סוסך, ראשך, ביתך, מכוניתך, קלמרך, דמיונך,

[ניקולו6]

במלים כאלה, האם השווא האחרון (לפני כינוי הקניין) הוא שווא נח או נע?

(אני מדבר כמובן על כינוי הקניין "אתה", זכר. לא "את" - שאז זה צירה.)

 

[trilliane]

במלים כאלה, האם השווא האחרון (לפני כינוי הקניין) הוא שווא נח או נע?

(אני מדבר כמובן על כינוי הקניין "אתה", זכר. לא "את" - שאז זה צירה.)

נח. שווא נע מקורו בתנועה, וכאן לא הייתה תנועה גם במילה המקורית.

 

[ניקולו6]

נח. שווא נע מקורו בתנועה, וכאן לא הייתה תנועה גם במילה המקורית.

כן, כך חשבתי בתחילה אבל מסתבר שזה לא נכון.

 

[trilliane]

כן, כך חשבתי בתחילה אבל מסתבר שזה לא נכון.

ראה התייחסות לנושא באתר האקדמיה ללשון:

כינויים ונטיות​

בגדכפ"ת באות רפות אחרי שווא נח גם בכינויים החבורים לנוכחים ולנוכחות: יַלְדַּתְכֶם, בִּנְכֶם, אֶתְכֶן, אֲלַמֶּדְכֶם, בִּגְלַלְכֶם.[6]

כמו כן יש צורות מקור נטוי צמודות כינויים במקרא ללא דגש קל: בְּכָתְבוֹ, בְּשָׁכְבוֹ, בְּעָזְבָם, לְשָׂרְפוֹ[7] (לצד בְּנָגְפּוֹ, בְּאָרְבָּם). לעומת צורות אלו, כאשר אחרי השווא הנח יש שווא נע, בא דגש בבגדכפ"ת: בְּשָׁכְבְּךָ, בְּאָסְפְּכֶם.

[6] אשר לשווא שלפני כינוי הנוכֵח מקובל לראות בו שווא שמקורו בתנועה (על פי צורות הפסק שבהן באה תנועה לפני כינוי הנוכח, כגון יָדֶךָ, דְּבָרֶךָ). לפי זה כשהשווא בא אחרי תנועה גדולה הוא שווא נע: יָדְךָ, בֵּיתְךָ, חֲבֵרְךָ, יַצִּילְךָ; ואחרי תנועה קטנה הוא שווא מרחף: אֲבָרֶכְךָ, אוֹהַבְךָ. ויש הרואים בשווא שלפני כינוי הנוכח שווא נח – ראו זאב בן־חיים, "צורת הכינויים החבורים ־ך, ־ת, ־ה במסורותיה של הלשון העברית", קובץ מאמרים בלשון חז"ל א (תשל"ב).

שווא מרחף - hebrew-academy

 

[ניקולו6]

ראה התייחסות לנושא באתר האקדמיה ללשון:

תודה רבה! עזר לי מאוד. צורת ההפסק כנקודת המוצא בהחלט מסבירה כמה דברים.

(איך מצאת את זה? חיפשת בגוגל? או שנתקלת בזה במקרה?)

 

[trilliane]

תודה רבה! עזר לי מאוד. צורת ההפסק כנקודת המוצא בהחלט מסבירה כמה דברים.

(איך מצאת את זה? חיפשת בגוגל? או שנתקלת בזה במקרה?)

חיפשתי באתר האקדמיה מידע על שווא מרחף.

 

[ניקולו6]

תוספת לשאלה:

אני רואה שבהודעה לא מזמן trillian קישרה לדף עם כינויי מושא:

אַמְלִיכְכֶם
אַעֲבִירְכֶם
אַפִּילְכֶם
אֲשִׁיבְכֶם
לְהֵיטִיבְכֶם

האם השווא האחרון כאן הוא נח או נע?

 

[ניקולו6]

אוקיי, בדקתי בתנ"ך ומסקנותיי (אני כותב זאת כאן לעצמי):

בכל המלים שציינתי השווא הוא נע. אך יש גם מלים בהן הוא נח.

סיומות השייכות -ךָ, -כם, -כן -- הטעם במלה נמצא בהן. לכן ההברה שלפניהן (ההברה השוואית) אינה מוטעמת. ולגבי הברה כזו שאינה מוטעמת ישנו הכלל "תנועה גדולה: השווא אחריה נע; תנועה קטנה: השווא אחריה נח".

דוגמאות למלים בהן השווא הוא נע (בגלל שהתנועה לפניו גדולה - חולם, קמץ, צירה...):

ראשך ביתך רצונכם ידך חתמך דברך מתך שורך+חמורך+גרך+אמתך

(באתר הנ"ל שווא נע מוצג כשתי נקודות מרובעות גדולות. ניתן גם ללחוץ על כפתור הפליי ולשמוע אותו.)

דוגמאות למלים בהן השווא הוא נח (בגלל שהתנועה לפניו קטנה - פתח, סגול...):

בשרכם חכמתכם כדברכם מעלך

ניתן לשמוע את השווא הנע הזה גם בפיוטים: אחות קטנה (בית שלישי: "צאנך, חרונך, ימינך"), בר יוחאי ("ראשך, הודך").


(עדיין יש לי בעיה עם המלים הבאות, שמנוקדות בקובוץ ולכן אמור להיות בהן שווא נח, אך באתר הן מסומנות בשווא נע:
גְּבֻלְךָ גְּבֻלְכֶם גְּמֻלְכֶם
...אולי זה משום שיש געיא ליד הקובוץ.)