סוד המלוכלך של iPOD

[e-magine]

סוד המלוכלך של iPOD

יש אנשים שרוצים את המוזיקה שלהם איתם בכל מקום. זה לא חדש. חברת APLE מייצרת ומשווקת סדרת נגני mp3 המתקדמים שבהם יכולים לאכסן 10,000 שירים ונמכרים בארה"ב תמורת סכום (בלתי)צנוע. למה אני מספר לכם את זה? כי אני חולה גאדג'טים? לא. כי יש לי מניות של חברת אפל? הלוואי אבל לא. כאן מתחיל החלק המעניין. Casey Neistat אומן וידאו ואיש יקר, כנראה אוהב מוסיקה, וגם לא חסרים לו מזומנים, רכש לו אחד כזה, ואחרי שתקופת האחריות פגה, בספטמבר 2003 הוא שם פעמיו לחנות התפוח במנהטן, וביקש שיחליפו לו את הסוללה הנטענת. איש התפוחים האדיב הודיע לו כי כרגע לא מוצעת תכנית להחלפת סוללות וכי הבחירה הכדאית ביותר תהיה לרכוש אייפוד חדש. קייסי הנמרץ לא התיאש וטילפן לשרות של התפוז. שם קיבל את אותה התשובה בדיוק. האיש שלח מכתב למשרד הראשי של התפוז, מופנה אישית לסטיב ג'ובס. הוא קיבל תשובה טלפונית זהה לשתי התשובות הקודמות. היות והאיש נתקף חסכנות, הוא פנה למעבדת צד שלישי שם הותקנה לו סוללה חלופית שלא אושרה ע"י התפוח. לאחר הניתוח המסובח שהצליח, החולה מת ועכשיו הוא לא היה מסוגל לנגן גם כשהוא היה מחובר לאינפוזיית חשמל. בסופו של דבר, הלך קייסי וקנה לו אייפוד מהדור החדש, כנגד 400 דולר. אני במקומו, הייתי רץ למתחרים ונשבע לא לקנות יותר תפוחים בחיים, אך לא מיודענו. הוא רץ לספר לאח הגדול שלו,Van Neistat הוא החצי השני של צמד האמנים. וואן כל כך אהב את הסיפור, שהחליט להנציח את החוויה. בסרט, שוידאו שנקרא "הסוד המלוכלך של אייפוד". לאחר פרסום הסרט, ולדברי האחים, לא בהכרח כתגובה אליו, יצא התפוח עם תכנית החלפת סוללה לאייפוד, כנגד 99 דולר ועם אחריות מורחבת כנגד 59 דולר. באתר שלהם, כותבים האחים שהמדיניות החדשה נראית להם הוגנת. בסרט שומעים את קולו המנומס של איש השרות, שמסביר ללקוח מה המדיניות, על המסך נראים אנשים שמשפצרים את הפרסומות לאייפוד, ע"י הוספת אהרה בדבר סיפור הסוללה. עד היום, היו באתר הסוד המלוכלך של אייפוד יותר ממליון ורבע היטים. מה אתם חושבים, זה בגלל הסרט, או לא?

 

[י.ש.]

אין ספק שהפרסומת הביאה לשינוי

כנראה שחברת אפל לא ממש התכוננה למצב הזה של החלפת הסוללה. לי נראה גם המחיר של שישים עד מאה דולר קצת יקר, גם אם נשווה ונמצא שמדובר ברבע ממחיר מוצר חדש.

 

[עמית המכשף]

לא מצליח להתחבר../images/Emo5.gif

כמו שאמרת אלה גדג'טים במחירים מוטרפים. מי שיש לו כמויות כאלה של כסף שיבזבז 99 דולר על בטריות. או שיקנה חדש ב- 400 דולר. לא מדמיין את עצמי קונה איי פעם בטריות ב- 99 דולר אפילו לא לרכב.

