סוף סוף החלטתי לשתף...

[אפריל של עמית היחיד]

סוף סוף החלטתי לשתף...

סוף סוף החלטתי לשתף...
היי בנות,אני חדשה,בעצם כבר סמויה הרבה זמן אבל עד עכשיו לא היה בי האומץ לשתף. בקיצור,בת 32 אמא לעמית המקסים בן ה-7 .עמית "נוצר" בדרך טבעית תוך חודשיים מהפסקת הגלולות. מזה כשנתיים אני ובעלי מנסים ..מנסים..ומנסים. כרגע אני לאחר 3 טפולי איקקלומין+זריקות כוריגון אבל נ ד ה .. תמיד חשבתי שמכוון שיש לי כבר אחד אז השני גם יבוא בקליקלות. האם יש מישהי עם ספור דומה? אפריל של עמית המיואשת.

 

[נועה 35]

שלום אפריל - סיפור דומה

סוף סוף החלטתי לשתף...
היי בנות,אני חדשה,בעצם כבר סמויה הרבה זמן אבל עד עכשיו לא היה בי האומץ לשתף. בקיצור,בת 32 אמא לעמית המקסים בן ה-7 .עמית "נוצר" בדרך טבעית תוך חודשיים מהפסקת הגלולות. מזה כשנתיים אני ובעלי מנסים ..מנסים..ומנסים. כרגע אני לאחר 3 טפולי איקקלומין+זריקות כוריגון אבל נ ד ה .. תמיד חשבתי שמכוון שיש לי כבר אחד אז השני גם יבוא בקליקלות. האם יש מישהי עם ספור דומה? אפריל של עמית המיואשת.

שלום אפריל - סיפור דומה
שלום אפריל, קודם כל ברוכה הבאה ואני מאחלת לך שהות קצרצרה. אני נועה, אמא של איתי בן חמש וחצי. גם איתי נוצר בדרך הטבעית. אמנם לנו לקח קצת יותר זמן - כשנה, אבל תמיד חשבנו שזה בגלל שלא לקחנו את המשימה ברצינות הראויה. אוטוטו אנחנו סוגרים שנה שלישית של נסיונות. בשנה וחצי הראשונות לא חשבתי שיש בעיה. זכרתי שגם עם איתי זה לקח זמן. אחרי שנה וחצי פניתי לרופא נשים שגם הוא לא חשב שאמורה להיות בעיה. במשך מספר חודשים הוא עשה מעקב אחרי הביוץ וראה שהכל תקין, אחר כך 3 חודשים של כדורי איקקלמין ואחרי זה, כשהכל נראה בסדר גמור אבל עדיין לא היה הריון - נשלח בן הזוג לבדיקת זרע והתברר שישנה בעיה. אובחן אצלו וריקוצלה שהם ורידים בולטים על האשכים שגורמים, כנראה לפגיעה באיכות הזרע. החוקרים חלוקים ביניהם אם הניתוח עוזר, אבל לאחר קריאת הספרות בנושא החלטנו לעבור אותו בכל זאת, מכיוון שבלעדיו אנחנו מופנים להפריית מבחנה. אנחנו מקווים לזכות ולהיות בין 40% (על פי הסטטיסטיקות הרפואיות) שיזכו להריון טבעי בעקבות הניתוח. כן, גם אני חשבתי שזה יבוא בקלילות. כשעברנו דירה אפילו לא טרחתי לסדר את החדר של איתי כמו שצריך, כי אמרתי שממילא בקרוב יצטרך אליו אחח או תצטרף אליו אחות וכל סידור החדר ישתנה. בהתחלה זה היה מדכא, מתסכל ומייאש. לקח לי זמן לקבל את העובדה שישנה בעיה ולבן הזוג זה היה קשה עוד יותר. הכי קשה זה לראות את כל אלו שעוד לא חשבו על ילד, כשאנחנו התחלנו, כבר חוגגות יומולדת שנה לצאצא הפרטי שלהם. חברה אחת שלי כבר עומדת ללדת את ילדה השני... בעבודה שלי, כולן נכנסו להריון הרבה אחרי שאני התחלתי בנסיונות וחזרו כבר לפני כשנה מחופשות הלידה (3 נשים בהפרש של שלושה חודשים) - זה היה מאד קשה לשמוע אותן מדברות על הבדיקות, משוות תוצאות ואחר כך מדברות על הילדים שלהן... (ילד שני לכולן). היו לי גם תקופות שלא הסכמתי להסתכל על תינוקות או לראות נשים בהריון. כרגע אנחנו בתקופת השלמה, אבל מנסיון ברור לי שאם הניתוח לא יעזור עוד יהיו ימים קשים.... מקווה שקצת עזרתי לך... לשתף ולשמוע סיפורים של אחרים זה עוזר. לפחות קצת. לפחות באופן זמני. את גם מוזמנת להצטרף לפורום השכן "הזכות להורות" המרכז את המאבק בקיצוצים המתוכננים בטיפולי הפוריות. בהצלחה מכל ה

נועה

 

[אפריל של עמית היחיד]

