סוסי בית ספר

[fliperit]

טיול בהובלה מן הסתם

אני מובילה רק מהקרקע, לעולם לא מגב סוס

 

[Half Halt]

 

[Half Halt]

טיול כמובן בהובלה.

לעולם לא מגב הסוס.
הכוונה במושכות אמיתיות, היא מושכות שמחוברות למתג וממש משפיעות על הסוס, לעומת רצועה שמחוברת לאוכף/צוואר שבמהלך עבודת הלונגים מתרגלת את הרוכב באחזקה נכונה של הידיים - כי אי אפשר לשים ידיים על המותניים לנצח

 

[giri]

לי יצא להתקל

במדריכים שעבדו על הליכה וטרוט בלונג' עד ליציבות טובה, אז תקופה מסויימת בלי לונג', וחזרו ללונג' בשביל ללמד את הקנטר.

ד"א אני כשלמדתי עבדתי המון בלונג' ובכל זאת, בדומה למה שפרח מתארת, כשירדתי מהלונג' עשיתי טעויות עם הידיים. רבאק, עד היום אני עושה טעויות עם הידיים (לא איומות ובכל זאת). אין להתעלם מכך שרוכבים עושים טעויות. אני מאד מתחברת למה שפופי כתבה על זה.

 

[Half Halt]

לדעתי

אין פער בין הליכה וטרוט לבין עבודת קנטר (כל זמן שהסוס בטוח, בשווי משקל), ככה שקנטר נחשב לעבודה בסיסית שהרוכב מתרגל במשך תקופת הלונג.

 

[giri]

אני לא חושבת שיש פה שחור ולבן

אני יודעת לומר שבשבילי כשהתחלתי היה משמעותית יותר קשה עם הקנטר. העובדה שניתנה לי תקופה מאד ארוכה לתפוס בטחון ועצמאות על הסוס בטרוט לפני שהתחלנו קנטר התאימה לי. אבל זה לא בהכרח מתאים לכל אחד, ואני גם לא דוגמה קלאסית כי מילדות יש לי בעיות במוטוריקה גסה (מה שלא חשבתי עליו בכלל כשהתחלתי לרכב... אבל כמובן שמשפיע).

 

[Half Halt]

כל הכיף בחיים האלה שכלום הוא לא שחור או לבן.

גיליתי שהרבה פעמים הטאבו סביב הקנטר, או יותר נכון בניית הציפייה/לחץ/התרגשות סביב איזה מקצב קסמים שילמדו אותי רק כשאני אהיה גדול וחכם - יוצרת הרבה בעיות והתנגדויות (לא נשלטות ולא ממש מודעות) כשסופסוף מתחילים לעבוד בקנטר...
כל עוד לרוכב אין בעיות חריגות (קושי במוטוריקה הרבה פעמים ישאיר את הרוכב יותר זמן בלונג) אני מוציא אותו מלונג כשמאחוריו כבר כמה קילומטרים טובים

 

[giri]

יש הגיון במה שאתה אומר

 

[הורסמאן]

את מוסיפה צבעים מיותרים

היה לך יותר קשה עם קנטר כי לא עשית מספיק לונג'.
הנקודה הזאת היא שחורה לחלוטין על רקע צחור לבן.

את רוצה להוסיף צבעים מהמכחולים הפרטיים שלך?

תוספי כמה שאת רוצה, אבל אל תבלבלי את היוצרות.

 

[giri]

יכול להיות שאתה צודק

אבל זה כמובן משחק ב"מה אם", ולעולם לא אדע.
ואתה יודע משהו - עם כל הטעויות שצברתי, וכל הקשיים לתקן אותן אח"כ, אני לא בטוחה שזה לא היה המסלול הנכון עבורי. היום אני מוכנה לאכול קש חודשים בשביל ללמוד משהו ברכיבה, כשהתחלתי זה לא היה המצב - הייתי נערה, היתה לי פחות סבלנות והייתי איומה ברכיבה. מאד יכול להיות שלו הייתי נשארת "מספיק" זמן בלונג' - מה שהיה עלול להיות הרבה מאד זמן לאור חוסר הכשרון שלי - הייתי נשברת מהרכיבה.
ייתכן שבעולם שלך - שבו כל מה שקשור לסוסים הוא שחור ולבן - עדיף שמישהי כמוני לא תרכב. אני אף פעם לא אהיה מקצוענית גדולה וכנראה שאין לי את ידי הקסם שרוכב טוב צריך. בעולם שלי הרכיבה היא דבר נהדר שנותן לי המון, ואם כמה סוסים נאלצו לסבול אותי בתור תלמידה זה מחיר סביר בעיני. זו דרכו של עולם.

