סוף הדרך

[אורז תחפצים]

סוף הדרך

שלום לכם, אז זהו חיי הנישואין הסתיימו למעשה, אחרי 20 שנות נישואין שידעו עליות ומורדות, ה"חבילה" מתפרקת בצער ובכאב גדולים. והנה אני כאן מנסה ללמוד מאלה שחוו את התפרקות החלום,עדיין מבולבל , מנסה לעכל את המצב החדש. לא מצליח להבין איך אני שניווטתי ספינות רבות ביד אמונה ובוטחת והובלתי אותן לחוף מבטחים, לא מצליח לנווט את ספינת האהבה הפרטית שלי והיא עולה על שרטון ומתרסקת. הייתי רוצה לחלוק עימכם את הרגע בו הודיע לכם בן הזוג על רצונו להתגרש, מבלי להיכנס לסיבות שהובילו לכך. פשוט מה הרגשתם? כיצד הגבתם? עם מי חשבתם שכדאי לשוחח על כך? כיצד הגיבו החברים ? ההורים וכו', זה חשוב לי אני פשוט מבולבל. תודה.

 

[ר ו ב נ ס י ת]

מוזר אבל....

לא ממש הרגשתי כלום, כאילו בלב פנימה הייתי מוכנה לזה כבר המון זמן. עבר עלי שבוע ראשון יחסית קל, הרגשתי מעין שחרור כזה, כאילו גוש עצום שהיה בתוכי כל כך הרבה זמן התפרק ואז הגיע השבוע השני ואני התפרקתי. בכיתי ימים שלמים ללא יכולת לעצור. ולא בגלל שחשבתי שזה סוף העולם, חושבת שזה היה יותר עלבון, וכעס על כל השנים המבוזבזות, וכעס על כל השקרים שסיפר לי. סיפרתי להורים, מהשיחה הזו חששתי הכי הרבה אך יצאתי מחוזקת. הם היו נפלאים ותומכים וכך גם כל החברים. היום, כמעט חודשיים אחרי ההחלטה, אני יכולה להגיד שאני בהחלט מסתכלת קדימה. בהצלחה

 

[ט ל י ה ב ת]

לא אמרתי לאף אחד כלום...

רק למי שהיה בעלי בכדי שיידע ויתכונן לא זוכרת מה הרגשתי - לא ניראה שהתחברתי לרגשות, זו הייתה החלטה רציונלית לחלוטין. פעם ראשונה שסיפרתי להורים הייתה כשהגיע הזמן ללכת לראשונה לרבנות ופחדתי ללכת לבד וביקשתי מאבא שלי להצטרף אליי.

 

[jesie12]

אף אחד לא ידע כלום

לא שיתפתי אף אחד התבשלתי בתוך עצמי, עד לרגע שהשוטר שלח אותי לבית המשפט להוציא צו הגנה.. ההורים שלי מלכתחילה לא רצו אותו, לא יכולתי לתת להם לגיטימציה להגיד "אמרנו לך"?? אז שתקתי ושתקתי ושתקתי..עד שנגמר האויר.. ברגע שידעו, כל המשפחה שלי התגייסה לעזור במה שרק יכלו..

 

[מראה מראה שעל הקיר]

כשנפלה ההחלטה

(אחרי מספר שנים של התגבשות ...

פפפפפ) הבעתי את רצוני בקול רם וברור. כמו לבה מהר געש,לא ניתן היה לעצור את זה... הכנתי את עצמי לסצנות קורעות לב מבעוד מועד והחלטתי באומצ לפעול ללא שום ריגשי רחמים.דייי מספיK!!! שם גם למדתי שיעור חשוב מאוד שהמילה אגואיזים היא לאוו דווקא מילה גסה... השוק הסביבתי~משפחתי היה איום!

שבועיים שלושה לא הצלחתי להפסיק לדבר בפני כל מי שבא על דרכי. השיחה המהותית הראשונה התנהלה מול אבי האדם שאני כלכך כלכך אוהבת, בית קפה מחוצ לכתלי הבית ושאר אנשי משפחה.השיחה החשובה הנהדרת המרגשת הזו...שיחה בה קיבלתי עוד כח והבנתי שיש מי שמקיפ אותי מכל עבר.. ושאני יכולה סופ סופ להשיל מסכות ואפילו ... ל ב כ ו ת . מותר לך להיות מבובלבל, בקרוב תתעשת. ו ת ג ד ל

 

[שומרת מסך07]

אין תבניות, אין חוקים

כשמרכיבים פזל מאלפי חלקים שהתפזרו על השטיח יהיו מי שיקראו לחברים להשתופף אל מול החתיכות הקטנות ויהיו מי שיעדיפו להרכיב הכל לבד. הכל תלוי במי שאתה, איך אתה מעדיף להתמודד עם דברים וממה מורכבת הסביבה שלך. מה שכן, סביר להניח שתגלה שהתמהיל החברתי סביבך ישתנה. יהיו כאלו שיתגלו כחברים אמיתיים בשעה שתזדקק להם ויהיו את אלו שיקחו צעד אחד לאחור ולא מתוך כוונה רעה, יתכן ותגלה את ההורים מזווית קצת אחרת ומפתיעה לטובה,זה פשוט כי הכל משתנה לך פתאום.

 

[קרני המקורית]

אצלי

ההחלטה שלנו התקבלה מהרציונל. אחרי שנים של ניסיונות לא לפרק את החלום כמו שאמרת. יום אחד הבנו שאין ברירה. האומץ לחתוך היה שלו אבל אני לא התנגדתי. בהתחלה הייתי חזקה. יודעת שזה הדבר הנכון לעשות. ירידה לצורך עליה. אח"כ באו ועדין באים הרגעים הקשים - להתמודד עם הילדים, להתמודד עם בת הזוג החדשה שלו, והכי קשה - להתמודד עם הלבד. הלבד הזה שלעיתים נוטה להאפיל על שאר הדברים היפים שקורים. וקורים דברים יפים - אתה תגלה את החיים מחדש, תלמד על עצמך דברים חדשים, תתנסה בדברים שכבר שכחת מהם, תכיר הרבה אנשים חדשים ועוד עוד. הכי חשוב בזמן הצעידה בדרך הזו זה להעזר בכל מי שרק אפשר - חברים ותקיים, חברים חדשים, עזרה מקצועית. המשפחה. כל מי שרק אפשר כדי עבור את זה כמה שיותר בקלות. התקופה היא אינה "סוף הדרך" כמו שכתבת אלא תחילתה של דרך חדשה. דרך לא קלה. הותיקים והמנוסים אומרים שבסופה מחכה מחר חדש. בהצלחה!

 

[אורז תחפצים]

תודה לכם.

 

[ד ו ל ה]

../images/Emo45.gif ראייה אמיתית מפוכחת ורגישה...