תודה נועה ../images/Emo23.gif

שלום אפריל - סיפור דומה
שלום אפריל, קודם כל ברוכה הבאה ואני מאחלת לך שהות קצרצרה. אני נועה, אמא של איתי בן חמש וחצי. גם איתי נוצר בדרך הטבעית. אמנם לנו לקח קצת יותר זמן - כשנה, אבל תמיד חשבנו שזה בגלל שלא לקחנו את המשימה ברצינות הראויה. אוטוטו אנחנו סוגרים שנה שלישית של נסיונות. בשנה וחצי הראשונות לא חשבתי שיש בעיה. זכרתי שגם עם איתי זה לקח זמן. אחרי שנה וחצי פניתי לרופא נשים שגם הוא לא חשב שאמורה להיות בעיה. במשך מספר חודשים הוא עשה מעקב אחרי הביוץ וראה שהכל תקין, אחר כך 3 חודשים של כדורי איקקלמין ואחרי זה, כשהכל נראה בסדר גמור אבל עדיין לא היה הריון - נשלח בן הזוג לבדיקת זרע והתברר שישנה בעיה. אובחן אצלו וריקוצלה שהם ורידים בולטים על האשכים שגורמים, כנראה לפגיעה באיכות הזרע. החוקרים חלוקים ביניהם אם הניתוח עוזר, אבל לאחר קריאת הספרות בנושא החלטנו לעבור אותו בכל זאת, מכיוון שבלעדיו אנחנו מופנים להפריית מבחנה. אנחנו מקווים לזכות ולהיות בין 40% (על פי הסטטיסטיקות הרפואיות) שיזכו להריון טבעי בעקבות הניתוח. כן, גם אני חשבתי שזה יבוא בקלילות. כשעברנו דירה אפילו לא טרחתי לסדר את החדר של איתי כמו שצריך, כי אמרתי שממילא בקרוב יצטרך אליו אחח או תצטרף אליו אחות וכל סידור החדר ישתנה. בהתחלה זה היה מדכא, מתסכל ומייאש. לקח לי זמן לקבל את העובדה שישנה בעיה ולבן הזוג זה היה קשה עוד יותר. הכי קשה זה לראות את כל אלו שעוד לא חשבו על ילד, כשאנחנו התחלנו, כבר חוגגות יומולדת שנה לצאצא הפרטי שלהם. חברה אחת שלי כבר עומדת ללדת את ילדה השני... בעבודה שלי, כולן נכנסו להריון הרבה אחרי שאני התחלתי בנסיונות וחזרו כבר לפני כשנה מחופשות הלידה (3 נשים בהפרש של שלושה חודשים) - זה היה מאד קשה לשמוע אותן מדברות על הבדיקות, משוות תוצאות ואחר כך מדברות על הילדים שלהן... (ילד שני לכולן). היו לי גם תקופות שלא הסכמתי להסתכל על תינוקות או לראות נשים בהריון. כרגע אנחנו בתקופת השלמה, אבל מנסיון ברור לי שאם הניתוח לא יעזור עוד יהיו ימים קשים.... מקווה שקצת עזרתי לך... לשתף ולשמוע סיפורים של אחרים זה עוזר. לפחות קצת. לפחות באופן זמני. את גם מוזמנת להצטרף לפורום השכן "הזכות להורות" המרכז את המאבק בקיצוצים המתוכננים בטיפולי הפוריות. בהצלחה מכל ה

נועה

תודה נועה

היי נועה, תודה על המכתב המפורט. אשתף אותך קצת משלי:אז ככה,אצלי כל הבדיקות יצאו תקינות (גם אצל בעלי) הביוץ תקין,הרחם לכאורה נראה תקין (למרות ועדיין לא בוצע צילום רחם). הרופא של טוען שגם אם לכאורה אין בעיה אז יש להתחיל ולטפל. כאמור התחלנו עם איקקלומין,חוץ מהרגשת מחזור חזקה במיוחד הכדור לא עזר לי,בכל הפעמים נצפה רק זקיק אחד והרופא שלי טוען כי הכדור משפיע על כל בחורה באופן שונה וכי כנראה והטיפול אינו מתאים לי. נכון להרגע הופנתי לצילום רחם (אני מתה מפ ח ד ...) ועדיין לא ביצעתי אותו,ללא הצילום לא אוכל לעלות מדרגה (דברי הרופא).דרך אגב יש לך מושג מה הלאה (לצאת מתוך הנחה שהצלום ייצא תקין)??? חוץ מזה אני חודש אחרי הפסקת האאקלומין ועדיין מרגישה כאבים מוזרים במשך כל החודש,האם תופעות הלוואי נמשכות גם הרבה לאחר ההפסקה? שוב תודה..ושיהיה לכם בהצלחה ענקית

 

[נועה 35]

מצטערת, אבל לא אוכל הרבה לעזור לך

תודה נועה

היי נועה, תודה על המכתב המפורט. אשתף אותך קצת משלי:אז ככה,אצלי כל הבדיקות יצאו תקינות (גם אצל בעלי) הביוץ תקין,הרחם לכאורה נראה תקין (למרות ועדיין לא בוצע צילום רחם). הרופא של טוען שגם אם לכאורה אין בעיה אז יש להתחיל ולטפל. כאמור התחלנו עם איקקלומין,חוץ מהרגשת מחזור חזקה במיוחד הכדור לא עזר לי,בכל הפעמים נצפה רק זקיק אחד והרופא שלי טוען כי הכדור משפיע על כל בחורה באופן שונה וכי כנראה והטיפול אינו מתאים לי. נכון להרגע הופנתי לצילום רחם (אני מתה מפ ח ד ...) ועדיין לא ביצעתי אותו,ללא הצילום לא אוכל לעלות מדרגה (דברי הרופא).דרך אגב יש לך מושג מה הלאה (לצאת מתוך הנחה שהצלום ייצא תקין)??? חוץ מזה אני חודש אחרי הפסקת האאקלומין ועדיין מרגישה כאבים מוזרים במשך כל החודש,האם תופעות הלוואי נמשכות גם הרבה לאחר ההפסקה? שוב תודה..ושיהיה לכם בהצלחה ענקית

מצטערת, אבל לא אוכל הרבה לעזור לך
אני מצטערת אפריל, אבל לא אוכל הרבה לעזור לך פה. למרות שאנחנו כבר המון זמן מנסים להיכנס להריון, הטיפולים שעברתי עד עכשיו היו מועטים ומוגבלים בלבד. אני מניחה שאחת הבנות האחרות, ויש כאן די הרבה בנות עם הרבה נסיון ורובן שמחות לעזור ולייעץ, יוכלו לסייע לך יותר. אני משתדלת להימנע, ככל הניתן, מהתערבות רפואית. לאחר שהתברר שהבעיה אצל בן זוגי החלטנו על ניתוח ומאז אני לא עוברת שום טיפול וגם לא רואה רופאים, עד שבן זוגי יעבור את הבדיקות שנועדו לראות אם לניתוח הייתה השפעה. בנוגע לכדורי האיקקלומין - לא היו להם שום תגובות לוואי מבחינתי, כך שלא ידוע לי על כאבים או תחושות מוזרות. בנוגע לצילום רחם - היו פה בעבר הלא רחוק מספר שרשורים שעסקו בכך - את יכולה לנסות לאתר אותם על ידי החיפוש או לשאול שאלה חדשה בנוגע אליהם. מבחינת הרופאים, שנה חשיפה להריון מהווה עילה להתחלת טיפולים, כך שמבחינה זו הרופא שלך פועל על פי המקובל במימסד הרפואי. לאיזה סוג טיפולים הוא מתכוון - אני לא יודעת. לי אישית נראה שההמשך אמור להיות בהזרעות, אבל שוב, אין לי מספיק מידע בכדי לומר זאת בבטחון. מצטערת על העזרה המוגבלת שיהיה גם לכם המון בהצלחה

