סוף הסיפור

סוף הסיפור

הוא בא אלי לדירה,ככה אחרי חודשיים שלא התראינו ואחרי כל הכאב. ובעיני הוא כאילו היה אדם אחר. לא רק פיזית הוא נראה לי שונה,גם נפשית מראו כבר לא קסם לי כמו פעם, לא גרם לי לאותה התרגשות ואנרגיה.. התביישתי מפניו,ממבטיו ששוב חקרו אותי את גופי.. הוא הסתכל על הציור שמן שציירתי באותו הלילה שנפרדנו,הציור שפשוט אמר את כל מה שהרגשתי אז,את התחושה של האובדן, של הנסיונות להאחז בזכרונות העבר..את כל מערבולת הכאב הזאת שהייתה לי באותו הרגע שאחזתי במכחול וציירתי את הציור ההוא.. והוא רק אמר-"יש לך את זה" ,זהו. הוא לא הבין וגם לא עניין אותו להבין. הוא היה ונשאר שקוע בעצמו,בכאב שלו ובהתמודדויות שלו עם כל המציאות הזאת שנכפתה עליו. העיניים שלו עדין היו יפות ומקסימות בעיניי,אבל במבט ראיתי רצון גופני בלבד שדחה אותי. הוא דיבר שטויות,סיפר לי שהוא חשב עלי הרבה ושהוא מצטער. שהוא לא באותו מצב כמו אז..שהדיכאון שלו חלף. ואז הוא נישק אותי כמעט בכפייה,אני ידעתי שהוא לא אוהב נשיקות,אבל בנשיקה הזאת היה מין כיבוש נורא..רציתי לברוח ממנו,דחיתי אותו, לא רק הגוף שלי..גם הלב שלי. אחותי הגיעה,בתיזמון מושלם,שיחקנו שלושתינו טרוויה,נתתי לו לנצח,שאלתי אותו את השאלות הקלות..נפרדנו בלי שום רומנטיקה ובלי שום תיכנונים. הוא התקשר אלי כמה ימים אחר כך,ביום הולדת שלו, אחרי שאמרתי לו מזל טוב אמרתי גם שזה נגמר ושזה לא יחזור. אגב,הסיפור הזה אמיתי לגמרי.
 

אנושית~

New member
אם הבנתי נכון

אז כנראה שת,כבר בהתחלה של סיפור אחר..והלכת לפי מה שמרגיש הלב שכמו בכל הסיפורים תמיד יש לו תפקיד הראשי. בהצלחה בהמשך
 

די דנסר

New member
זפלינאית...

נראה כי משהו בך מילא אותו בתקופת ה"ביחד" והפך אותו מקסים, אך בסיום התקופה הוא חזר להיות שטחי ולא מעניין... שנה נהדרת שתהיה לך.
 
למעלה