 

[הורסמאן]

אולי זה נראה לך משחק ב"מה אם"

אבל זה לא.

עם יותר נסיון היית יודעת שזה לא נתון בספק.

אמנם איש לא (למטיב ידיעתי) ערך מחקר אקדמאי בעניין, אבל כל מי שעבד בלונג' מספיק פעמים יוכל להצביע בקלות על ההבדלים בין מי שכן למד נכון ומי שלא.

שלא תביני לא נכון, זה בסדר לעשות טעויות. טעויות נורמליות של רוכב לא צריכות ל"שחוק" סוסים. אם הן שוחקות, סימן שהמדריך התרשל.

לונג' יכול להיות משעמם מאוד כשהאדם שמעביר את השיעור משועמם. בשיעור לונג' נכון, הדבר האחרון שאת צריכה זה סבלנות. הרוכב עובד בצורה הרבה יותר מרוכזת ואין לו זמן לחשוב על סבלנות.

ועדיין לא מאוחר בשבילך להרויח משעורי לונג'. בתמונה שפרסמת בקפיצה, את נראית מאוד "תפוסה" ולא מספיק משוחררת. אמנם זאת רק תמונה אחת, אבל היא מספקת הצצה למצב כללי. אני לא טוען שלונג' נוסף יהפוך אותך לרוכבת על, אך אין לי ספק שאם מפעם לפעם תקבלי שעורי לונג' מושקעים תרוויחי מהם המון.

 

[giri]

מסכימה ומגיבה לשתי הודעותיך ביחד

גם להודעה הזו וגם להודעה "צר לי" למעלה.

עכשיו אני מבינה יותר טוב למה התכוונת. בהודעות הקודמות השתמע לי שאתה מציג תמונה קיצונית, כאילו כל מי שעושה הרבה לונג' יוצא רוכב מושלם ואף פעם לא מאבד יציבה.

אני מסכימה שתמיד יש מה להרוויח מלונג', ואחת לזמן מה אני עושה שיעורי לונג' עם המאמנת שלי. ואתה צודק, השיעורים האלו תמיד (תמיד!) קורעים לי את הצורה ולא משעממים בכלל.

בעצם זה גורם לי לחשוב שאולי אני צריכה להבהיר למה התכוונתי בהקשר של שיעמום.
לא, אני לא חושבת ששיעור לונג' הוא משעמם בהגדרה. אבל אני חושבת שכשאנשים מתחילים לרכב, יש להם איזו ציפיה (לא מציאותית) שהם יבואו ל X שיעורים ואז "ידעו לרכב". הציפיה הזו מצטרפת לכל מיני דעות וציפיות שאנשים באים איתן לרכיבה, וצריך לצאת ממנה. כשאתה רוכב מתחיל, אתה בהחלט עלול להכנס לתסכול מהעובדה שבמשך חודשים אתה לא מקבל שליטה על הסוס, וגם אם מסבירים לך למה ואתה מבין, לא בטוח שתהיה לך סבלנות לעבור את התהליך הזה עד תומו.
כמו שאמרתי - היום נראה לי שיא ההגיוני לעבוד חודשים על גבי חודשים על תיקון של משהו קטן ביציבה שלי. כשהתחלתי לרכב זה הרגיש לי מונוטוני. בחצי מהפעמים לא הצלחתי בכלל להבין מה רוצים ממני ומה אנחנו עושים עכשיו אחרת. עוד לא היתה לי תחושה של התנועה באמת. והיו נקודות בזמן שהייתי נורא מתוסכלת מזה שלאחרים כבר נותנים את המושכות ואני עוד על הלונג'. ברור שזו בעיה שלי, אבל אני לא חושבת שהיא ייחודית, ואני חושבת שיש משהו טבעי בתסכול הזה. וחלק מהבעיה של בעלי חוות היא שהם לא רוצים לאבד תלמידים על בסיס התסכול הזה. כרגיל, ברגע שהכסף מתחיל לשחק צריך לוותר קצת על עקרונות או להתגמש בהם. אני בטוחה שגם לך יצא להתקל בזה.