 

[e-magine]

כמה הערות

ראשית, לי נראה שהאחים נייסטט עשו לאפל בית ספר. ההשקעה הכספית שלהם היתה מינימלית. אין לי מושג באיזו דרך הם פרסמו את האתר של הקליפ הזה, שזה הגיע לתפוצה כל כך רצינית וכנראה גרמה לחברה כל כך גדולה לשנות את ה"מדיניות". שנית, הם לא פחדו מאמירה חדה ובוטה. הם מבינים טוב מה זה חופש הביטוי. האמירה שלהם היתה בוטה אך נכונה. הם דאגו להיות מגובים בהקלטות ובמסמכים לפני שיצאו בהכרזות. אצלנו לפעמים אנשים יוצאים בהכרזות על סמך רס"ן שמועתי. שלישית, דווקא בגלל שהגדג'ט יקר, לא הגיוני שהוא יהיה טוב לשנה, ואם זה המצב, צריך לספר ללקוחות. רביעית, אני כן אוהב גאדג'טים אך לא מוכן להוציא מחירים מטורפים על דברים כאלה. אני לא חייב את הדור הכי חדש. אפשר להשיג נגנים די נחמדים בהם ניתן לאכסן כ 20 שירים במחיר של 40 דולר ולהשתמש בסוללות רגילות. אני באמת לא מבין למה מישהו צריך להסתובב בכיס עם תקליטיה של 10,000 שירים. חמישית, מצד שני, אנחנו יודעים שמה שהשנה גאדג'ט חדשני במחיר מטורף, יהיה בעוד שנתיים מוצר צריכה עממי. שישית, המילה מדיניות בהקשר זה מצחיקה אותי, אך יודע מניסיון אישי שהיא המילה התקינה (פוליטיקלי קורקט) של האמריקאים ל"אנחנו מרובעים ואין לנו שום רצון להסביר לך למה". אני מכיר את זה מתוך חליפת מיילים וגם טלפונים עם חנויות וירטואליות בארה"ב, כאשר אני מנסה לשכנע אותם למכור לי משהו ולשווק לי לכתובת בתוך ארה"ב. התשובה היא בדרך כלל: "המדיניות שלנו היא לא למכור למי שאינו מחזיק כרטיס אשראי שהונפק בארה"ב". שביעית: זה רק מחזק את טענתי, כי באינטרנט לא מפלים מטעמי גזה דת ומין ואפילו לא גיל, אך מפלים בין אנשים שיש להם את כרטיס האשראי הנכון והאנשים שאין להם אותו.

 

[עמית המכשף]

טוב

אני יכול להמליץ על נגן MP3 של דיסקים. זה הדבר הכי מוצלח לדעתי. המחיר שווה לכל נפש (משהו בסביבות 200 עד 300 ש"ח). אם צורבים שירים באיכות של 128 אז אפשר עד 170 או קצת יותר שירים לדיסק. זה בהחלט מספיק לכל אדם נורמלי. העסק עובד עם 2 בטריות אצבע (כדאי להחזיק נטענות במהירות 2000 ומעלה). ואפשר כמובן לחבר אותו למערכת סטראו ולשמוע כמו גדול מה שרוצים. מחזיקים נרתיק של 140 דיסקים (עובי 10 ס"מ רוחב וגובה 20) בערך ואם כל דיסק הוא 200 שירים אז יש לנו כבר 3000 שירים בערך. הרבה יותר בטיחותי מאשר איזו שהו מאגר של חמרה יחידה שמכיל כל כך הרבה מידע ולא מגובה בשום צורה.

 

[e-magine]

אני די מסכים איתך

רק רציתי לציין שהנגנים מבוססי זכרון פלאש הם יותר נחמדים מהדיסקמנים, כי הם הרבה יותר קטנים. ניתן להשיג נגנים כאלה בעלי קיבולת לא גדולה במחירים די זולים. כמו כן, רציתי לציין שאם אני לא טועה, האייפוד כן מגובה במחשב. וכמובן יש לזכור שרמת ההכנסות והחיים בארה"ב יותר גבוהה מאשר אצלנו, מה שכנראה מסביר את הפופולריות של המכשירים האלה. אגב לא כולם עולים 400 דולר, יש יותר זולים ויש מיני עם קיבולת של 1000 שירים.

