סוד הקסם.....

אורמור

New member
סוד הקסם......./images/Emo28.gif

כל אחד מאתנו מגיח אל העולם מזווית אחרת לכל אחד מאתנו מזמנים החיים תסריט, לכל אחד מאתנו מוצמדים הניצבים החולפים בחייו וכן צוות השחקנים הקבועים שילוו אותו בנתיב כל אחד מקבל זוג נעליים איתן יפסע בדרך ושק קטן אחד לשאת על גב. כל אחד מקבל פתק עם כתובת, יעד אצל כולם מראש הכרטיס לבן, היעד רשום בכתב סתרים בחלוף העתים הכתב מבצבץ מופיעה הכתובת, לפעמים ברורה לפעמים מטושטשת, לפעמים מופיעה ואחר כך מתחלפת כל אחד יוצא אל המסע הזה מנקודת התחלה שונה. אין חלוקה שווה במתן נקודות ההתחלה כאמור כל אחד מגיח מזווית אחרת. יש והנתיב סלול, יש ותאלץ לסלול בעצמך יש ותשחקנה נעלייך ויכוף גווך יש ותזרח מעלייך השמש ותאיר את יומך ויש גם עננים שיסתירו את האור גשם שיצמרר ויקפיא גופך בקור מהפכים , תהפוכות ותקופות של שלווה ימי שגרה וימי סערה, הצלחות כישלונות ימים של אושר וימים של אימה, ואתה תפסע כל עוד בך הנשמה תעבור ותתקדם מנקודה לנקודה יש אחדים שכבד ומלא אצלם השק יש שמנעליהם נשחקו מרוב אבני נגף אחדים מהם כבר זרקו את הפתק ויתרו על יעד, או מעולם לא קבעו הם ירשו לעצמם ליפול לצד הדרך להשתרע על מצע אבנים ולכאוב לעולם יסמנו טריטוריה של מוות בעודם בחיים יקבעו דגל ויקפאו. על אותם שנתיבם זרוע בפרחים על אותם שלא קשתה דרכם… אין צורך בהכברת מילים הרהורי שלי נודדים אל אותם אלו שלמרות נתיב חתחתים, שעל אף מהמורות וקשיים לא נופלת רוחם ואינם מתייאשים ואני שואלת מה נותן בם את הכוח? נקודת המוצא? נעליים מסומרות? אקלים מתאים? או אולי צוות השחקנים המלווים <להלן-משפחה> או "הניצבים".. <להלן- חברים ואהובים קבועים או חולפים> או אולי קצת מהכל?… אצל כל אחד המאזן הוא אחר אצל כל אחד נקודת השבר והקימום מצויה במקום שונה בגרף כל אחד בנוי לשאת מידה מוקצבת של קושי וכאב כל אחד יכול להכיל כמות מסויימת של אהבה כל אחד נטען מחדש ממשהו אחר כל כך הרבה משתנים, כשכולנו בעצם עשויים מאותם חומרים, כל כך הרבה תסריטים כשכולנו באותו מחזה ואולי זה סוד קסמו של העולם הזה השווה והשונה… ובכל זאת כולנו רקמה אנושית אחת ואולי רק האהבה עושה אותנו שווים תרתי משמע.. אולי? אור בהרהורי לפנות ערב של יום ששי.
 
כתוב יפה ונכון וזה נכון שאהבה .....

זה נכון שהאהבה עושה אותנו שווים למרות שאנחנו כל כך שונים אבל הבעיה היא שהשנאה מחזירה אותנו שוב להיות ...שונים
 

אורמור

New member
בצער אציין סוסון

שאתה צודק עד כאב.. ואולי נשמט לי המרכיב הזה כי באופן אישי הוא זר אצלי בלב.. אבל אני חושבת בכנות שהשלמת לי בצורה מדהימה את מעגל הכתיבה. ועל כך תודה
אור
 

תותית11

New member
אלרמור

איזה יופי ארמור. סיכמת את החיים סיכמת את הדרך סיכמת את הגבעה שמקווים אנו שנמצאית שם אחרי כל מורד.. ציירת את האור שתמיד מנסים לראות אי שם בסוף המנהרה ורק עם אופטימיות אינסופית נוכל לפלס דרכנו ולחיות חיים מלאים.
 