 

[הדוקטור2]

הי אפריל יקרה

תודה נועה

היי נועה, תודה על המכתב המפורט. אשתף אותך קצת משלי:אז ככה,אצלי כל הבדיקות יצאו תקינות (גם אצל בעלי) הביוץ תקין,הרחם לכאורה נראה תקין (למרות ועדיין לא בוצע צילום רחם). הרופא של טוען שגם אם לכאורה אין בעיה אז יש להתחיל ולטפל. כאמור התחלנו עם איקקלומין,חוץ מהרגשת מחזור חזקה במיוחד הכדור לא עזר לי,בכל הפעמים נצפה רק זקיק אחד והרופא שלי טוען כי הכדור משפיע על כל בחורה באופן שונה וכי כנראה והטיפול אינו מתאים לי. נכון להרגע הופנתי לצילום רחם (אני מתה מפ ח ד ...) ועדיין לא ביצעתי אותו,ללא הצילום לא אוכל לעלות מדרגה (דברי הרופא).דרך אגב יש לך מושג מה הלאה (לצאת מתוך הנחה שהצלום ייצא תקין)??? חוץ מזה אני חודש אחרי הפסקת האאקלומין ועדיין מרגישה כאבים מוזרים במשך כל החודש,האם תופעות הלוואי נמשכות גם הרבה לאחר ההפסקה? שוב תודה..ושיהיה לכם בהצלחה ענקית

הי אפריל יקרה
מצבנו די דומה מלבד העובדה שאני כבר עליתי מדרגה ונמנת עם ה"נרקומניות" המזריקות... תופעות הלואי של האיקקלומין בהחלט מוכרות לי ובמקרה הפרטי שלי נוספו גם הפרעות ראיה, כאבי ה"מחזור" אכן נמשכו זמן מה. גם נטע שלי נולדה מהריון ספונטני, כל כך ספונטני שהפסקתי גלולות והופ-בול פגיעה, כך שהיה לי ברור שלי אין בעיה וברגע שארצה , בתזמון מושלם אהיה שוב בהריון, כמה נוראה ההתרסקות אחרי שאת מבינה שאין יותר "בול פגיעה". קצת אירוני מצידי לכתוב לך שתהייה חזקה אחרי מנת הקיטורים הנכבדה שלי כאן בראשית העמוד, אבל זה נכתב ברגע של חולשה עצומה, כשכל מה שיכלתי לחשוב עליו זה: מספיק, די, לא רוצה יותר. אבל הנה אני שוב כאן ושוב חזקה (ושוב הזרעה מחר). לגבי צילום רחם, לי לא התחילו שום טיפול לפני צילום רחם. הנה הפרטים: הצילום מתבצע זמן מסוים אחרי המחזור - אם אני לא טועה 10 ימים. במהלך המילום את שוכבת על מיטה בחדר רנטגן בתנוחה של בדיקה גניקולוגית רגילה, מחדירים לך מן צינורית-קטטר שדרכו מזרימים חומר ניגוד (יוד, אני חושבת) ופשוט בודקים אם כל המעברים תקינים. לכאורה דבר ממש פשוט אבל, יש נשים שמהלך הפעולה מאוד כואב להן, לי סיימו תוך מספר דקות ורק התחלתי להרגיש כאבים -כמו כאבי מחזור חזקים. לפעמים התהליך נמשך כחצי שעה ואז יש שאומרות שהכאב מאוד חזק, על כן, עצתי הטובה ביותר : לפני הצילום, אפילו שעה לפני לקחת אופטלגין או משהו חזק יותר, לי זה ממש עזר. כמן כן דפוי דימום קל אחרי הצילום, לא להבהל, במקרה שלי קבלתי פדים במקום אבל מומלץ להצטייד בפדים מהבית. לי היו כאבים מאוד חזקים דווקא אחרי הצילום כי במקרה שלי הרחם המשיך להתכווץ ולכן קיבלתי נר כלשהו, אבל אני ממליצה לא להסס ולהשתמש במשכחי כאבים. זהו מקווה שלא הבהלתי נורא, לי לא סיפרו כלום לפני הצילום ואני חושבת שכדאי להיות מוכנה. המון בהצלחה ואשמח אם תשתפי ותספרי איך היה. אמא של נטע, הילדה הכי יפה בגן

 

[ריקי בש]