 

[סרפד]

באמת מעניין איך הם פרסמו את האתר

כדי להגיע לתפוצה כזו. אני משערת שהם השקיעו בפרסום קצת כסף. מה שיפה בזה במיוחד הוא שעכשיו אתה לא חייב להגיע לתקשורת הממוסדת כדי ליצור מודעות למשהו ולהשפיע. אני לא אומרת שכל אחד יכול לעשות את זה כי צריך קצת אמצעים בשביל זה, אבל הכוח התקשורתי בהחלט יותר מפוזר בימינו ולא מרוכז רק בידיהם של ענקי תקשורת בעלי אינטרסים משלהם.

 

[נוסעת סמוייה]

באמת דוגמא טובה לאיך ניתן להשתמש

ברשת כדי לקדם כל מיני מטרות, כולל תודעה צרכנית, והוכחה לכך ש"האדם הקטן" יכול לשנות את ה"מדיניות" של חברות ענק. אני מניחה שהפרסום של הקליפ היה ויראלי. זה עובד מצוין. אגב, הקליפ מצריך תוכנת Quick Time Player (האחים האלה אוהבים את אפל...), שמותקנת אצלי, אבל עלה לי רק פס הקול ולא הסרטון.

 

[e-magine]

ומה בארצנו? דפיקה 90 דקה 90 הסוף

לפי הדיווח של הלמו, תביעת דקה 90 נגד דפיקה 90 הסתיימה בפשרה ותוכנה לא ידוע. מה שידוע הוא שהאתר "דפיקה 90" הורד מהרשת והפסיק לפעול. למי שלא יודע, אתר דפיקה 90 הוקם ונוהל על מנת לרכז טענות צרכניות נגד אתר דקה 90. אין לי כמובן מושג אם הטענות היו מוצדקות או לא, אך בטוח שהוא גרם נזק ממשי (אינני יודע אם בצדק או לא בצדק).

 

[נוסעת סמוייה]

הרשת כזירת מלחמה צרכנית

שמוליק שמחוני, נער בן 17 (כאשר הפרשה החלה), זכה בבית המשפט לתביעות קטנות, בתביעתו נגד חברה למוצרי חשמל, שזה נצחון מחוץ לרשת, אבל הוא ייזכר גם כמי שיצא במסע מחאה נגד אותה חברה: "זירת מלחמה צרכנית" - מאת: גילי סופר, חיים ברשת, 24.12.02 "אדם אחד שנפגע מיחס של חברה יכול לנצל את האינטרנט ולעשות הרבה רעש, וגם לגרום הרבה נזק וכאב ראש לחברה. הנה סיפור על ילד בן 17 שהצליח לעצבן מאוד חברה גדולה למוצרי חשמל" "מכתבי תלונות צרכניות שמופצים למאות אנשים הולכים ומתחילים להיות תופעה ברשת. זאת, בנוסף לתלונות בפורומים. הרשת מאפשרת מינוף אדיר בהעברת המסרים, בעיקר על ידי מי שמכיר את המדיום, לאו דווקא בעלי האמצעים הכלכליים או אמצעי התקשורת. המסר גם עובר בעצמו מגולש לגולש, ואיש כמעט אינו יכול לעצור אותו. כך יכול למשל נער אחד בן 17 שלא היה מרוצה משירות שקיבל מחברה ממנה קנה מוצר, להפוך את כל הרשת במסע מחאה נגד החברה, להגיע למאות אם לא אלפי גולשים אחרים, ולגרום הרבה כאב ראש לחברה". […] "בחזית אחת, המשפטית, פנה שמחוני בספטמבר האחרון לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, בתביעה להחזיר את המוצר לחברה ולקבל בחזרה את כספו וכן הוצאות ופיצויים". […] "אבל אם זה לא מספיק, בחזית השניה, של האינטרנט, פתח כאמור שמחוני בהרעשה מאסיבית של האינטרנט – בפורומים, באי-מיילים שנשלחו למאות אנשים ואף באתר שהקים לצורך מאבקו בחברה".