלות האלה ונראה לי שאחכה ונראה מה יהיה, האם תפקידי לשרוף גשרים(או לשבור את הגשר השרוף כבר?) או לתת להם לההלך עליו עד המשבר הגדול שחייב להגיע?