צילום רחם

הי אפריל יקרה
מצבנו די דומה מלבד העובדה שאני כבר עליתי מדרגה ונמנת עם ה"נרקומניות" המזריקות... תופעות הלואי של האיקקלומין בהחלט מוכרות לי ובמקרה הפרטי שלי נוספו גם הפרעות ראיה, כאבי ה"מחזור" אכן נמשכו זמן מה. גם נטע שלי נולדה מהריון ספונטני, כל כך ספונטני שהפסקתי גלולות והופ-בול פגיעה, כך שהיה לי ברור שלי אין בעיה וברגע שארצה , בתזמון מושלם אהיה שוב בהריון, כמה נוראה ההתרסקות אחרי שאת מבינה שאין יותר "בול פגיעה". קצת אירוני מצידי לכתוב לך שתהייה חזקה אחרי מנת הקיטורים הנכבדה שלי כאן בראשית העמוד, אבל זה נכתב ברגע של חולשה עצומה, כשכל מה שיכלתי לחשוב עליו זה: מספיק, די, לא רוצה יותר. אבל הנה אני שוב כאן ושוב חזקה (ושוב הזרעה מחר). לגבי צילום רחם, לי לא התחילו שום טיפול לפני צילום רחם. הנה הפרטים: הצילום מתבצע זמן מסוים אחרי המחזור - אם אני לא טועה 10 ימים. במהלך המילום את שוכבת על מיטה בחדר רנטגן בתנוחה של בדיקה גניקולוגית רגילה, מחדירים לך מן צינורית-קטטר שדרכו מזרימים חומר ניגוד (יוד, אני חושבת) ופשוט בודקים אם כל המעברים תקינים. לכאורה דבר ממש פשוט אבל, יש נשים שמהלך הפעולה מאוד כואב להן, לי סיימו תוך מספר דקות ורק התחלתי להרגיש כאבים -כמו כאבי מחזור חזקים. לפעמים התהליך נמשך כחצי שעה ואז יש שאומרות שהכאב מאוד חזק, על כן, עצתי הטובה ביותר : לפני הצילום, אפילו שעה לפני לקחת אופטלגין או משהו חזק יותר, לי זה ממש עזר. כמן כן דפוי דימום קל אחרי הצילום, לא להבהל, במקרה שלי קבלתי פדים במקום אבל מומלץ להצטייד בפדים מהבית. לי היו כאבים מאוד חזקים דווקא אחרי הצילום כי במקרה שלי הרחם המשיך להתכווץ ולכן קיבלתי נר כלשהו, אבל אני ממליצה לא להסס ולהשתמש במשכחי כאבים. זהו מקווה שלא הבהלתי נורא, לי לא סיפרו כלום לפני הצילום ואני חושבת שכדאי להיות מוכנה. המון בהצלחה ואשמח אם תשתפי ותספרי איך היה. אמא של נטע, הילדה הכי יפה בגן

צילום רחם
טוב, אני בכוונה לא הגבתי לנושא צילום הרחם היות ולא רציתי להפחיד את מי שלא עברה עדיין את הבדיקה היות ולי יש ממש סיוט ממנה. זה לדעתי הדבר הכי גרוע שעברתי- יותר מהיסטרוסקופיה וכל השאר ואני עברתי... די והותר! לי הבדיקה כאבה נורא נורא ומייד אחריה דיממתי באופן היסטרי ושכבתי בבית כמה ימים עם כאבים נוראיים ודימומים מסיביים ממש. לא אשכח כמה כעסתי וקיללתי את גיסתי על שאמרה לי לפני הבדיקה ש"זה לא נורא". רציתי פשוט לחנוק אותה במו ידיי!! בהצלחה וחדשות טובות. ריקי

 

[ורד של לינוי]

זה מאד אינדבדואלי

צילום רחם
טוב, אני בכוונה לא הגבתי לנושא צילום הרחם היות ולא רציתי להפחיד את מי שלא עברה עדיין את הבדיקה היות ולי יש ממש סיוט ממנה. זה לדעתי הדבר הכי גרוע שעברתי- יותר מהיסטרוסקופיה וכל השאר ואני עברתי... די והותר! לי הבדיקה כאבה נורא נורא ומייד אחריה דיממתי באופן היסטרי ושכבתי בבית כמה ימים עם כאבים נוראיים ודימומים מסיביים ממש. לא אשכח כמה כעסתי וקיללתי את גיסתי על שאמרה לי לפני הבדיקה ש"זה לא נורא". רציתי פשוט לחנוק אותה במו ידיי!! בהצלחה וחדשות טובות. ריקי

זה מאד אינדבדואלי
אני עברתי שני צילומי רחם, אחד לאחר הפלה שהיתה לי בשבוע 21 ואחד לפני כשנה, בשניהם זה עבר לי בקלות, ללא משככי כאבים, ללא דימומים מלבד תחושה קלה של אי נעימות. זה תלוי מאד מי עושה את הצילום, לי עשה את הצילום, בשתי הפעמים, הרופא שלי שמאד הרגיע ותמך והשרה אוירה מאד נעימה.

 

[אפריל של עמית היחיד]

וואוו ריקי ממש הפחדת אותי...../images/Emo4.gif

צילום רחם
טוב, אני בכוונה לא הגבתי לנושא צילום הרחם היות ולא רציתי להפחיד את מי שלא עברה עדיין את הבדיקה היות ולי יש ממש סיוט ממנה. זה לדעתי הדבר הכי גרוע שעברתי- יותר מהיסטרוסקופיה וכל השאר ואני עברתי... די והותר! לי הבדיקה כאבה נורא נורא ומייד אחריה דיממתי באופן היסטרי ושכבתי בבית כמה ימים עם כאבים נוראיים ודימומים מסיביים ממש. לא אשכח כמה כעסתי וקיללתי את גיסתי על שאמרה לי לפני הבדיקה ש"זה לא נורא". רציתי פשוט לחנוק אותה במו ידיי!! בהצלחה וחדשות טובות. ריקי

וואוו ריקי ממש הפחדת אותי...

קראתי בפורום כל כך הרבה בנושא צילום רחם,מרוב פחד אפילו דחיתי אותו מספר פעמים. אבל הרצון להמשיך וכבר להצליח גובר על הכל,אז קבעתי תור ליום שלישי הקרוב בצהריים,זהו אני מתה להיות כבר אחריי. בהצלחה לי ולכולם. נ.ב.-מסיפורים רבים ששמעתי כנראה המסקנה היא אחת:עד שלא תעברי את זה, לא תדעי עד כמה זה קל/נורא!!!

 

[ריקי בש]

צילום רחם

וואוו ריקי ממש הפחדת אותי...

קראתי בפורום כל כך הרבה בנושא צילום רחם,מרוב פחד אפילו דחיתי אותו מספר פעמים. אבל הרצון להמשיך וכבר להצליח גובר על הכל,אז קבעתי תור ליום שלישי הקרוב בצהריים,זהו אני מתה להיות כבר אחריי. בהצלחה לי ולכולם. נ.ב.-מסיפורים רבים ששמעתי כנראה המסקנה היא אחת:עד שלא תעברי את זה, לא תדעי עד כמה זה קל/נורא!!!

