סוסי בית ספר

סוסי בית ספר

תמיד הנושא של סוסי בית ספר מצער אותי.
והסיבה, הם אף פעם לא רכובים בצורה שהייתי רוצה שירכבו על סוס.
(כי רוכבים עליהם אנשים שלא יודעים לרכב, שעושים טעויות, שלומדים,
כולנו היינו כאלה,
וכי הם הופכים להיות סוסים "רעים", סוסים שלא כיף לרכב עליהם,
וכנראה שגם לא כיף להם שרוכבים עליהם).

אבל השאלה שלי היא אחרת.
יש אצלנו כמה סוסי בית ספר, שהבעיה המרכזית לרוכב,
היא שהסוס לא רוצה לזוז. (רוב הסוסים יזוזו נהדר כשיעלה עליהם רוכב מתקדם).
-למה הם לא רוצים לזוז- זה חוזר לנקודת ההתחלה, כי רוכבים עליהם תלמידים,
כי אין ממש מישהו שירכב עליהם ויחזיר אותם למוטב.
וכי הסוס יכול שלא לזוז, אז למה לו?

כמובן שיש רוכבים שהם צעירים מדי, או באמת בשיעורים הראשונים, והם ישארו איתי בלונג',
או ראונדפן.
אבל לגבי רוכבים שהם קצת יותר בוגרים (בגיל בגודל),
הם מתחילים, וחסרי ניסיון, אבל הם כבר בשלב שאני רוצה שהם יצליחו להזיז סוס לבד.
הפיתרון שלי הוא שוט קצר לרוכב.
אני לא אוהבת את הפיתרון הזה.
אבל הוא הרע במיעוטו.
כי אחרי שהדירבונים שלהם לא עוזרים בכלל, כי הסוסים נהיו כהים לדיבונים,
הצלפה עם השוט, שמספיק שתגע רק בשמיכה, עושה לפעמים את העבודה.

והשאלה שלי היא דווקא לאינגלישים.
האם אתם משתמשים בשוט בכדי להזיז את הסוס קדימה?
איך בהצלפה אתם לא מושכים תוך כדי לסוס בפה?
האם אתם מצליפים בכתף ולא לכוון הישבן?

חבל שיש סוסים שהגיעו למצב הזה.
חבל שלא כל הסוסים יש להם רוכבים טובים.
 
מה לגבי רוטציה?

בחווה שגדלתי בה נהוג היה לעקוב אחרי הרכיבות השבועיות של כל סוס בטבלה גדולה, כל רוכב היה מציין את הסוס עליו רכב. אם זה שיעור אז ב X, אם זה רוכב מתקדם אז בשם הפרטי. ככה אם כרוכב מנוסה היית מגיע לחווה היית שואל את המדריכה על מי היא רוצה שתרכב, והסוס היה מקבל "רענון" בחינוך, ואם לא היה רוכב מנוסה, אז לפחות פעם בשבוע היו המדריכים רוכבים על הסוס שלא קיבלו "רענון". זה גם עוזר לווסת את כמות השיעורים שסוס סופג, ומפזר את הנטל בצורה שווה יותר.

לגבי שוט, אני לא חושב שזה פתרון טוב, התלמיד לומד להסתמך עליו יותר מאשר על עצמו, הסוס נעשה כהה עוד יותר ובגדול זה נראה כמו פתרון זמני. אם התלמיד לא יודע לשבת, אפשר להחזיר לראונדפן, אם הוא יודע להניע ומתקשה עם הסוס הספציפי, להחליף לסוס קל יותר, ואז לחזור לסוס הבעייתי. כך או אחרת, לדעתי הפתון הוא לא באביזר אלה בחזרה לעקרונות.
 
טבלה

רעיון הטבלה הוא מצויין.
ואני גם מכירה אותו מחוות גדולות יותר.
אני מכירה שאת הטבלה היה בונה המנהל, או אחד המדריכים הבכירים.
ככה שיצא חלוקת עבודה פחות או יותר שוויונית בין הסוסים.
החווה אצלנו קטנה, אני המדריכה העיקרית, והמנהל מדריך גם הוא קצת.
אני חושבת שמלבד שניים, אין לי רוכבים שהם רוכבים מספיק טוב
בשביל לתקן את הסוסים. וגם הם, יהיו טובים רק במידה ואני אהיה איתם בשביל להגיד להם מה לעשות.
ולכן, לצערי זה לא פיתרון.
 

giri

New member
מסכימה עם לוגיין

ובהחלט הפתרון נעוץ במעקב אחרי הסוסים ווידוא שהם מקבלים עבודה עם מתקדמים או מדריכים.

