סוף דבר
סוף דבר ******** ידעתי ירידות ידעתי עליות. התהומות היו עמוקים והפסגות גבוהים. התהומות - עד קו השבר הפסגות - עד נקודת הפיק. אך האם ההגעה לנקודת הפיק מפצה על קו השבר ? כשהרגשתי גאולה מן הביבים זה היה בגלל שלא התבוססתי במי-רגליים ? או שזה היה בגלל שנקודת הפיק סיפקה רק אשליה של גאולה.... אשליה שעוררה בי פיק-ברכיים... ועד היום איני יודע האם מסיחרור הגבהים או מפחד הנפילה ? * * * לא אדרוש עוד במופלא, לא אקבץ יותר נדבות-רוח ואלך להרוויח ביושר את היומיומי. אלך על הקטן מכל: על התא, על המולקולה, על התחושה הראשונית, על האהבה שלא תלויה בדבר. * * * דבר שלא ציפיתי בא ודבר שציפיתי התבושש, אך אין דבר, כי דבר מחזיק דבר שמחזיק דבר עד סוף הדברים. * * * אלא שיש כמה סופי-דברים ואני מזהיר אותי שוב לא להתבלבל... - יש סוף דבר שֶׁשָׂם לדבר סוף. - לעומתו יש סוף דבר שלא נותן לשים לו סוף. - יש סוף שככל שמצפים לו יותר כך יותר הוא מתעכב... - ויש סוף שנותן פתח של תקווה להתחלה חדשה. - יש סוף שקשה ומר לנו לקבל אותו. - ויש סוף שאנחנו משלים את עצמנו שאין לו סוף. * * * תודה לאל, יש כל מיני סופים, לא הכל הוא סוף אחד. אבל זה מוזר, לא? כל כך הרבה סופים ורק אין-סוף אחד? * * * ולבסוף, יש כמובן את סוף הדבר המנחם והמרגיע של קוהלת: "את האלוהים תירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". אך למה ומדוע סוף הדבר של קוהלת: "את האלוהים תירא... כי זה כל האדם" ותחילת הדבר של קוהלת: "הבל הבלים, הכל הבל", פשוט לא מסתדרים ביחד...!? * * * לפעמים אני חושב: הסוף, שום דבר לא מבשר, רק עוד יום ועוד יום חֲסֵר... ולפעמים אני חושב: הסוף, הכל הוא מבשר, אלוהים נותן לנו לִכְסוֹף ויש, יש לנו את זה- מהתחלה ועד הסוף. - - - - - - - - - - - - - - וסוף דבר שאין לדבר סוף... פרי מגדים
סוף דבר ******** ידעתי ירידות ידעתי עליות. התהומות היו עמוקים והפסגות גבוהים. התהומות - עד קו השבר הפסגות - עד נקודת הפיק. אך האם ההגעה לנקודת הפיק מפצה על קו השבר ? כשהרגשתי גאולה מן הביבים זה היה בגלל שלא התבוססתי במי-רגליים ? או שזה היה בגלל שנקודת הפיק סיפקה רק אשליה של גאולה.... אשליה שעוררה בי פיק-ברכיים... ועד היום איני יודע האם מסיחרור הגבהים או מפחד הנפילה ? * * * לא אדרוש עוד במופלא, לא אקבץ יותר נדבות-רוח ואלך להרוויח ביושר את היומיומי. אלך על הקטן מכל: על התא, על המולקולה, על התחושה הראשונית, על האהבה שלא תלויה בדבר. * * * דבר שלא ציפיתי בא ודבר שציפיתי התבושש, אך אין דבר, כי דבר מחזיק דבר שמחזיק דבר עד סוף הדברים. * * * אלא שיש כמה סופי-דברים ואני מזהיר אותי שוב לא להתבלבל... - יש סוף דבר שֶׁשָׂם לדבר סוף. - לעומתו יש סוף דבר שלא נותן לשים לו סוף. - יש סוף שככל שמצפים לו יותר כך יותר הוא מתעכב... - ויש סוף שנותן פתח של תקווה להתחלה חדשה. - יש סוף שקשה ומר לנו לקבל אותו. - ויש סוף שאנחנו משלים את עצמנו שאין לו סוף. * * * תודה לאל, יש כל מיני סופים, לא הכל הוא סוף אחד. אבל זה מוזר, לא? כל כך הרבה סופים ורק אין-סוף אחד? * * * ולבסוף, יש כמובן את סוף הדבר המנחם והמרגיע של קוהלת: "את האלוהים תירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". אך למה ומדוע סוף הדבר של קוהלת: "את האלוהים תירא... כי זה כל האדם" ותחילת הדבר של קוהלת: "הבל הבלים, הכל הבל", פשוט לא מסתדרים ביחד...!? * * * לפעמים אני חושב: הסוף, שום דבר לא מבשר, רק עוד יום ועוד יום חֲסֵר... ולפעמים אני חושב: הסוף, הכל הוא מבשר, אלוהים נותן לנו לִכְסוֹף ויש, יש לנו את זה- מהתחלה ועד הסוף. - - - - - - - - - - - - - - וסוף דבר שאין לדבר סוף... פרי מגדים
