פר איש החלומות
הנריק איבסן, נורבגיה 1828-1906 הגדול במחברי המחזות בשתי המאות האחרונות ונמנה עם אמני המופת בדראמטורגיה העולמית. כתב בעיקר סאטירות סרקסטיות (ליריות-רומנטיות או ריאליסטיות). מחזותיו מכוונים נגד הנוקשות, השיעבוד והצביעות בחיי המוסר של השכבות העליונות. יצירתו הדרמטית הראשונה, "קאטלינה", נכתבה בימי המהפכה של 1848 והביעה הערצה למרדן. היא פורסמה ב-1850 בעילום שם ובאותה שנה נתמנה איבסן למנהל הבמה בתיאטרון בברגן. כעבור 6 שנים נהיה מנהל התיאטרון. רעיונותיו היו חדשים ונועזים עד כדי שהביאו לסגירת התיאטרון ב-1862 בשל פשיטת רגל. ב-1866 כבש בסערה את דעת הקהל הסקאנדינבית עם "בראנד" ושנה מאוחר פרסם את "פר גינט", שנתקבל בתגובה עוינת ונלהבת גם יחד והביא לו את מקומו כאחד מגדולי הדראמטורגים. שנתים אחר כך פרסם את "אגודת הצעירים", שנחשבת עד היום לקומדיה הטובה ביותר שלו. "בית הבובות" הוא היום אולי מחזהו המפורסם ביותר (היה גם סרט), ובזמנו הרעיש את העולם בשל עיסוקו באישה התובעת את זכותה לעצמאות ואף נוטלת אותה, תוך שהיא מורדת ברעיון המקובל כי אינה אלא בובת-שעשועים של בעלה. "בראנד" ו-"פר גינט" הן הדראמות הפיוטיות שהעמידו את הספרות הסקנדינאבית במרכז התעניינותה של אירופה. "פר גינט" היא סאטירה סמלית-דמיונית על האומה הנורבגית ועל האופי הכלל אנושי. זהו העשיר והדמיוני ביותר מכל מחזותיו. הוא מציג את דמותו של חוזה שקרן וחסר-יציבות, העובר הרפתקאות ללא סוף רק כדי להגיע למסקנה כי האושר חיכה לו בבית, כי אהבתה של סולוויג שהתמידה בצפייתה לו היתה יכולה להיות אושרו האמיתי. הטכניקה הדראמטית של איבסן נחשבת למופתית, בעיקר בגלל קו עלילה חד ומדויק והבלטה משמעותית של אופי הנפשות. השפעתו היתה רבה, בעיקר בגרמניה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. כיום מקובל לומר שבשל השינויים החברתיים שחלו מאז, ניטלו מיצירתו המשמעויות האקטואליות שלה ולכן קל יותר להבחין בתחכום האומנותי שלו. בתולדות הספרות והמחזאות, הוא נחשב לראשון שהעמיד סגנון רציני למחזה האזרחי (הלא-דתי) הרציני, שמאז המאה ה-18 היו נסיונות לעצב לו זהות ספרותית מגובשת ורק איבסן הצליח לפתור זאת באמת. עד כאן מירושלים ותודה ליועץ האקדמי של החוג לספרות עברית שכפה עלי לקחת את הקורס "יצירות מופת בספרות העולם".