סול וויליאמס
סול וויליאמס מגדיר את עצמו כמשורר, כי זו פשוט הדרך שבה הוא מבטא את התחושות שלו. המילים שלו ממש יוצאות כשירה. דווקא בחודשים האחרונים שהרבה מדברים על השינוי הגדול שחל בראפ, הרכבים שלוקחים את הראפ למקומות חדשים כמו הרוטס, קומון ושלל חבריהם אז אני נזכר מחדש בסול וויליאמס. שמעתי את Phrenology ושמעתי את Electric Circus וגם עוד דברים שהוציאו אמיר קוואסטלאב וחבורתו. אמרו שניתן לשמוע בהם סינטסייזרים של "איירון באטרפליי", סולו גיטרות, סיקסטיז ורוק מתקדם וכל זה במעטפת של היפ הופ. אני לא הצלחתי למצוא את הדברים הללו ומה שכן הצלחתי למצוא זה עוד נסיון לקחת את הראפ למקומות אחרים תוך כדי דריכה במקום. אז נכון שיש פה מגמה חיובית כלשהי. אבל מספיק לקחת את האלבום AMETHYST ROCK STAR של סול וויליאמס ולראות איך הוא לקח את הראפ במכה אחת 10 מדרגות למעלה. וויליאמס לקח איתו את המפיק הותיק והמוכשר ריק רובין שכבר עבד עם רבים וטובים (רד הוט צ'ילי פפרס, ביסטי בויז, פאבליק אנמי..) ועשה אלבום ראפ שבעצם לא נשמע כמו ראפ. ניתן למצוא כאן המון גוונים של מוזיקה: גיטרות סטייל ג'ימי הנדריקס, אלקטרוניקה, כלי מיתר שונים ומגוונים, רוק ואפילו אמביינט. לקטלג את סול וויליאמס כראפר יהיה לטעמי עלבון, האיש פשוט זמר מעולה ואולי חבל שהוא לא משתמש בקול האדיר שלו יותר. ניתן להבחין בקול הזה בעיקר בקטעים WINE ו-FEARLESS. עוד קטעים בולטים - OM NIA MERICAN ההנדריקסי ו-LA LA LA הכבד. כל הקטעים מלווים בטקסט פואטי שלא בכל המיקרים אפשר ממש להבין אבל בהחלט מעניין לנסות לפענח אותו. בנוסף אני ממליץ בחום לחפש את הסרט "סלאם" שבו משחק סול וויליאמס, בעיקר כדי לשמש כקונטרה ל-8 מייל המיופייף של אמינם. האלבום הזה יצא ב-2001 ואני ברוב תמימותי חשבתי שהוא ישנה את הצורה שהראפ נראה היום וישפיע על אומנים רבים בתחום, אבל הדיסק הזה יצא וכאילו לא קרה כלום. אני לא חושב שמישהו בכלל התייחס אליו וממש חבל. וזה מה שיש לסול וויליאמס להגיד על ההיפ הופ של היום: "three dead chickens,two dead emcees,and countless wasted minds... i love hip hop, like i love my mother, and wouldn't bring most of you emcees home for dinner. oh well, guess i'll be listen to radiohead for another year." בקרוב יוצא לו אלבום חדש, כדאי!
סול וויליאמס מגדיר את עצמו כמשורר, כי זו פשוט הדרך שבה הוא מבטא את התחושות שלו. המילים שלו ממש יוצאות כשירה. דווקא בחודשים האחרונים שהרבה מדברים על השינוי הגדול שחל בראפ, הרכבים שלוקחים את הראפ למקומות חדשים כמו הרוטס, קומון ושלל חבריהם אז אני נזכר מחדש בסול וויליאמס. שמעתי את Phrenology ושמעתי את Electric Circus וגם עוד דברים שהוציאו אמיר קוואסטלאב וחבורתו. אמרו שניתן לשמוע בהם סינטסייזרים של "איירון באטרפליי", סולו גיטרות, סיקסטיז ורוק מתקדם וכל זה במעטפת של היפ הופ. אני לא הצלחתי למצוא את הדברים הללו ומה שכן הצלחתי למצוא זה עוד נסיון לקחת את הראפ למקומות אחרים תוך כדי דריכה במקום. אז נכון שיש פה מגמה חיובית כלשהי. אבל מספיק לקחת את האלבום AMETHYST ROCK STAR של סול וויליאמס ולראות איך הוא לקח את הראפ במכה אחת 10 מדרגות למעלה. וויליאמס לקח איתו את המפיק הותיק והמוכשר ריק רובין שכבר עבד עם רבים וטובים (רד הוט צ'ילי פפרס, ביסטי בויז, פאבליק אנמי..) ועשה אלבום ראפ שבעצם לא נשמע כמו ראפ. ניתן למצוא כאן המון גוונים של מוזיקה: גיטרות סטייל ג'ימי הנדריקס, אלקטרוניקה, כלי מיתר שונים ומגוונים, רוק ואפילו אמביינט. לקטלג את סול וויליאמס כראפר יהיה לטעמי עלבון, האיש פשוט זמר מעולה ואולי חבל שהוא לא משתמש בקול האדיר שלו יותר. ניתן להבחין בקול הזה בעיקר בקטעים WINE ו-FEARLESS. עוד קטעים בולטים - OM NIA MERICAN ההנדריקסי ו-LA LA LA הכבד. כל הקטעים מלווים בטקסט פואטי שלא בכל המיקרים אפשר ממש להבין אבל בהחלט מעניין לנסות לפענח אותו. בנוסף אני ממליץ בחום לחפש את הסרט "סלאם" שבו משחק סול וויליאמס, בעיקר כדי לשמש כקונטרה ל-8 מייל המיופייף של אמינם. האלבום הזה יצא ב-2001 ואני ברוב תמימותי חשבתי שהוא ישנה את הצורה שהראפ נראה היום וישפיע על אומנים רבים בתחום, אבל הדיסק הזה יצא וכאילו לא קרה כלום. אני לא חושב שמישהו בכלל התייחס אליו וממש חבל. וזה מה שיש לסול וויליאמס להגיד על ההיפ הופ של היום: "three dead chickens,two dead emcees,and countless wasted minds... i love hip hop, like i love my mother, and wouldn't bring most of you emcees home for dinner. oh well, guess i'll be listen to radiohead for another year." בקרוב יוצא לו אלבום חדש, כדאי!