"ואהבה כל הזמן" .....

יפים הרהורייך אורמור ויפה הדרך, גם להבנתי אהבה תחפה על הכל. בחרתי להביא סיפור שמעלה כמה מהתהיות שהצגת ומסכם כמוך בזכות האהבה, המאזנת בין הטוב והרע שבעולם. אשה בת 91 נפטרה והלכה לעולמה לאחר שחיה חיים ארוכים ומכובדים. כשעלתה לשמיים, החליטה שהיא חייבת לברר שאלה שהציק לה מאז ומתמיד. היא פנתה אל המלאך בשערי גן עדן וביקשה שיסביר לה: "אם האדם נברא בצלמו של האלוהים, ואם כל בני האדם נבראו שווים – איך זה יתכן שבכל זאת יש כל כך הרבה עוול על פני האדמה ושבני האדם מתייחסים כל כך רע אחד לשני?" המלאך ענה לה, שלכל אדם שנכנס אל חיינו יש שיעור מיוחד ללמד אותנו, ושום דבר אינו מקרי. רק באמצעות השיעורים האלו אנחנו לומדים את החיים. התשובה הביכה את האשה שלא הצליחה להבין איזו מין "שיטת לימוד" זו, והיא שאלה אם הוא יכול להרחיב את ההסבר. וזה מה שקיבלה בתשובה: כשמישהו משקר לך, זה מלמד אותך שהדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. האמת היא לפעמים עמוק עמוק מתחת לפני השטח. הסתכלי מתחת למסכות שאנשים חובשים אם את באמת רוצה לדעת מה יש בלבם. הסירי את המסכה שלך עצמך, אם את רוצה להניח לאנשים לראות מי את. כשמישהו גונב ממך, זה מלמד אותך ששום דבר הוא לא נצחי. ללמדך שתמיד צריך להעריך את מה שיש בידך באותו רגע. את אף פעם לא יכולה לחזות מתי הוא יאבד לך. אף פעם לא לקחת חברים ובני משפחה כדבר מובן מאליו, כיוון שהיום והרגע הם הדבר היחידים הנצחיים. כל השאר הוא בן חלוף. כשמישהו פוצע אותך, זה מלמד אותך על מצבו השברירי של גוף האדם. הגני עליו, ושמרי על תקינותו של גופך ככל שתוכלי, כי זה "כלי הקיבול" בתוכו את נמצאת בעולם הזה, ואת חיה רק כל עוד הוא חי ופועל בתקינות. כשמישהו צוחק עלייך, זה מלמד אותך שאין בעולם שני אנשים זהים. כשאת פוגשת אנשים שהם שונים ממך, אל תשפטי אותם על פי איך שהם נראים או מתנהגים, אלא בססי את דעתך על פי מה שנמצא פנימה בתוך לבם. כשמישהו שובר את לבך, זה מלמד אותך שלאהוב מישהו לא בהכרח מביא לך גם אהבה ממנו. זה לא אומר שעלייך להפנות עורף לאהבה, מאחר וכאשר יגיע האדם הנכון, האושר שהוא יביא לך באהבתו יפצה אותך על פגיעות האהבה של העבר כפול עשר. כשמישהו נוטר לך טינה, זה מלמד אותך שכל אחד עלול לטעות. אם מישהו טועה כלפייך, בשוגג, המחווה האצילית ביותר היא לסלוח לו באמת, מבפנים, ללא העמדת פנים. לסלוח לאלה שפגעו