צילום רחם
מצטערת אם הבהלתי אותך, לא רציתי להגיב בתחילה ורק אחרי שראיתי שמישהי גם כתבה דברים דומים אז הרשיתי לעצמי להגיב. בכל מקרה, ממש לא התכוונתי להבהיל אותך- ותרשי לי לומר לך משהו: זה מאוד אינדיוידואלי- תלוי מי עושה את הבדיקה ותלוי גם במצב החצוצרות- אם הן סתומות או לא. שמעתי כבר מנשים שאמרו שזה בכלל לא נורא.. אז כנראה שתלוי בעיקר במי שעושה לך את הבדיקה. לי כנראה ממש לא היה מזל עם הבדיקה הזו. בהצלחה וחדשות טובות- כי חייבים לעשות את הבדיקה הזו לפני שמתחילים בכלל כל מיני טיפולים. אני אשמח לשמוע שהיה לך בסדר בבדיקה. יום טוב, ריקי

 

[אפריל של עמית היחיד]

תודה דוקטור2

הי אפריל יקרה
מצבנו די דומה מלבד העובדה שאני כבר עליתי מדרגה ונמנת עם ה"נרקומניות" המזריקות... תופעות הלואי של האיקקלומין בהחלט מוכרות לי ובמקרה הפרטי שלי נוספו גם הפרעות ראיה, כאבי ה"מחזור" אכן נמשכו זמן מה. גם נטע שלי נולדה מהריון ספונטני, כל כך ספונטני שהפסקתי גלולות והופ-בול פגיעה, כך שהיה לי ברור שלי אין בעיה וברגע שארצה , בתזמון מושלם אהיה שוב בהריון, כמה נוראה ההתרסקות אחרי שאת מבינה שאין יותר "בול פגיעה". קצת אירוני מצידי לכתוב לך שתהייה חזקה אחרי מנת הקיטורים הנכבדה שלי כאן בראשית העמוד, אבל זה נכתב ברגע של חולשה עצומה, כשכל מה שיכלתי לחשוב עליו זה: מספיק, די, לא רוצה יותר. אבל הנה אני שוב כאן ושוב חזקה (ושוב הזרעה מחר). לגבי צילום רחם, לי לא התחילו שום טיפול לפני צילום רחם. הנה הפרטים: הצילום מתבצע זמן מסוים אחרי המחזור - אם אני לא טועה 10 ימים. במהלך המילום את שוכבת על מיטה בחדר רנטגן בתנוחה של בדיקה גניקולוגית רגילה, מחדירים לך מן צינורית-קטטר שדרכו מזרימים חומר ניגוד (יוד, אני חושבת) ופשוט בודקים אם כל המעברים תקינים. לכאורה דבר ממש פשוט אבל, יש נשים שמהלך הפעולה מאוד כואב להן, לי סיימו תוך מספר דקות ורק התחלתי להרגיש כאבים -כמו כאבי מחזור חזקים. לפעמים התהליך נמשך כחצי שעה ואז יש שאומרות שהכאב מאוד חזק, על כן, עצתי הטובה ביותר : לפני הצילום, אפילו שעה לפני לקחת אופטלגין או משהו חזק יותר, לי זה ממש עזר. כמן כן דפוי דימום קל אחרי הצילום, לא להבהל, במקרה שלי קבלתי פדים במקום אבל מומלץ להצטייד בפדים מהבית. לי היו כאבים מאוד חזקים דווקא אחרי הצילום כי במקרה שלי הרחם המשיך להתכווץ ולכן קיבלתי נר כלשהו, אבל אני ממליצה לא להסס ולהשתמש במשכחי כאבים. זהו מקווה שלא הבהלתי נורא, לי לא סיפרו כלום לפני הצילום ואני חושבת שכדאי להיות מוכנה. המון בהצלחה ואשמח אם תשתפי ותספרי איך היה. אמא של נטע, הילדה הכי יפה בגן

תודה דוקטור2
באמת הרגעת והכנת אותי,ואכן אני עומדת לעבור את הצילום ביום שלישי הקרוב. אמשיך ואעדכן ושוב תודה

 

[ורד של לינוי]

סיפורכן כל כך מוכר לי

שלום אפריל - סיפור דומה
שלום אפריל, קודם כל ברוכה הבאה ואני מאחלת לך שהות קצרצרה. אני נועה, אמא של איתי בן חמש וחצי. גם איתי נוצר בדרך הטבעית. אמנם לנו לקח קצת יותר זמן - כשנה, אבל תמיד חשבנו שזה בגלל שלא לקחנו את המשימה ברצינות הראויה. אוטוטו אנחנו סוגרים שנה שלישית של נסיונות. בשנה וחצי הראשונות לא חשבתי שיש בעיה. זכרתי שגם עם איתי זה לקח זמן. אחרי שנה וחצי פניתי לרופא נשים שגם הוא לא חשב שאמורה להיות בעיה. במשך מספר חודשים הוא עשה מעקב אחרי הביוץ וראה שהכל תקין, אחר כך 3 חודשים של כדורי איקקלמין ואחרי זה, כשהכל נראה בסדר גמור אבל עדיין לא היה הריון - נשלח בן הזוג לבדיקת זרע והתברר שישנה בעיה. אובחן אצלו וריקוצלה שהם ורידים בולטים על האשכים שגורמים, כנראה לפגיעה באיכות הזרע. החוקרים חלוקים ביניהם אם הניתוח עוזר, אבל לאחר קריאת הספרות בנושא החלטנו לעבור אותו בכל זאת, מכיוון שבלעדיו אנחנו מופנים להפריית מבחנה. אנחנו מקווים לזכות ולהיות בין 40% (על פי הסטטיסטיקות הרפואיות) שיזכו להריון טבעי בעקבות הניתוח. כן, גם אני חשבתי שזה יבוא בקלילות. כשעברנו דירה אפילו לא טרחתי לסדר את החדר של איתי כמו שצריך, כי אמרתי שממילא בקרוב יצטרך אליו אחח או תצטרף אליו אחות וכל סידור החדר ישתנה. בהתחלה זה היה מדכא, מתסכל ומייאש. לקח לי זמן לקבל את העובדה שישנה בעיה ולבן הזוג זה היה קשה עוד יותר. הכי קשה זה לראות את כל אלו שעוד לא חשבו על ילד, כשאנחנו התחלנו, כבר חוגגות יומולדת שנה לצאצא הפרטי שלהם. חברה אחת שלי כבר עומדת ללדת את ילדה השני... בעבודה שלי, כולן נכנסו להריון הרבה אחרי שאני התחלתי בנסיונות וחזרו כבר לפני כשנה מחופשות הלידה (3 נשים בהפרש של שלושה חודשים) - זה היה מאד קשה לשמוע אותן מדברות על הבדיקות, משוות תוצאות ואחר כך מדברות על הילדים שלהן... (ילד שני לכולן). היו לי גם תקופות שלא הסכמתי להסתכל על תינוקות או לראות נשים בהריון. כרגע אנחנו בתקופת השלמה, אבל מנסיון ברור לי שאם הניתוח לא יעזור עוד יהיו ימים קשים.... מקווה שקצת עזרתי לך... לשתף ולשמוע סיפורים של אחרים זה עוזר. לפחות קצת. לפחות באופן זמני. את גם מוזמנת להצטרף לפורום השכן "הזכות להורות" המרכז את המאבק בקיצוצים המתוכננים בטיפולי הפוריות. בהצלחה מכל ה