לגבי שימוש בשוט - אני משתמשת בשוט לעתים רחוקות, בדרך כלל מספיק להחזיק אותו ביד וזה עושה משהו לסוס. אם אני משתמשת בו ביד אחת אני אתן על הכתף הצלפה קטנה כדי לא למשוך במושכות. אם אני צריכה לתת הצלפה לכיוון הישבן אני משחררת את היד מהמושכה (שתי המושכות ביד השניה). זה כמובן לשוט קצר.
בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי משתמשת בשוט דראסז' בעבודת קרקע, לא ממש כדי להצליף אלא בתור עזר דרבון מאחורה (מין טיק-טיק קטן כזה), במיוחד בשביל לעזור בכינוס או בתרגילים לטרליים, ובמיוחד בצד של הרגל החלשה יותר שלי. כשאני משתמשת בשוט דראסז', אני משתמשת בו בעוצמה מאד חלשה, והוא מגיע אחורה בלי שאני אצטרך להזיז את היד, אז אני לא מעבירה מושכות.
 

popi199

New member
הגעתי למסקנה

אחרי רוטציות של סוסים אצלנו שלא כל סוס מתאים להיות סוס בית ספר כמו שלא כל סוס מתאים להיות סוס קפיצות או סוס ריינינג וצריך למצוא את הסוס שלא סובל מלעשות הליכה טרוט וקנטר במעגלים כל היום ואם מחפשים טוב- מוצאים. משום מה אנשים חושבים שכל סוס מספיק שקט יכול להיות סוס בית ספר, לא נכון בעיני.
חשוב גם לתכנן את סדר היום שלהם וחלוקת עבודה נכונה שלא ישחקו, סוסים לא מתאימים, סוסים עייפים ושחוקים לא יכולים באמת ללמד רוכב מתחיל לרכב טוב, זה מעייף את הרוכב ומתסכל אותו. חייבים לשמור את הסוסים במצב עבודה (אם גופני ואם נפשי) טוב.
תחשבי רגע על רוכב מתחיל, שצריך גם להאבק בסוס שיזוז וגם למצוא שיווי משקל ושקט בקום שב או בטרוט ישיבה. זה לא פייר לבקש דבר כזה וגם לצפות שהוא לא יציק לסוס תוך כדי.

לגבי השוט, הוא בא לחדד את הבקשה של הרגל, ברמות הנמוכות הרגל לרוב מבקשת קדימה. שוט קצר (קפיצות) נותנים על הכתף או שמחזיקים את שתי המושכות ביד אחת ונותנים שוט, שוט ארוך (דראסז') נותנים באיזור הישבן. לתלמידים מתחילים אני מעדיפה לתת שוט קצר ולהגיד להם לתת את השוט באיזור הכתף כי יש סוסים שהם לא פראיירים ומחזירים באק.
 
הגעתי לאותה המסקנה

ואול טיפה שונה.
עוד לא נתקלתי בסוס, שיכל להיות סוס בית ספר טוב לאורך שנים.
גם הטובים ביותר השתגעו מזה.
אולי עוד לא נתקלתי באחד שמחזיק בעבודה "המופלאה" הזו לאורך שנים
ונשאר סוס טוב ומתאים. ואולי יום אחד אני אתקל.

והאמת שלאחרונה קשה לי עם כל העניין הזה.
אני לא אוהבת את השימוש הזה בסוסים.
ומה הכוונה ב"שימוש הזה" הכוונה היא- לדוגמא- שסוסה נכנסת למגרש, עולה עליה רוכב
ראשון, שקופץ לה על הגב, בניסיון לעשות קום שב, מתרסק כל פעם, הרגליים לפעמים מדרבנות.
אחרי שהרוכב הזה יורד עולה רוכב שני- שמנסה להתמודד עם טרוט, וכמו רוכבים
רבים מרים ידיים לשמיים (אז המושכות לא מחוברות למתג, אלא לראשיה.. ובכל זאת)
אחר-כך רוכב שלישי, קצת היפר אקטיבי- וזז המון על הגב של הסוס, או סתם רוצה לגרד
עם היד ביחד עם המושכה...
והסוס, או במקרה הזה סוסה, צריכה להשאר מקסימה, וקשובה, אחרי שיגעון של כל תלמיד,
כאשר כל תלמיד הוא שונה, בדרישות, בשפת הגוף...