 

[הורסמאן]

כתבתי את זה כבר

בהודעה הראשונה.

"הבעיה היחידה היא שלכם, המדריכים, אתם צרכים להיות בטוחים מספיק בעצמכם בשביל שתוכלו למכור את הרעיון לרוכבים מתחילים, וכמובן טובים מספיק בשביל שתוכלו לתת הרגשה לרוכב שהוא מקבל תמורה להוצאה הכספית בשעור פרטי כזה."

למרות שאישית לא נתקלתי בקשיים כאלה, (כי בקריירה עם סוסים אני המקביל למי שנולד עם כפית זהב בפה. הכל הלך לי יחסית קל מבלי שנאלצתי להתפשר עם אף אחד, כמו גם לא לשלם על שעורים וכדומה), ברור לי לחלוטין שקיימת בעיה במכירת הרעיון. במיוחד כשאחרים מסביב לא נוהגים כך. הפתרון הפשוט, הוא להצביע על הטעויות של הרוכבים האחרים, ולהסביר לרוכב בעל המזל שאת מלמדת בלונג', שהדרישות/ ציפיות שלך ממנו, שהוא לא יפתח בעיות כאלה.

השורה התחתונה היא שאת מציעה לרוכב יותר ואם הוא לא מטומטם הוא יבין זאת. אם הוא כן, שמישהו אחר ילמד אותו.

 

[giri]

אהבתי את הסייפא של דבריך

 

[fliperit]

אני עובדת בשיטה השניה

בגלל שבווסטרן רוכבים בלי מתח במושכות אין בעיה שרוכבים מתחילים ירכבו ללא לונג' בהליכה. הסוסים אצלנו גם יודעים לעבוד ביד 1, אז כל התלמידים שלי יודעים די מהתחלה לעבור ליד אחת במידה והם רוצים להחזיק בקרן. אני מחלקת את השיעור פחות או יותר חצי-חצי בין הליכה עצמאית לטרוט בלונג'. אני חושבת שזה מאוד מדרבן את הילדים להתאמץ כשהם יודעים שאם יצליחו לשמור על ידיים יציבות הם ירכבו בצורה עצמאית.
לקנטר התלמידים שלי לא מגיעים לפני שהם שולטים היטב בטרוט ללא לונג'. אני לא חושבת שיש סיבה למהר בעניין הזה (או בכל עניין אחר ברכיבה).
חוץ מזה, אני עובדת המון עם חגורת וולטג' (בלונג' גם בהליכה, כמובן) על מנת לשפר יציבות ושיווי משקל. זה משהו שלמדתי בקורס הטיפולי, ונראה לי חבל מאוד שלא מלמדים אותו גם בקורס מדריכים רגיל.

 

[פרח שן הארי בת]

איפה הורסמן המתנגד הגדול כשזה נוגע לפליפרית?

זו אגב בדיוק הצורה שבה אני עובדת.
לונג' ליציבות, גמישות, שיווי משקל, קצב, האפשרות לעבוד ולתקן את הגוף,
מבלי גורמים מסיחים ומפריעים.
והליכה ללא לונג'- עצמאית, בשביל עניין, מנהיגות, תירגול של נהיגת הסוס,
היכולת להזיז את הסוס עצמאית, וכו'..
ולקנטר מגיעים רק אחרי כל אלו, כשבאמת הטרוט יציב וטוב
גם ללא לונג'.

גם אני משתמשת הרבה בחגורת הוולטינג.
גם אני מוצאת את זה כלי נהדר.