בך זה לפעמים הדבר הקשה ביותר והמכאיב ביותר מבין הנסיונות שהחיים מעמידים בפנינו, אבל זה גם אחד הדברים האמיצים ביותר שאדם יכול לעשות. כשמישהו אהוב בוגד בך, זה מלמד אותך לעמידה בפני פיתוי והתנגדות לו, זה אחד האתגרים הגדולים ביותר בחיי אדם. עמדי על המשמר כדי לא להתפתות לדברים הלא נכונים. שכרך יהיה בזה שתהני מהרגשה מתמשכת של שביעות רצון והערכה עצמית על עמידותך, במקום העונג הרגעי שהפיתוי מציע לך. כשמישהו מרמה אותך, זה מלמד אותך שתאווה וחמדנות היא שורש כל רע בעולם. שאפי להגשים את חלומותייך, לא משנה כמה נשגבים הם. אל תרגישי אשמה על התגשמותם והצלחתך, אבל גם אל תרשי לאובססיה שלך בדרך להגשמת המטרות שלך להסיט אותך מדרך הישר ולסבך אותך בפעילות חורשת רעה כלפי אחרים. כשמישהו שם אותך ללעג, זה מלמד אותך שאף אחד לא מושלם. קבלי את האנשים בשל המעלות שלהם, והיי סבלנית כלפי מגרעותיהם. אף פעם אל תדחי מישהו בגלל חסרון שאין לו כל שליטה עליו. האשה שתתה את הדברים בצמא, והצטערה על שלא היה בידיה המפתח להבנת השיעורים האלה בעודה בחיים. אבל הטריד אותה מאד שבין כל השיעורים לא היה ולו גם שיעור אחד שניתן ללמוד ממעשיו הטובים של בן אדם. רק מן המעשים הרעים. היא שאלה על כך את המלאך, והוא ענה לה שהדבר היחיד הטוב שיש בבני אדם, הוא יכולתם לאהוב. ובכל מעשה של אהבה, יש שיעור. האשה ביקשה מהמלאך לפרט כיוון שהדבר אינו מובן לה, והוא אמר: כשמישהו אוהב אותך, זה מלמד אותך אהבה, טוב-לב, חסד, יושר, ענווה, סלחנות, קבלה – וכל אלה מהווים משקל נגד לכל הרוע. על כל מעשה טוב, יש מעשה רע בעולם. ורק לאדם עצמו יש את הכוח המיוחד לשלוט על האיזון בין אלה לאלה. אבל, מאחר והשיעור על אהבה לא נלמד לעיתים קרובות מספיק, הכוח הזה שבידיהם של האנשים הולך ונחלש, הולך ומתפוגג. האיזון בין טוב לרע מופר, והרוע מנצח. כשאת נכנסת לחייו של אדם אחר, בין אם במתכוון ובין אם במקרה, חשבי בלבך איזה שיעור את רוצה ללמד אותו. האם תלמדי אותו שיעור של אהבה, או שיעור גס על המציאות? האם החיים שלך יוכלו לזקוף לזכותם יותר הצלחות של אהבה שהכנסת לחייהם של אחרים, משל פגיעות שפגעת בהם? מה הבאת יותר לחיים של אחרים – אושר ונחמה, או צער ועצב? לכל אחד מאתנו יש את הכוח לשלוט באיזון של הטוב והרע בעולם, ואנחנו צריכים לדעת להשתמש בו בחוכמה. אל תחמיצי שום הזדמנות להפר את האיזון, בכיוון הנכון! שבת שלום לכל.
 