נועה

סיפורכן כל כך מוכר לי
יש לי ילדה מקסימה - עוד מעט בת 5 שולדה מהריון ספונטני, גם לאחר תקופה ארוכה של נסיונות ולאחר הריון נוסף שהסתיים בלידה מוקדמת בשבוע 21. כשהציע לי הרופא, לאחר לידתה של לינוי, גלולות למניעת הריון, סירבתי בטענה שאני לא נקלטת מהר (אז ללא סיבה ברורה). ואמנם אחרי 3 שנים ללא הצלחה התחלנו עוד פעם בבירור (צילום רחם, מעקב זקיקים, בדיקות דם שיצאו תקינות) ואז בדיקת הזרע של בעלי שהראתה בדיוק את הבעיה. להבדיל ממך נועה, לא ערכו לבעלי בדיקות לאיתור הבעיה והפנו אותנו מיד לטיפולים קודם הזרעות - שתיים במספר ולאחר מכן לבקשתי ל- I.V.F (נועה, מי איתר אצלכם את בעית הוריקוצלה, מי שלח אתכם לניתוח? כשבעלי שאל את הרופא אם אין טיפול שהוא יכול לעבור, ענה לו הרופא שיש ניתוח שההצלחה שלו שנויה במחלוקת וישנם סיכויים גבוהים יותר להרות בהפריה). היום אנחנו בתחילת הדרך בטיפולים - מחכה להחזרת מוקפאים, ויודעת שבסוף הדרך יבוא אח או אחות ללינוי (היא רוצה אחות) וזה מה שמחזיק אותי. (אם רק ביבי ירצה). אני כל כך מבינה את התחושות שאתן מתארות וגם אני חווה אותן, אך אני משתדלת ללכת לכל הבריתות שאני מוזמנת, להסניף תינוקת חדשים (מומלץ מאד, זה מגביר את המוטיבציה) ומקווה שגם אנחנו נעבור במהרה לצד השני. לאפריל, צילום הרחם הינו פשוט, ללא כאבים כמעט, למעט אי נוחות קלה, ואין לך ממה לחשוש. ונותר לי רק לאחל לכולנו הצלחה, (והיא תבוא אני בטוחה).

 

[נועה 35]

אכן, הניתוח הזה שנוי במחלוקת

סיפורכן כל כך מוכר לי
יש לי ילדה מקסימה - עוד מעט בת 5 שולדה מהריון ספונטני, גם לאחר תקופה ארוכה של נסיונות ולאחר הריון נוסף שהסתיים בלידה מוקדמת בשבוע 21. כשהציע לי הרופא, לאחר לידתה של לינוי, גלולות למניעת הריון, סירבתי בטענה שאני לא נקלטת מהר (אז ללא סיבה ברורה). ואמנם אחרי 3 שנים ללא הצלחה התחלנו עוד פעם בבירור (צילום רחם, מעקב זקיקים, בדיקות דם שיצאו תקינות) ואז בדיקת הזרע של בעלי שהראתה בדיוק את הבעיה. להבדיל ממך נועה, לא ערכו לבעלי בדיקות לאיתור הבעיה והפנו אותנו מיד לטיפולים קודם הזרעות - שתיים במספר ולאחר מכן לבקשתי ל- I.V.F (נועה, מי איתר אצלכם את בעית הוריקוצלה, מי שלח אתכם לניתוח? כשבעלי שאל את הרופא אם אין טיפול שהוא יכול לעבור, ענה לו הרופא שיש ניתוח שההצלחה שלו שנויה במחלוקת וישנם סיכויים גבוהים יותר להרות בהפריה). היום אנחנו בתחילת הדרך בטיפולים - מחכה להחזרת מוקפאים, ויודעת שבסוף הדרך יבוא אח או אחות ללינוי (היא רוצה אחות) וזה מה שמחזיק אותי. (אם רק ביבי ירצה). אני כל כך מבינה את התחושות שאתן מתארות וגם אני חווה אותן, אך אני משתדלת ללכת לכל הבריתות שאני מוזמנת, להסניף תינוקת חדשים (מומלץ מאד, זה מגביר את המוטיבציה) ומקווה שגם אנחנו נעבור במהרה לצד השני. לאפריל, צילום הרחם הינו פשוט, ללא כאבים כמעט, למעט אי נוחות קלה, ואין לך ממה לחשוש. ונותר לי רק לאחל לכולנו הצלחה, (והיא תבוא אני בטוחה).