 

[הורסמאן]

את צודקת

מהבחינה הזאת שתיכן עובדות לא נכון.
יחד עם זאת, רק בגלל שניסיתי (כנראה בטעות) לעזור לך, זא לא הופך אותי ל "מתנגד הגדול".
אני חושב שאת צריכה למתן את ההודעות שלך. הגסות הזאת מיותרת.

 

[fliperit]

מסכימה מאוד...

אני לא נותנת לתלמידים שלי לעשות טרוט עם מושכות בידיים עד שהידיים שלהם לא יציבות מאוד. אני לא מרגישה צורך "למכור" את הרעיון. לי ולבוס שלי יש מספיק ביטחון ביכולת ההדרכה שלי כדי שנוכל במקרה הצורך להסביר למה אני עושה ככה, אבל בינתיים השאלה עוד לא עלתה.

 

[kenz]

הבעיה היא בנו. לא בסוסים

אם אנחנו נחליט לקחת אחריות על זה, אז כמו שהורסמאן אמר, רוכבים לא ירדו מהלונג' מוקדם מדי, הם לא יעשו דברים מתקדמים לפני שהם שולים היטב בבסיס. ולא, לתת שוטים ולקפוץ לסוס על הגב בלי ליפול זו לא סיבה ללמד קאנטר... (בדיוק היום הייתה לנו שיחה על זה)
אבל זו בהחלט האומנות שאנחנו לא שולטים בה, לדאוג לכך שאנשים יבינו שלפעמים התקדמות מהירה מדי פוגעת בהם, ואנחנו רוצים לעבוד על הבסיס, ועל הישיבה, ועל התקשורת.

וסליחה על הבוטות, ואולי זה קצת מגעיל להגיד, אבל עצם העובדה שבתור מדריכה, היית צריכה להכנס לפה ולשאול על עניין השוט, אחרי שכבר התחלת לתת לתלמידים להשתמש ב"שיטה" הזו, אבל זו הבעיה, שלפעמים אנחנו מלמדים דברים שאנחנו לא מספיק יודעים על בוריים, וככה תלמידים לומדים בלי לדעת את "מאחורי" הדברים.

לגבי הרוכבים - רוכבים שלא יציבים ביד, לא מחזיקים מושכות. נקודה, ולא ממש משנה אם זה לא מחובר למתג מבחינתי.
אז עובדים הרבה על תרגילים ליציבות, ועובדים הרבה בלי מושכות, או עם מושכות בהליכה (ואז צריך לשמור היטב על תלמיד נאמבר 3), אבל אנחנו צריכים להיות 100 % עיניים וקשב עליהם.
ואז תראי שיש שיפור, או לפחות אין הדרדרות כל כך גדולה בסוסים.
ואגב, משחקים עם הסוסים זה דבר מדהים. וכשאני אומרת את זה, אז אני לא מתכוונת תזרקי כדור לרוכב, אלא תמצאי משחקי חידוד עם הסוסים, לפחות עם התלמידים היותר מתקדמים שלך.
ואז הסוסים מתעניינים יותר בשיעור מאשר הליכה טרוט וקאנטר מסביב, ולך זה נותן סוס שהופך להיות הרבה יותר קשוב והרבה פחות קהה כי מעניין גם לו.
(אם תרצי דוגמאות רק תבקשי)

 

[פרח שן הארי בת]

דבר ראשון אני תמיד אשמח לדוגמאות

אז בכיף.
דבר שני, שאר הדיבורים שאמרת נראים לי די ריקים.
גם בתגובה האחרת שלך, ולא כי הם לא נכונים, אלא כי הם ברורים, אבל לא מקדמים לשום מקום.
אני בטוחה ברמת ההדרכה שלי, הן מהבחינה הריגשית לרוכב אם לקרוא לזה כך,
ובטוח מבחינת הרכיבה והפסיכולוגיה של הסוס.
ולכן, גם מה שהסברת בהודעה האחרת שלך הוא ידוע, ולא חידשת פה כלום.

