קצת מוזר לי להסביר
ואני לא מצליחה להסביר למה מוזר לי להסביר
... התחברתי אליהם כי הרגשתי שחיפשתי אותם כל החיים והנה באמת יש כאלה. זה היה מאוד טבעי ומאוד מיידי. מה אני עושה אתם ?
חיה בעיקר... אבל גם עושה איזה סדנה ומקווה עוד כמה חודשים גם להתחיל קורס וגם להתחיל לעבוד על פרוייקט. מה זה נתן לי ?
הכי פשוט לי לענות: את עצמי. אבל זה בטח לא כל כך מובן. אז אני רואה שאצטרך לפרט קצת יותר... אני לא זוכרת ממתי, כי כנראה מתמיד, אבל מה שאני כן יודעת זה שהחיבור לטבע מאוד חשוב לי. תמיד היה לי צורך ואהבה לשינה בחוץ, לטיולים, למחנות, תמיד הרגשתי במיטבי ביום השלישי של הטיול ועם שרוואל ותמיד הרגשתי לא במקום בבתי קפה או במועדונים בעיר. הרבה שנים שאני עוקבת אחרי הירח ומתרגשת כל פעם שהוא מתמלא, הרבה שנים שאני אוכלת לפי מה שמתאים לעונה, שאני יודעת לזהות בהפרש של יום אחד מתי עונה התחלפה (אני יודעת שזה נשמע אבסורדי לחלק מכם). אני זוכרת שמילדות הפריע לי שמצפים את כל כדה"א באספלט והרגשתי שהאדמה נחנקת... אפילו כשעברתי לגור בעיר, זה היה תוך כדי שאמרתי לעצמי: שנה אחת ואח"כ לגליל. אבל התאהבתי בעיר כי יש בי גם צד כזה
ובינתיים אני עדין כאן ועדין מחכה למעבר לגליל
. אז נדמה לי שבתור התחלה, הדבר הראשון שפגשתי כשהכרתי את שומרי הגן, זה עוד אנשים כמוני. שמעדיפים לישון בחוץ, שמתרגשים מהירח, שעוצרים ללטף פרחים בטיולים ושמחפשים את הדרך הטובה ביותר להתחבר לאדמה. יש לזה גם צדדים רוחניים וגם צדדים מעשיים, גם צדדים של עבודה ולימודים וגם צדדים חברתיים, הכל נמצא שם ואני עדין בתהליך של למידה והתאקלמות, אבל מבחינתי מצאתי את הבית שמתאים לי, מההיבט של התפתחות אישית וגם מההיבט של קהילה. ומה אני מקווה ? אני מקווה שבאמת הכל יצליח להשתלב, כי האינטגרציה בין החיים שלי היום לבין החיים שלי שם או החיים שאני שואפת אליהם, קשה לי ומאוד מעייפת כרגע, אני גם כמובן מקווה שאם כבר מצאתי את האנשים שאני רוצה להיות אתם בקהילה, אז גם יימצא לי שם בן זוג (או לא שם, אבל דרך החיבור לעצמי) ושאני באמת אפיק את כל מה שנראה לי שאפשר להפיק שם. אלו רק צעדים ראשונים בינתיים. ומה זה נתן לי בינתיים ?
קשה לי לענות על זה, כי נראה לי שזה המוקד של החיים שלי כרגע (זה ועבודה...). כמה חברים טובים זה כבר נתן, וגם הרבה דברים לחשוב עליהם. אני חושבת שההבדל הבסיסי בין מה שאני מרגישה ובין מה שאני נדרשת לתאר הוא שמה שקורה לי קורה דרך חוויה בלתי אמצעית, וכאן אני נדרשת לניתוח רציונאלי או לפחות מילולי ואני עוד לא במקום של עיבוד אלא במקום של חוויה. אז אני לא כל כך יכולה לעשות את זה. ודבר אחרון אבל מאוד חשוב, זה שמצאתי לי מקום, לא אומר שעזבתי מקומות ישנים ואני עדין שמחה על המקום הזה כאן בתפוז ועל האנשים שהיכרתי כאן ושגם אותם (אותכם !) אני מאוד אוהבת.
התגעגעתי אליכם ונחמד לחזור
