אם אתה אוהב סולואים - שמע פיוז'ן
אין מה לעשות, עם כל הכבוד לנגני הפרוג (ויש כבוד), מבחינת היכולות הטכניות - והפגנת אותן יכולות, אני לא יודע על נגנים טובים מנגני פיוז'ן. גם ברוק המתקדם יש לא מעט סולואים טובים, אבל בניגוד לג'ז ופיוז'ן, הם לא מהווים את החלק הארי בקטע, ואם כל מה שאתה מחפש זה הסולו, חבל לחכות משהו כמו רבע שעה בשביל סולו הקלידים (המדהים) לקראת סוף Close to the Edge, לא? בכל מקרה, אם נחזור לפיוז'ן, ישנם נגנים עם יותר "פיל", וישנם נגנים יותר טכניקנים. אם אתה מחפש את הסולואים המרשימים, לך על הטכניקנים, למרות שגם לראשונים יש לרוב יכולות טכניות מאוד מרשימות. המלצות על כלים שונים: בסיסטים: אם אתה מחפש בסיסטים "לבנים", אלאן קארון וג'ף ברלין הם שני טכניקנים מצויינים. בסיסטים "שחורים", עם יותר גרוב וקטעים שהם באופן כללי יותר פאנקיים שעליהם אמליץ יהיו ויקטור ווטן ומרכוס מילר. פסטוריוס הוא אמנם טכניקן ענק, אבל עם המון נשמה. קשה להגדיר אותו כשחור או לבן, הוא פשוט מיוחד מדי. קלידנים: מישל קאמילו (פסנתרן, לא קלידן) הוא "פוילעשטיקר" לא קטן. אפשר לשמוע אותו עם הרכב גדול יחסית, ואז יש לו קטעים מאוד מעניינים, או בטריו של בס תופים פסנתר, ואז אפשר באמת להתמקד בוירטואוזיות המדהימה שלו. צ'יק קוריאה כנראה יותר מעניין ממנו, וגם לא נופל ממנו טכנית, למרות שהוא פחות מראה את היכולות שלו. שניהם מומלצים בחום. מתופף: האחד והיחיד, דייב ווקל. האמת היא שמכל הפיוז'ן שאני מכיר, הוא זה שהכי קרוב לרוק בקטעים שלו, והתיפוף שלו פשוט לא יאמן. לא צריך לחכות לסולואים, מספיק להקשיב למקצבים שהוא מנגן. אני פחות בענייני הנשפנים למיניהם, אבל אי אפשר שלא להזכיר את מיילס דייויס, שעשה גם ג'ז וגם פיוז'ן (תלוי באיזה שלב בחיים אתה תופס אותו) מצויינים, ואת האחים ברקר שכבר הזכרתי מוקדם יותר היום בפורום. מכיוון שתקופת הפיוז'ן שלי הייתה קצרה למדי, אני לא מכיר הרבה יותר מזה, אבל אני מאמין שיש כאן מספיק חומר בשביל להעביר הרבה שעות האזנה. בהצלחה!