אז עוד לא פגשתי סוס שנשאר סוס טוב,
ורגיש לתנועות הרוכב, לנגיעה עם הרגל, או סימון עדין עם המושכה אחרי שהוא עובר
סידרה של "חינוך" שכזו, כל יום, או מספר פעמים בשבוע.

ולא נראה לי שיש סוס בעולם שמתאים לזה.
מה שכן יש, זה סוסים שהם עוד לא "נהרסו" בבית ספר, ואז לרוכב יותר נעים וקל לטעות עליהם.
בשביל זה צריך תחלופה של סוסים גבוהה מה שאין לי.
או שמישהו "יתקן" את הסוסים כל הזמן- מה שגם אין לי.
 

הורסמאן

New member
יש לזה פתרון פשוט

גם אם הוא קצת יקר לרוכב בהתחלה, זה פתרון שהוא לטובתו ובוודאי לטובת הסוס.
אין שום סיבה שרוכב מתחיל, שעדיין לא יכול לרכב בטרוט, לא יעבוד אך ורק בלונג'.
בלונג' הוא יכול להתקדם במהירות הרבה יותר גבוה, הוא לא מזיק לסוס ויכולת הרכיבה שלו בעתיד תהיה טובה פי כמה וכמה.
רוכב מתחיל שאינו בלונג' מפתח ומטפח הרגלים רעים שיקח לו הרבה זמן להפתר מהם בעתיד.

הבעיה היחידה היא שלכם, המדריכים, אתם צרכים להיות בטוחים מספיק בעצמכם בשביל שתוכלו למכור את הרעיון לרוכבים מתחילים, וכמובן טובים מספיק בשביל שתוכלו לתת הרגשה לרוכב שהוא מקבל תמורה להוצאה הכספית בשעור פרטי כזה.

גם ראונד פאן מתאים, (לכם שמתעסקים בענף היותר קל).
 
נכון אבל...

גם בלונג', הרוכב קופץ על הגב.
יש רוכבים, מה לעשות, לא עם הרבה כישרון, לא עם הרבה יכולות פיזיות,
שהקימה מהרגליים קשה להם, הם נוחתים בכבדות על הגב של הסוס.
ואם נוסיף לזה חוסר קצב- זה יוצא די קטסטרופלי.

זה עובר לכולם, למי יותר מהר, ולמי פחות, מי מהם שעושה יותר טוב ומי פחות.
אבל אם יש הרבה תלמידים שכאלה, אז הסוסים סופגים.

מה שאני כן עושה,
יש לנו בחווה חבית אימונים בגובה של סוס.
אז אני עושה גם אימונים עליה.
ומתרגילים המון בהליכה.
אבל מה לעשות, יש דברים שלא ניתן ללמוד בהתכתבות.
ואחרי איקס תירגולים (ואני לא מושכת את זה לנצח)
הם חייבים להרגיש את זה על רטוב. הם חייבים את הטרוט בשביל ללמוד.
 

הורסמאן

New member
האבל לא שייך כאן

את יכולה לעבוד עם חביות, מטאטאים ואפילו דליים.
אין תחליף ללונג' ורוכב שהשקיע מספיק שעות אוכף בלונג' (בהדרכה מתאימה כמובן) לא יפריע לסוס ולא יקלקל אותו.

אם יש לך בעיה עם רוכבים ש"מקפצים על הגב" טרוט עם רגליים ארוכות, בלי ארכובות, יפתור אותה.

סוסי בית ספר סובלים בבתי ספר גרועים, עם מדריך טוב אין סיבה שהסוס יסבול.
 
נו שויין

ואיך אתה מלמד ילד את התיזמון של הדירבון,
לדרבן כשצריך ואולי יותר חשוב מזה להפסיק בדיוק כשצריך,
מבלי שהוא יטעה, כמה פעמים בדרך, על חשבון הסוס?
ואחר כך הילד שאחריו, ואחריו?
 

הורסמאן

New member
פרח

אנחנו בכלל לא על אותו דף.
כבר בלונג' הבהרתי לו (עם היד על הרגל), את ההבדל בין לחיצה עם הרגל ודירבון יותר חזק. בגלל שהוא נמצא לידי, קל לי מאוד להעביר לו את התיזמון של הדירבון וכשהוא יורד מהלונג' זה טבעי בשבילו לדרבן כמו לאכול עם סכין ומזלג.
 
