סוד הקסם......./images/Emo28.gif
כל אחד מאתנו מגיח אל העולם מזווית אחרת לכל אחד מאתנו מזמנים החיים תסריט, לכל אחד מאתנו מוצמדים הניצבים החולפים בחייו וכן צוות השחקנים הקבועים שילוו אותו בנתיב כל אחד מקבל זוג נעליים איתן יפסע בדרך ושק קטן אחד לשאת על גב. כל אחד מקבל פתק עם כתובת, יעד אצל כולם מראש הכרטיס לבן, היעד רשום בכתב סתרים בחלוף העתים הכתב מבצבץ מופיעה הכתובת, לפעמים ברורה לפעמים מטושטשת, לפעמים מופיעה ואחר כך מתחלפת כל אחד יוצא אל המסע הזה מנקודת התחלה שונה. אין חלוקה שווה במתן נקודות ההתחלה כאמור כל אחד מגיח מזווית אחרת. יש והנתיב סלול, יש ותאלץ לסלול בעצמך יש ותשחקנה נעלייך ויכוף גווך יש ותזרח מעלייך השמש ותאיר את יומך ויש גם עננים שיסתירו את האור גשם שיצמרר ויקפיא גופך בקור מהפכים , תהפוכות ותקופות של שלווה ימי שגרה וימי סערה, הצלחות כישלונות ימים של אושר וימים של אימה, ואתה תפסע כל עוד בך הנשמה תעבור ותתקדם מנקודה לנקודה יש אחדים שכבד ומלא אצלם השק יש שמנעליהם נשחקו מרוב אבני נגף אחדים מהם כבר זרקו את הפתק ויתרו על יעד, או מעולם לא קבעו הם ירשו לעצמם ליפול לצד הדרך להשתרע על מצע אבנים ולכאוב לעולם יסמנו טריטוריה של מוות בעודם בחיים יקבעו דגל ויקפאו. על אותם שנתיבם זרוע בפרחים על אותם שלא קשתה דרכם… אין צורך בהכברת מילים הרהורי שלי נודדים אל אותם אלו שלמרות נתיב חתחתים, שעל אף מהמורות וקשיים לא נופלת רוחם ואינם מתייאשים ואני שואלת מה נותן בם את הכוח? נקודת המוצא? נעליים מסומרות? אקלים מתאים? או אולי צוות השחקנים המלווים <להלן-משפחה> או "הניצבים".. <להלן- חברים ואהובים קבועים או חולפים> או אולי קצת מהכל?… אצל כל אחד המאזן הוא אחר אצל כל אחד נקודת השבר והקימום מצויה במקום שונה בגרף כל אחד בנוי לשאת מידה מוקצבת של קושי וכאב כל אחד יכול להכיל כמות מסויימת של אהבה כל אחד נטען מחדש ממשהו אחר כל כך הרבה משתנים, כשכולנו בעצם עשויים מאותם חומרים, כל כך הרבה תסריטים כשכולנו באותו מחזה ואולי זה סוד קסמו של העולם הזה השווה והשונה… ובכל זאת כולנו רקמה אנושית אחת ואולי רק האהבה עושה אותנו שווים תרתי משמע.. אולי? אור בהרהורי לפנות ערב של יום ששי.
כל אחד מאתנו מגיח אל העולם מזווית אחרת לכל אחד מאתנו מזמנים החיים תסריט, לכל אחד מאתנו מוצמדים הניצבים החולפים בחייו וכן צוות השחקנים הקבועים שילוו אותו בנתיב כל אחד מקבל זוג נעליים איתן יפסע בדרך ושק קטן אחד לשאת על גב. כל אחד מקבל פתק עם כתובת, יעד אצל כולם מראש הכרטיס לבן, היעד רשום בכתב סתרים בחלוף העתים הכתב מבצבץ מופיעה הכתובת, לפעמים ברורה לפעמים מטושטשת, לפעמים מופיעה ואחר כך מתחלפת כל אחד יוצא אל המסע הזה מנקודת התחלה שונה. אין חלוקה שווה במתן נקודות ההתחלה כאמור כל אחד מגיח מזווית אחרת. יש והנתיב סלול, יש ותאלץ לסלול בעצמך יש ותשחקנה נעלייך ויכוף גווך יש ותזרח מעלייך השמש ותאיר את יומך ויש גם עננים שיסתירו את האור גשם שיצמרר ויקפיא גופך בקור מהפכים , תהפוכות ותקופות של שלווה ימי שגרה וימי סערה, הצלחות כישלונות ימים של אושר וימים של אימה, ואתה תפסע כל עוד בך הנשמה תעבור ותתקדם מנקודה לנקודה יש אחדים שכבד ומלא אצלם השק יש שמנעליהם נשחקו מרוב אבני נגף אחדים מהם כבר זרקו את הפתק ויתרו על יעד, או מעולם לא קבעו הם ירשו לעצמם ליפול לצד הדרך להשתרע על מצע אבנים ולכאוב לעולם יסמנו טריטוריה של מוות בעודם בחיים יקבעו דגל ויקפאו. על אותם שנתיבם זרוע בפרחים על אותם שלא קשתה דרכם… אין צורך בהכברת מילים הרהורי שלי נודדים אל אותם אלו שלמרות נתיב חתחתים, שעל אף מהמורות וקשיים לא נופלת רוחם ואינם מתייאשים ואני שואלת מה נותן בם את הכוח? נקודת המוצא? נעליים מסומרות? אקלים מתאים? או אולי צוות השחקנים המלווים <להלן-משפחה> או "הניצבים".. <להלן- חברים ואהובים קבועים או חולפים> או אולי קצת מהכל?… אצל כל אחד המאזן הוא אחר אצל כל אחד נקודת השבר והקימום מצויה במקום שונה בגרף כל אחד בנוי לשאת מידה מוקצבת של קושי וכאב כל אחד יכול להכיל כמות מסויימת של אהבה כל אחד נטען מחדש ממשהו אחר כל כך הרבה משתנים, כשכולנו בעצם עשויים מאותם חומרים, כל כך הרבה תסריטים כשכולנו באותו מחזה ואולי זה סוד קסמו של העולם הזה השווה והשונה… ובכל זאת כולנו רקמה אנושית אחת ואולי רק האהבה עושה אותנו שווים תרתי משמע.. אולי? אור בהרהורי לפנות ערב של יום ששי.