אורמור

New member
חונה ולא לרגע..../images/Emo140.gif

ראשית תודה, בעצם תודה כפולה, גם על התיחסות לכתיבה, וגם על סיפור נפלא בעל ערך רב לו רק נדע להפנים, לו רק נלמד את השעור, לו רק נשכיל להביא לחיי אחרים אושר ונחמה תודה חונושקה, מהמעמקים! אור בחיפוש מתמיד אחרי הטוב
 

piter pan

New member
נורא יפה אור ../images/Emo140.gif

קראתי וקראתי והזדהיתי מאוד. אהבה היא באמת חזקה , כואבת , נעימה , מעוותת ומאידך מָשווה בין כולנו. שבת שלום אור
 
הרהורי יום השישי שלך....

הם הרהורי כל השבוע שלי!!! לא יכלתי להביאם על הכתב טוב יותר!! מי ייתן וכולנו נמצא אהבה-מספיק זמן לאהבה ואהבה שתספיק לכל הזמן!!! אני אופטימית....
בשבילך אוריק
 
אורמור

לא יודע לענות על השאלות שהעלית. יודע רק שמי שעושה את המסע הוא זה שיודע בכלל לשאול את השאלות ובחכמה הזו אסור לזלזל כלל כי היא הנותנת את הכח להמשיך. אלו שנתיבם זרוע בפרחים או שלא קשתה דרכם... נוכחתי כי בהרבה מקרים הסתבר שחיו בתוך תפאורה של תיאטרון, לפעמים תיאטרון של שוטים. לגבי הפתק עם היעד שאדם מקבל בתחילת דרכו, אני אישית מאמץ את הרעיון אבל נוטה לחשוב שהאדם אכן מקבל פתק מקופל ונאמר לו שכתוב שם יעד, אך בעצם הפתק ריק והאדם עצמו קובע את היעד. הרבה בטוחים שהיעד הוא זה ששמעו עליו מהוריהם או מרב דגול או מהדודות המלחשות, ואז רבים המקרים שיצאו למסע בנתיב שלא היו מצויידים לקראתו או שהגיעו ל"יעד" והתאכזבו. יתרונו של פתק ריק הוא שתמיד ניתן ליחס לכתוב בו יעד חדש ולצאת שוב למסע. רק צריך לשאול שוב את השאלות. תודה לך על מה שכתבת. איך נאמר בהגדה של פסח? "וזה שאינו יודע לשאול, את פתח לו".
 

מייקי69

New member
פתק, או אולי חוזה?

היי אורמורי, התיישבת לי על איזו פילוסופיה דומה. את קוראת לה - פתק. אני קוראת לה - חוזה. את אומרת - ניתן. אני אומרת - רשמתי. אני. את. כולנו. שמעתי באיזה מקום ואימצתי לעצמי. שכל אדם, יש לו בראש מין חוזה עם החיים. ידיעה פנימית, של מי הוא ולמה הוא מתאים, ובמסגרת זו - מה יקרה לו. כמובן שהחוזה משתנה. כמובן שהוא מופר. ואם את שואלת אותי? אני עצמי די כועסת על זה. מודיעה לך חגיגית, שבחוזה שלי כתוב שאני לא אהיה עשירה. יעני - 4X4 כבר לא יהיה לי. כתוב, מה לעשות? מי כתב? - אני כתבתי. לא כתבו עבורי. אני כתבתי מה יהיה ומה לא יהיה. כי ככה הרגשתי במעמקי הבטן. ככה ידעתי. אם אני מחלקת את חיי לשלושה פרקים גדולים (בערך), אז הפרק הגדול הראשון התנהל בדיוק כמתוכנן. היו אי פה ושם כמה סטיות. אבל בגדול - קיבלתי מהחיים, נתתי להם, בדיוק מה שרציתי וידעתי. היה כייף. מאז, אני מנסה להבין את ההגיון שבחוזה המחודש. מישהו שינה. אני אומרת מישהו - כי לא ברור לי לאן הולכים מפה. אני כותבת. אני אמורה לדעת. ראבאק - מאלאן קישקושים. מוחקת, מנסחת, מוחקת שוב, מנסחת שוב - וואללה, לא מבינה את החוזה הזה שלי. תגידי, את בטח מכירה מישהי מכיתה ט´, שידעה כבר אז מה יקרה לה. ואכן קרה. בדיוק כפי שכתבה. מכירה כאלה? אני מכירה. ומקנאה בה. מקנאה נורא. ואני, תוך כדי כתיבה ושיפוץ חוזי תמידי, לא מפסיקה לזמזם את השיר של ג´ון לנון. בעיקר את המשפט: LIFE IS WHAT HAPPENS TO YOU, WHILE YOU´RE BUSY MAKING OTHER PLANS בדיוק נזכרתי באיזה סעיף מעצבן במיוחד! שניה, הולכת למחוק ולתקן
 