אני לא מגיעה מענף האינגליש, ומעולם לא השתמשתי בשוט,
מאידך, אנחנו משתמשים לעיתים בהצלפה עם מושכה אם צריך, לעיתים הצלפה
היא בעצם רק מעבר המושכה, וכמובן גם פה יש הרבה מידה של רגש,
כמה צריך, והאם צריך, ולעיתים בצורה של חזרות.

ואת בתור רוכבת רכיבה אנגלית, אני לא בטוחה כמה את תסדרי לעשות את זה "נכון",
במידה ואני אתן לך לעשות הצלפה עם מושכה.
אז את יכולה אחד משניים: או לא להשתמש בזה, כי סביר להניח שלא עשית את זה הרבה.
או להשתמש וללמוד את זה, אפילו שאת מדריכה, את כנראה לא יודעת הכל.
זו דוגמא "רעה" לקחת מענף אחר, כי לכם יש שוט, והוא נוח יותר, אז אין סיבה שתנסי ללמוד כזה דבר.
אבל אוכפים עם קרן, הם דוגמא טובה לקחת מענף אחר בשביל ללמד תלמידים.
ונראה לי הגיוני שתתיעצי פה איך עבור הרוכבים המערביים לא נתפסת להם החולצה בקרן.
במידה ותחליטי כן להשתמש באוכף שכזה.
ואין שום קשר ללדעת על בוריו או לא לדעת על בוריו.
אני בחרתי להשתמש בשוט ולא בשוט שנוצר ממושכה בגלל בטיחות, (אם מעניין אותך אני יכולה להסביר
למה שוט נראה לי בטיחותי יותר ממושכה)
גם בחרתי לתלמידים שלי שיהיו עם מושכות מחוברות, ולא מופרדות.

אני עובדת בצורה מאוד מסודרת. אבל אני חושבת שלפעמים קיבעון, וריבועון (מלשון ריבוע)
הם יכולים להיות רעים. "ואולי זה קצת מגעיל להגיד" אבל נשמע שאצלך זה קצת ככה.
"שוט" יכול להיות גם כובע.
אם יצא לך ללמד פעם סייח, בפעם הראשונה לעבור לקנטר,
הרבה יותר טבעי לו, הנגיעה מאחורה מאשר דירבון בבטן.
ולכן לא פעם, אפשר פשוט עם היד, או עם כובע.

אז אני לא רואה פה "שיטה", אני משתמשת באביזר מהאינגליש. אני משתמשת גם במושכות
מחוברות מבלי שאני אבקש מהתלמידים להחזיק זרת מתחת.

מצד שני, חשוב לי ללמוד, ולדעת איך בצד השני עושים את זה.
כי למרות שאני מדריכה, יש לי תמיד מה ללמוד. ואני משתדלת תמיד להרחיב אופקים.
ואני לא נשארת מקובעת בגלל שאני בענף מסויים, לא להשתמש באביזר שנראה לי נכון.

גם מהצד הזה לא היו איזה תגליות מרעישות- או שוט ארוך שמגיע לתחת,
או שוט קצר לכתף.או להחזיק ביד אחת את המושכות.
(מהתשובות שקיבלתי פה).
בעיני אגב, שוט לכתף בשביל תנועה קדימה זה מיותר לחלוטין,
גם אם ככה עושים, אני לא אלמד ככה.
ואני משאירה הרבה מקום לשיקול הדעת שלי, ולידע שלי.

וחזרה לעניין הסוסים...
סך הכל, אני רוצה יותר. אני רוצה סוסים יותר טובים, ואני רוצה שיהיה להם יותר טוב.
וזה הולך ביחד.
תחת המגבלות שיש לי. ויש לי מגבלות. כמו לכולנו.
בגדול, הסוסים בחווה שלי לא שונים מסוסי בית ספר בחוות אחרות.
הם לא עצלנים יותר מהאחרים, לא תחמנים יותר מהאחרים, וגם לא פחות.
אני די בטוחה שאם אני אבוא אליך לחווה אני אראה גם סוסים עם ה"שטיקים" שלהם,
יודעים להפעיל אותם נהדר על רוכבים מתחילים.