לגבי שוט...
תמיד לפני שאני נותנת לתלמיד שלי שוט בפעם הראשונה, אני שואלת אותם למה אנחנו משתמשים בו.
בד"כ, אני מקבלת את התשובה כדי להזיז את הסוס/לגרום לסוס לרוץ. ואז אני מתקנת. זו לא הסיבה שאנחנו משתמשים בשוט.
השוט עובד כעזר לתיקון וחידוד.
כשאני אבקש מהסוס (שיודע מה הסימן, והוא סיים את תקופת הלמידה וההטמעה) לעשות משהו, נגיד לזוז מהרגל שלי, אני אתן נגיעה עם הרגל, אם הוא לא יגיב, אני אשתמש בשוט. ככה הסוס לומד שהבקשה היא עדינה, ואין לי צורך להשתמש בכח (משמע ילד קטן יכול לסגור רגל ולקבל תגובה בדיוק כמו ילד גדול, בלי להפעיל כח או לבעוט).
ברור שיש סוסים רגישים יותר או פחות, אבל העיקרון הוא אותו עקרון. סוס אמור להגיב לבקשה, ולדעת שאם הוא יתעלם ממנה הוא יתוקן.
וכיון שאת לא יכולה להסביר לסוס במילים ובהגיון, את עניין השוט (שאמור להיות פרופורציונלי לסוס, ולבוא בדיוק בתוך זמן ה"זיכרון" שלו, כלומר ישר אחרי הבקשה) הוא מצליח לקשר ולהבין.
דווקא כשאת מדרבנת ומדרבנת ולא מקבלת את מה שאת רוצה, את מקהה את הסוס.
בדיוק כמו שאני אקרא לך פרח... פרח... פרח.. פרח... שעה וחצי. את פשוט תלמדי להתעלם, כי זו קריאה ריקה... אין לה משמעות, לא חיובית ולא שלילית בשבילך.
זה כמו להרגיל סוס למשהו שהוא מפחד ממנו, את עושה את זה כל כך הרבה פעמים כדי שהוא ילמד להתעלם.
אותו הדבר כשזו בקשה שהוא בדרך כלל (אמור) להתיחס אליה.
לגבי המשיכה בפה - קודם כל, אפשר ורצוי להחזיק את שתי המושכות ביד אחת ואת השוט ביד השניה. ואז היד המצליפה לא מושכת בפה.
לגבי שוט מאחורה או על הכתף, זה מאוד תלוי. יש סוסים שכמו שאת אומרת, רק נגיעונת מספיקה בשביל להבין שהתלמיד "רציני" בבקשה, ואז גם על הכתף זה "עובר". אבל בד"כ אני אשתמש מאחורה, בעיקר אם אני דורדשת תנועה קדימה , ואז יש לזה את אלמנט ה"דחיפה".
סוסים בד"כ מגיעים למצב כזה בגללנו, בגלל חוסר אימון/חידוד/התאמה לרוכב, וזה מאוד מצער.