שאלה עניינית אורמור יקרה והנה תשובה

ציטוט:"הרהורי שלי נודדים אל אותם אלו שלמרות נתיב חתחתים, שעל אף מהמורות וקשיים לא נופלת רוחם ואינם מתייאשים ואני שואלת מה נותן בם את הכוח?" אז בואי ואומר לך איך זה עובד (לפחות על פי אמונתי): מסמנים מטרה מתמלאים שאיפות בדיוק כמו מסע מלא מהמורות זה לא קל, לא גן של ורדים לעיתים יש לנוח, להרפות השרירים אך תמיד יש לקום עם מטרה חדשה כי בלי אמונה הדרך קשה. כמו במירוץ כלבים מפואר להרחיק המטרה מהיום למחר. בדרך ישנם דרדרים וקוצים אבל ללכת קדימה אנחנו רוצים שם בפינה מעבר לסיבוב מחכה גן העדן מלא בכל טוב ואחרי שעצרנו מלאי חיוכים, להפסקה קלה במסע החיים. שתינו רווינו החלפנו כוחות החלפנו שוב לנעליים נוחות יוצאים מן הגן לשביל המוכר לעוד מטרה והיעד מחר... חידשנו כוחות ויש בנו און אנו לא מוכנים לנחול כישלון. אז אם לפעמים נדמה כי נגמר לכו לישון, תקומו מחר עם כוחות חדשים, חדורי ביטחון. כי במסע החיים אסור כישלון. אוהב ברגע של גילוי עצמי
 
לא קלה היא לא קלה דרכנו

אוהב, מפיך או יותר נכון מכתיבתך הדברים נשמעים אפשריים גם עם ישנם מהמרות בדרך וגם עם ישנם דרדרים, לפעמים אוהב ישנם סלעים ענקיים ומכשולים בלתי עבירים. גלית ביום של פסימיות
 

אורמור

New member
תודה ותגובה לכולכם

לא רוצה לראות את שמי שמונה פעמים אז מגיבה במרוכז.וראשית המון תודה לכולם על התיחסות שוטה-שרידה היא התמצית, אכן אך האהבה נותנת טעם לאינסטינקט הזה. תותית, אכן לחיי האופטימיות! פיטר-אהבה כואבת, נעימה, אני מסכימה אך לגבי המעוותת אני חולקת, כי מעוותת זו כבר אהבה חולה,- אני בעד אהבה בריאה! מערות-הרחבת את המילים שלי וכרגיל אין בננו מחלוקת, היעד משתנה, לפעמים שגוי לפעמים עלום, ולא פחות חשובה היא הדרך <ע"ע "איתקה"> ושולחת חיוך גם ל"גזלן"..
מייקי-פתק, חוזה, העיקר שנגיע ל-4X4 או העיקר שלא נפסיק לחייך!
אוהב לאהוב-אהבתי את מילותייך ושוב מרימה כוסית לחיי האופטימיות התקווה והאהבה! גלית-הפסימיות מסרסת, ספרי לי על סלעים ואעשה לך הכרות עם סיזיפוס,<אחי התאום> את חייבת לגדל בגינה שלך נימה אופטימית אם תזדקקי, אעביר לך זרעים! לחונה ולסוס כבר הגבתי, אז רק שוב תודה אנשים! אוהבת את התגובות שלכם חן חן אור
 

piter pan

New member
אור - אני מבקש לתקן ...

לא התכוונתי שהיא מעוּותת התכוונתי שלעיתים היא מ עָ ו ו ת ת
מקווה שאני מובן עכשיו טוב יותר (בלי ניקוד זו בעיה לפעמים).
 
למעלה