אכן, הניתוח הזה שנוי במחלוקת
בפעם הראשונה שהייתי אצל המומחה לפריון הוא הסתכל על בדיקות הזרע שבן זוגי עשה, על פי הפניית רופא הנשים שלי ואמר שאין הרבה מה לעשות במקרים כאלו ושהנתונים שלי בעלי הם כאלו שכדאי בכלל לדלג על שלב ההזרעות ולעבור ישר להפריית מבחנה. לאחר בדיקת זרע נוספת הוא הפנה את בעלי לאורולוג שהוא אשר אבחן את הוריקוצלה. האורולוג המליץ על הניתוח. אבל הרופא שלי סירב להמליץ לנו כך או אחרת והיפנה אותנו למאמרים ומחקרים בנושא. בעלי "חרש" את האינטרנט במשך מספר ימים והחלטנו ללכת על זה. נכון, במאמרים השונים כתוב שהניתוח שנוי במחלוקת, אבל כתוב גם ש-40% מכלל הגברים שעברו אותו זכו להריון ספונטאני תוך שנה. מכיוון שהאופציה היחידה שלנו הייתה הפריית מבחנה ומכיוון שהניתוח עצמו הוא יחסית פשוט, החלטנו ששווה לנו לעבור אותו בשביל הסיכוי למנוע את הצורך בהפריית מבחנה. לקחנו בחשבון גם שבמידה והשיפור בזרע לא יביא להריון ספונטאני, ייתכן שהוא יהיה מספיק בשביל הזרעות. בינתיים עברו שלושה חודשים מאז הניתוח. בסוף החודש בן זוגי יעבור בדיקת זרע נוספת ואז נוכל לראות האם הניתוח שינה במשהו את איכות הזרע. הדרך שבחרנו בה, היא אולי ארוכה יותר מהפריית מבחנה (ואולי לא כי קשה לחזות מראש כמה הפריות מבחנה צריך לעבור עד להריון) אבל היא אולי תמנע מאיתנו את הצורך בהתערבות רפואית נוספת. בהתחלה הייתי קצת לחוצה מעניין הזמן. לא רציתי ילדים בהפרש גיל גדול, אבל אחרי פרק זמן מסוים זה כבר נהיה לא רלבנטי עבורי מכיוון שההפרש בין הילדים כבר יהיה ממילא גדול - אז עוד שנה או עוד פרק זמן לא ידוע כבר לא משנה לי הרבה. אני גם הולכת לכל הבריתות ולכל השמחות (אני בן אדם מנומס

), אבל זה לא קל לי. כלפי חוץ אני נחמדה ומחייכת, אבל בפנים זה כואב.

 

[העין ה 3]

מכיוון שעברו 6.5 שנים...

סוף סוף החלטתי לשתף...
היי בנות,אני חדשה,בעצם כבר סמויה הרבה זמן אבל עד עכשיו לא היה בי האומץ לשתף. בקיצור,בת 32 אמא לעמית המקסים בן ה-7 .עמית "נוצר" בדרך טבעית תוך חודשיים מהפסקת הגלולות. מזה כשנתיים אני ובעלי מנסים ..מנסים..ומנסים. כרגע אני לאחר 3 טפולי איקקלומין+זריקות כוריגון אבל נ ד ה .. תמיד חשבתי שמכוון שיש לי כבר אחד אז השני גם יבוא בקליקלות. האם יש מישהי עם ספור דומה? אפריל של עמית המיואשת.

מכיוון שעברו 6.5 שנים...
מהפעם האחרונה שלקחתי איקקלומין, אני ממש לא זוכרת את תופעות הלוואי. באופן כללי, בתרופות פריון, כמעט כל תופעות הלוואי יכולות להיות. על דקקפטיל למשל, מעבר לכך שיש רשימה באורך לא יאומן של תופעות לוואי, גם כתוב שהן חולפות תוך 6-9 חודשים מסיום הטיפול... שיהיה בהצלחה, וברוכה הבאה. ודרך אגב, יש כאן המון בנות שיש להם ילד ראשון (ואפילו שני) מהריון ספונטני ואחריו לא הצליחו להרות, אלא רק בטיפולים.

 

[אורנגדה1]

לא יכולה לעזור פרט ל- ../images/Emo24.gif

סוף סוף החלטתי לשתף...
היי בנות,אני חדשה,בעצם כבר סמויה הרבה זמן אבל עד עכשיו לא היה בי האומץ לשתף. בקיצור,בת 32 אמא לעמית המקסים בן ה-7 .עמית "נוצר" בדרך טבעית תוך חודשיים מהפסקת הגלולות. מזה כשנתיים אני ובעלי מנסים ..מנסים..ומנסים. כרגע אני לאחר 3 טפולי איקקלומין+זריקות כוריגון אבל נ ד ה .. תמיד חשבתי שמכוון שיש לי כבר אחד אז השני גם יבוא בקליקלות. האם יש מישהי עם ספור דומה? אפריל של עמית המיואשת.

לא יכולה לעזור פרט ל-

 

[ריקי בש]

סיפור דומה..

סוף סוף החלטתי לשתף...
היי בנות,אני חדשה,בעצם כבר סמויה הרבה זמן אבל עד עכשיו לא היה בי האומץ לשתף. בקיצור,בת 32 אמא לעמית המקסים בן ה-7 .עמית "נוצר" בדרך טבעית תוך חודשיים מהפסקת הגלולות. מזה כשנתיים אני ובעלי מנסים ..מנסים..ומנסים. כרגע אני לאחר 3 טפולי איקקלומין+זריקות כוריגון אבל נ ד ה .. תמיד חשבתי שמכוון שיש לי כבר אחד אז השני גם יבוא בקליקלות. האם יש מישהי עם ספור דומה? אפריל של עמית המיואשת.

סיפור דומה..
גם אני אם לילד מטריף בן 7 ששמו בישראל דניאל ש"נוצר" בעקבות טיפול בן חודשיים באיקקלומין. מאז אנו מנסים להרות כבר כ- 5 שנים ואם היה לי אז מושג קלוש אפילו שאני עומדת להתקל בקשיים כאלה, כמובן שהייתי מנסה יותר מהר ממה שנעשה. אבל לכי תדעי... אני כרגע בטיפול IVF שלישי (ואחרון אני מקווה) כששני טיפולים קודמים הניבו הריון שלצערי נאלצתי להפסיקם בשל עובר שהפסיק להתפתח (עד היום לא הבנתי בדיוק מה קרה שם..). כולנו חושבות כך- אם הבאנו ילד אחד בקלות יחסית אז מה כבר יכול לקרות... אבל מסתבר שזה קורה ולצערי- הרבה מדי.. ולרבות מדי... בהצלחה ואנא- אל תתייאשי, בעיקר בגלל שאת יודעת כמה זה שווה ושהכל שווה כדי להביא עוד ילד לעולם! תתחזקי ותצליחי בגדול, ריקי

 

[orname]

סיפור דומה מאוד...