כנראה לא אותו דף..

זה נהדר לחלק את הלימוד לחתיכות קטנות.
ונהדר שהסברת לו בדיוק מתי כן לדרבן, ומתי לא, (וכמובן איך)
והוא לידך, ואתה אומר לו והכל טוב ויפה.
אין לנו חילוקי דיעות פה, אבל זה גם לא ממש קשור.
ומאוד שונה בישום הפרקטי של זה.

האם בלונג', בזמן שהוא במקצב הליכה, אתה מבקש ממנו להעביר את הסוס לטרוט?
האם קורה שהוא מפסיק לבקש את המעבר לפני שהסוס עבר לטרוט?
האם הוא המשיך לבקש אחרי שכבר הסוס היה בטרוט?
והרי לך התשובה. לונג' זה כלי נהדר, הוא עוזר בלימוד, גם בו טועים,
וגם הוא שורף לך את הסוס.

אצל הרבה תלמידים התיזמון, ולדעת כמה אנחנו רוצים לבקש מהסוס הוא משהו
שלוקח הרבה מאוד זמן ללמוד.
אחת התופעות, שהיא גם קוראת בהליכה, אם ביקשנו מהתלמיד
הליכה יותר מהירה, שהסוס יפתח קצת את הצעד,
והתלמיד לא מצליח בהתחלה, ואז הסוס כן עושה שני צעדים טובים,
התלמיד "מנצל את המומנטום" ומבקש יותר, במקום להרפות בנקודה הזו.

זו נקודה פסיכולוגית מאוד קשה, שנותנים לנו אצבע ואנחנו רוצים עוד אחת ועוד אחת.
והמון טועים בה.
בין אם בלונג' ובין אם לא.
 

הורסמאן

New member
קורה?

הכל יכול לקרות וגם קורה.
אבל בלונג' אני נשאר בשליטה כל הזמן, הרוכב מתרכז בשיווי משקל, יציבות, גמישות וקצב.
כשהוא משיג את אלה (חבל שאת לא מנסה לענות על השאלה מטה) הוא יכול לבצע את השלבים הבאים בקלות יחסית בלי לגרום לסוס סבל.

אין שום סיבה שהסוס "ישרף".

אני חושב שתתפלאי לגלות כמה מהר, ממש לא "הרבה זמן", תלמידים משתפרים בלונג'. (בתנאי כמובן שמלמדים אותם).
 
חבל שאתה לא מנסה לענות על השאלה

של התיזמון.
שהיא היתה השאלה בשתי ההודעות האחרונות שלי.
וממשיך להתייחס לשיווי משקל יציבות גמישות וקצב.
אז אנחנו באמת לא משדרים על אותו הגל.

ועוד משהו שלא הצלחתי להבין מההודעות שלך,
כשאתה עובד (או לצורך העניין אותו מדריך),
אז העבודה היא: קודם לונג' בשלושת המקצבים השגה של שיווי משקל,
יציבות גמישות וכו'.. ואז שיחרור מהלונג',
או
שקודם הליכה, השגה של אותן דרישות במקצב הזה, שיחרור מהלונג'
חזרה ללונג' למקצב הבא-טרוט, השגה של הדרישות ושיחרור מהלונג'
חזרה ללונג' לקנטר- השגה של הדרישות ושיחרור מהלונג'..
 
אני עובדת בצורה השנייה

לגבי הקנטר לא תמיד בלונג', אבל הרעיון בגדול דומה.
ובזמן השיחרור מהלונג' אני עובדת על מנהיגות,
ובעצם על היכולת של הרוכב לגרום לסוס לזוז,
ועל היכולת שלו לנהוג אותו.
שזו עבודה שהיא קשה בפני עצמה, דורשת הרבה תירגול,
ומפה גם באו השאלות שלי לגבי התיזמון של הדירבונים.
ולכן לא התייחסתי בכלל לטרוט, השאלות היו בנוגע להליכה.

כל אלו לא יכולים להתבצע בלונג'.

ולכן, כבודו של הלונג' במקומו מונח,
אבל מפה לבין לחשוב שזה פותר הכל, זה רחוק.

בכל אופן מעניין לשמוע על מישהו שעובד בצורה הראשונה.
 

הורסמאן

New member
לונג' פותר הכל

לא נראה לי שאת מבינה את הנקודה.

לכן גם כנראה לא ענית מטה, על השאלה מתי להוריד מהלונג'.

התשובה היא פשוטה,

כשרוכב יכול לבצע טרוט קימה ללא שום תלות בידיים.

זה טוב וכדאי לחזור ללונג' גם אחרי, אבל בשום פנים ואופן לא יורדים ממנו לפני שהרוכב מראה יציבות ושיווי משקל שאינם תלויים בידיים. הוא מראה זאת בטרוט קימה (טוב) עם זוג ידיים על הראש, גב, מותניים או ברכיים. לא על מושכות ולא על האוכף.

ברגע שרוכב יכול לבצע את זה, אפשר לתת לו מושכות לידיים ולהתחיל ללמד אותו להשתמש בהן. את תמצאי שזה בא לו בקלות מיירבית, ללא מאמץ וללא שום סבל של הסוס. כשרוכב יושב ביציבות ובביטחון עבודת הידיים היא משחק ילדים. (את נתקלת בקשיים עם רוכבים שנשענים על הידיים ולכן מבלבלים את הסוס).

בין ובין, בלונג' גם עבדנו על קנטר וגם בשלב קצת יותר מתקדם על דירבון, כשאני עוזר לו עם הדרבון לפי הצורך וזה לא מהווה לו בעיה בשום שלב.
 
ושוב אתה לא עונה

לא ענית על מה ששאלתי.
יש סיבה לכך? אתה לא מבין את השאלה או בוחר להתעלם?

אתה די חוזר על מה שאמרת, עוד פעם ועוד פעם,
עכשיו רק פירטת את הנקודה של שיווי משקל, קצב, היכולת
לעשות קום שב בצורה טובה ולא תלויה בידיים.
תאמין לי הבנתי אותך מצויין בהודעה הראשונה.

ונראה שאתה לא מבין את הנקודה.
לא כל התלמידים אותו הדבר.
ודבר מאוד נפוץ הוא ברגע ששיחררת את התלמיד מהלונג'
והוא צריך לכוון את הסוס עם הידיים, כל הגוף מתעוות יחד איתו.
אלו דברים שניתן לעבוד ולשפר גם בלי מושכות,
אבל כמו שאמרתי, אין כמו לעשות את זה באמת.
שהתלמיד באמת מנסה לנהוג את הסוס.

בכל מקרה, תן לי לנחש,
גם בהודעה הבאה שלך לא תענה על מה ששאלתי...
כשתענה יהיה לנו על מה להמשיך לדבר.
 

הורסמאן

New member
עניתי גם עניתי

את בוחרת להתעלם.

כתבתי לך:
"בין ובין, בלונג' גם עבדנו על קנטר וגם בשלב קצת יותר מתקדם על דירבון, כשאני עוזר לו עם הדרבון לפי הצורך וזה לא מהווה לו בעיה בשום שלב."

מה לא ברור?

אכן לא כל התלמידים אותו דבר, אך כל התלמידים כולם יתפקדו הרבה יותר בקלות אחרי עבודה משמעותית בלונג'.

כתבת:
"... כל הגוף מתעוות יחד איתו" על מה את מדברת?

אנא אל תעני מהמותן, נסי לחשוב לפני שאת עונה.
 
התשובה המפורטת

איך התשובה הזו שלך:
"בין ובין, בלונג' גם עבדנו על קנטר וגם בשלב קצת יותר מתקדם על דירבון, כשאני עוזר לו עם הדרבון לפי הצורך וזה לא מהווה לו בעיה בשום שלב."

עונה על שאלת התיזמון?

ואני אנסה להסביר את עצמי יותר טוב,
יש כמה פינות ב"דירבון" או ליתר דיוק "בדירבונים", אחת היא לעשות את זה
מבחינה פיזית אפקטיבי- שישפיע על הסוס לזוז- לדוגמא שהרגל תגע באמת בבטן
של הסוס.
לגבי הפעולה הפיזית- אנחנו יכולים לדרבן בצורות שונות, ואנחנו זקוקים לסוגי הדירבון השונים
בהזדמנויות שונות (מתי עובדים עם כל הירך, מתי השוק, מתי העקב),
פינה נוספת- מתי בעצם צריך את זה, מתי אנחנו מתחילים לבקש את זה,
לאורך כמה זמן, מה עושים במידה וזה לא עוזר, ומתי מפסיקים- תיזמון.