סוף סוף החלטתי לשתף...
היי בנות,אני חדשה,בעצם כבר סמויה הרבה זמן אבל עד עכשיו לא היה בי האומץ לשתף. בקיצור,בת 32 אמא לעמית המקסים בן ה-7 .עמית "נוצר" בדרך טבעית תוך חודשיים מהפסקת הגלולות. מזה כשנתיים אני ובעלי מנסים ..מנסים..ומנסים. כרגע אני לאחר 3 טפולי איקקלומין+זריקות כוריגון אבל נ ד ה .. תמיד חשבתי שמכוון שיש לי כבר אחד אז השני גם יבוא בקליקלות. האם יש מישהי עם ספור דומה? אפריל של עמית המיואשת.

סיפור דומה מאוד...
הי, אני אמא לילדה מדהימה (ברור שאני אוביקטיבית..

) בת חמש וחצי שבאה אחרי שלושה חודשי נסיון לא אינטנסיביים (מה שיהיה יהיה... והיה) כשמלאו למלאך שלי שלוש הפסקתי לקחת גלולות וקוויתי לטוב. גם אני הייתי רגועה לגמרי שנה. אחרי שנה הלכתי לרופא הנשים שלי ששלח אותי לבדיקות בהן נמצא כי הכל תקין - ומיד אח"כ הפנה אותי למרפאת פריון ולא מרח אותי...(לדבריו הוא יכול להתחיל מעקב וטיפול עד איקקלומין - אבל במידה ולא ילך אצטרך להתחיל מחדש אצל מומחה פריון...) במרפאת הפריון שוב עברתי סידרת בדיקות - ארוכה ומיגעת (כולל צילום רחם לחלוטין לא טראומטי. יש שתי שיטות שאני לא יודעת לפרט. בזו שהרופא שלי המליץ קניתי איזה צינורית מכספי הפרטי. הבנתי שהרבה פחות כואב - ואכן מעבר לקצת לחץ כמו של מחזור קל לא היה כלום) כל הבדיקות של בעלי ושלי תקינות. המחזור ממשיך להגיע כמו שעון שוויצרי. מאז ניסינו מחזור טיבעי + כוריגון, איקקלומין שפגע ברירית שלי, ועוד 4 מחוזרי הזרעה +הזרקות. הרופא אופטימי. לדבריו בנתונים שלי הכל משחק לטובתי. הכל כנראה חוץ מהמציאות... מאז הספקתי לעבור IVF אחד שבו שאבו 19, תרמתי חמש ומ8 המופרות הנותרות התפתחו 2 ל 4 תאים בלבד - וכל השאר "נזרקו". מחזור IVF שני אותו פרוטוקול עם מינונים נמוכים (הזרקה של אמפולה ליום...) אבל תגובה מטורפת - 31 ביציות, 23 תקינות, 13 הפריות, גירוי יתר חמור (!!!!) עד כדי אישפוז וויתור על החזרה בשל הסיכון. עכישו אני לקראת החזרת מוקפאים. הם הוקפאו בשלב ההפריה לפני ההתפתחות. מתה מפחד שאגיע לבית החולים שם יבשרו לי שכמו בסבב קודם - הביציות מסרבות להתפתח וצריך לחכות להפשרת המבחנה הבאה. הרופא עדיין אופטימי. רוב הזמן גם אני. יש לי ילדה מופלאה. חייבת עוד אחת / אחד. רק שביבי לא יעצור אותי. שיהיה בהצלחה

 

[אפריל של עמית היחיד]

באמת סיפור דומה!

סיפור דומה מאוד...
הי, אני אמא לילדה מדהימה (ברור שאני אוביקטיבית..

) בת חמש וחצי שבאה אחרי שלושה חודשי נסיון לא אינטנסיביים (מה שיהיה יהיה... והיה) כשמלאו למלאך שלי שלוש הפסקתי לקחת גלולות וקוויתי לטוב. גם אני הייתי רגועה לגמרי שנה. אחרי שנה הלכתי לרופא הנשים שלי ששלח אותי לבדיקות בהן נמצא כי הכל תקין - ומיד אח"כ הפנה אותי למרפאת פריון ולא מרח אותי...(לדבריו הוא יכול להתחיל מעקב וטיפול עד איקקלומין - אבל במידה ולא ילך אצטרך להתחיל מחדש אצל מומחה פריון...) במרפאת הפריון שוב עברתי סידרת בדיקות - ארוכה ומיגעת (כולל צילום רחם לחלוטין לא טראומטי. יש שתי שיטות שאני לא יודעת לפרט. בזו שהרופא שלי המליץ קניתי איזה צינורית מכספי הפרטי. הבנתי שהרבה פחות כואב - ואכן מעבר לקצת לחץ כמו של מחזור קל לא היה כלום) כל הבדיקות של בעלי ושלי תקינות. המחזור ממשיך להגיע כמו שעון שוויצרי. מאז ניסינו מחזור טיבעי + כוריגון, איקקלומין שפגע ברירית שלי, ועוד 4 מחוזרי הזרעה +הזרקות. הרופא אופטימי. לדבריו בנתונים שלי הכל משחק לטובתי. הכל כנראה חוץ מהמציאות... מאז הספקתי לעבור IVF אחד שבו שאבו 19, תרמתי חמש ומ8 המופרות הנותרות התפתחו 2 ל 4 תאים בלבד - וכל השאר "נזרקו". מחזור IVF שני אותו פרוטוקול עם מינונים נמוכים (הזרקה של אמפולה ליום...) אבל תגובה מטורפת - 31 ביציות, 23 תקינות, 13 הפריות, גירוי יתר חמור (!!!!) עד כדי אישפוז וויתור על החזרה בשל הסיכון. עכישו אני לקראת החזרת מוקפאים. הם הוקפאו בשלב ההפריה לפני ההתפתחות. מתה מפחד שאגיע לבית החולים שם יבשרו לי שכמו בסבב קודם - הביציות מסרבות להתפתח וצריך לחכות להפשרת המבחנה הבאה. הרופא עדיין אופטימי. רוב הזמן גם אני. יש לי ילדה מופלאה. חייבת עוד אחת / אחד. רק שביבי לא יעצור אותי. שיהיה בהצלחה

באמת סיפור דומה!
אורנה שיהיה בהצלחה ענקית

מחזיקה אצבעות