ואני רגע אחזור לשאלה המקורית שלי, שעליה לא ענית,
ובעצם היא השאלה המובילה בהודעות האלו:
איך העובדה שהתלמיד בלונג' מונעת מהתלמיד לטעות, ושטעויות אלו לא יבואו על חשבון הסוס?
לדוגמא:
אתה רוצה לבקש ממנו להגביר את הקצב, הוא מדרבן, ועושה את זה רע-
הסוס לא מגביר קצב, נניח לצורך העניין אתה עוזר לו עם שוט, והסוס הגביר את הקצב,
התלמיד עדיין מדרבן לחינם (כי הוא עוד לא למד להפסיק ברגע שהסוס הגביר קצב)- אתה אומר לו להפסיק.
ואז עושים את זה שוב ושוב. בזמן הזה הסוס קיבל דירבונים שלא לצורך- אתה חושב שזה לא משפיע על הסוס?

סנריו חדש עם התלמיד שאחריו: זהו תלמיד שאתה דווקא רוצה שהוא יבין איזה מבין הדירבונים
שלו טוב- כי, לצורך הדוגמא, הוא תלמיד שמוותר, הוא קצת חלש, וחסר ביטחון. אתה רוצה לחזק את הצד הזה שלו-
אתה לא רוצה ישר להגביר את הקצב עבורו (מה שקראת "לעזור לו").
התלמיד מדרבן מדרבן- ומפסיק. אתה אומר לו לא להפסיק כי אתה רוצה להראות לו שהוא מסוגל,
והוא שוב עושה קצת ומפסיק, בפעם השלישית הוא מצליח (אולי כי עזרת, ואולי כי הוא באמת הצליח,
אפשר לבחור איזה המשך שרוצים).
מה אתה חושב, שהסוס לא הבין שהוא יכול להתעלם מהדירבון ולהמשיך בשלו?
אתה לא חושב שזה מחנך את הסוס להתעלם מדירבון?
אתה לא חושב שזה הורס לך את הסוס?

בגדול הטענה הכוללת שלך היא שסוסים לא נשחקים בבית ספר והם בדיוק כמו סוסי הספורט,
במידה ועובדים איתם בצורה נכונה ובלונג'?
כי בעיני זו טענה מגוחכת.
ולכן, לא ענית לי על השאלה הזו.

אין לי חילוקי דיעות איתך לגבי זה שכל התלמידים יתפקדו טוב יותר בלונג'.
זה נכון מאוד.
בנוסף לונג' הוא כלי נהדר. ורוב השיעורים שלי (כי רובם מתחילים) הם בלונג'.
אבל, אין לי ספק גם שסוס נהרס גם כשהוא בלונג', ורוכב עליו רוכב מתחיל.

אה, ונזכרתי בעוד דוגמא,
הסוסה שלמעשה בגללה פתחתי את השרשור,
כשהיא עומדת בלונג', ואני מבקשת מהתלמיד לבקש מהסוסה ללכת,
אני מזכירה, קודם בקשה קולית ואח"כ שפת גוף ורגליים.
ושוב התלמיד מצקצק ומדרבן ביחד.
הסוסה עמדה הכי חמודה בעולם בשקט, ופתאום בום!
היא מקבלת בעיטה לבטן, שלא קשורה לעולם הזה. למה? כי הוא התבלבל,
כי הוא רצה שהיא כבר תתחיל ללכת.
עם הסוסה הזו צריך רק לעשות לה ציק קטן והיא הולכת כמו בובה.
אבל הבעיטות האלה, גורמות לה התנגדות. מנערת את הראש, ובצדק.
אחרי כמה פעמים, התלמיד לומד להפריד בין הבקשות שלו,
אבל זה משהו שקורה להרבה תלמידים.
ואני רואה איך סוסה שהיתה זזה מהבקשה הכי קטנה ומינורית
במקום לקשר בין ציקצוק לתנועה קדימה היא לומדת לקשר ציקצוק ל-אוי אני עומדת לחטוף בעיטה,
כדאי שאני אתחיל להתנגד.

-והגעתי לשאלה שלך-
"... כל הגוף מתעוות יחד איתו"-
הכוונה היא שאתה יכול לעבוד עם מישהו בלונג' על יציבות, שיווי משקל, קצב,
תנועה, קימה נכונה מהרגליים, ידיים יציבות ושקטות, הפרדת חלקי הגוף ומיקומם, דירבון.
והגעת איתו בכל הפרמטרים האלו לרמה סבירה מאוד, הוא גם תירגל החזקה של מוט נניח בתור מושכות,
או מושכות מדומות.
והגיע רגע "האמת", ואתה משחרר אותו מהלונג',
לראשונה בחייו הוא צריך באמת לדרבן את הסוס לשם תזוזה, כי הוא כבר לא בלונג',
לראשונה בחייו הוא צריך באמת לכוון את הסוס להשאר על הגדר נניח.
לראשונה בחייו הוא באמת נתקל במצב שבו הוא צריך להאריך מושכות או לקצר
לפי הסוס ותגובותיו. לראשונה אתה לא עושה את זה עבורו. והוא באמת צריך לקבל תגובה ולעשות הכל יחד.
במקרים כאלו, אפילו שהכל היה נראה טוב בלונג' (הקום שב, האיזון, מיקום הרגליים והגב)
פתאום כשהוא לא מצליח משהו, הוא יוצא מכל אלו, ובמקום מה שלמד הוא מנסה
להזיז-לכוון את הסוס עם הגוף, ולכן הוא מתעוות.
הפיתרון שלך- להחזיר אותו אל הלונג'- יכול להיות פיתרון טוב, יכול להיות גם שלא.
כי מה שקשה לו היא ההתמודדות עם הכיוון, וזה מה שמוציא אותו מאיפוס.
אני לדוגמא הייתי נותנת לו סלאלום קל בהליכה, מה שנותן לנו המדריכים אפשרות
לתקן את הגב-כתפיים, של הרוכב. ולעזור לו להבין איך להשאר ישרים גם כשהידיים שלנו זזות,
וגם כשהסוס מתחתינו זז.

לסיכום-
השקעתי הרבה מאוד בלתת לך תשובה מפורטת על כל חלקי ההודעה שלך,
האופן המזלזל שאתה מתדיין איתי (ועם אחרים), לא גורם לי לרצות להמשיך בדיון הזה איתך,
(אולי גם לא בדיונים אחרים איתך, מי יודע).
אני לא חושבת שזה מקובל לתת הערה "אנא אל תעני מהמותן, נסי לחשוב לפני שאת עונה."
שמרמזת שעד עכשיו שלפתי מהמותן, ולא חשבתי על הדברים, או גרוע מכך,
אתה כזה חכם ומבין, שאתה צריך לתת לטיפשים (אני) הוראה לחשוב לפני שהם עונים.
ולכן, יכול להיות שעל השאלות הבוחנות והמזלזלות אני אבחר שלא לענות לך יותר,
ולא כי אין לי מה לענות, אלא כי צורת דיון כזו, לא מקובלת עלי.
 

הורסמאן

New member
צר לי אם את נפגעת מהתשובות שלי.

אך ההודעת שלך די מזמינות התיחסות מזלזלת.

מה זה "איך העובדה שהתלמיד בלונג' מונעת מהתלמיד לטעות, ושטעויות אלו לא יבואו על חשבון הסוס?"?

עושה רושם שמעולם לא עבדת עם תלמיד בלונג'.

אני מדבר איתו, אני מסביר לו מה לעשות, אני לא מחכה שהוא יבעט בסוס, אני מסביר לו לפני, בזמן ואחרי הדירבון. בגלל שאני איתו ביחד, הסוס מגיב לבקשות וכשאני עוזר לו פחות ופחות הוא לומד להרגיש את הדקויות של הדירבון.

כשהוא יורד מהלונג', הוא כבר מסוגל לרכב, אין לא בעיה לכוון את הסוס (היא קיבל הסברים, הדגמות ותיקונים). אין מצב שהוא "מעוות את כל הגוף". כשכתבתי לך שאנחנו לא על אותו דף, היית צריכה להבין שהדברים שאת כותבת מצביעים על חוסר נסיון משווע.

אגב, בשום מקום לא כתבתי שהחיים של סוס בית ספר הם החיים הכי טובים שסוס יכול לזכות בהם. אך אם סוסי בית הספר שלך סובלים, זאת אשמתך. אם הם "נשרפים", זאת אשמתך, אם הרוכבים מקלקלים אותם, זאת אשמתך.

אני מציע שתקראי קצת יותר ותדייני קצת פחות.
 
למעלה