הורות נוגעת
New member
סודות ההקשבה
להקשיב זה נישמע מאוד פשוט , אבל מתברר שזה ממש לא !!!
"אמא היא לקחה לי " , "הוא קיבלה יותר ממני " , איפה האוכל והנעלים שלי " , תיזהר ממני " .... - גם לכל אלו אנחנו צריכים להקשיב ואין מה לעשות ישקר מי שיגיד שזה לא שוחק !!!
ראשית בואו נבין שיש קשר ישיר בין מה שילדים מרגישים לבין התנהגותם , ולא רק ילדים - אם אנחנו כועסים ההתנהגות שלנו בהתאם או עם אנחנו מאוכזבים ההתנהגות שלנו בהתאם . ההבדל ביננו לבין ילדים זה שאנחנו יכולים ויודעים לזהות את הרגש שלנו , להמשיג אותו ולהבין (לפעמים ) מדוע אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים .
ילדים אנים יודעים תמיד לזהות את הרגש שהם מרגישים ולקשרו להתנהגות שלהם , לפעמים הם אינם מוכנים לספר כי הם חוששים שדבריהם לא יראו לנו ההורים ( "מה בגלל זה אתה בוכה ? )
ואנחנו הרי אלופים בשאלת השאלות "למה?" . שאלה זו בעיתית ביותר ורק מחמירה את בעייתם של הילדים ומוסיפה על מצוקתם .
אז מה עושים ? איך לומדים להקשיב ? איך אפשר לעזור לילדינו ?
מכירים את זה שהילד מגיע הביתה ומספר לנו שהוא הצליח במשהו או זכה מקום ראשון במשהו ואנחנו עונים בלי לשים לב ... בסדר ...
אז יש שני סוגי הקשבה באזניים ובעיניים . אני לא אומרת שקל להורים להקשיב - ממש לא !! ולפעמים הורים לא פנוייים להקשיב . אבל זו מיומנות שצריך ללמוד איך לעשות אותה - מיומנות ההקשבה .
אז הנה כמה טייפים להקשבה :
* לא להקשיב "אוטומטית " - כן...ברור.... בסדר .... , תהיו כנים ותגידו לילדכם מתי אתם קשובים ומתי אתם לא קשובים , (בכלל זהו שיעור לחיים כי אם אתה תהיה כנה הילד שלך ילמד גם הוא להיות כנה )
* זיכרו - ילדינו מרגישים מתי אנחנו מקשיבים באמת
* פנו זמן להקשבה - אי אפשר להקשיב באמת כשברקע הטלויזיה עובדת , הילדים בוכים , ויש בלגאן וכד'
לפעמים זה מגיע באופן טבעי ולפעמים צריל לפנות זמן להקשבה (לעזוב הכל וללכת לחדר סגור למספר דקות להקשבה אמיתית )
* שימרו על קשר עין - הילד הוא המרכז .
* הילד מדבר ואנחנו מקשיבים (ולא מתפרצים באמצע ) זה חוסם את התיקשורת עם ילדינו .
יש לנו נטיה לקפוץ ולומר " אמרתי לך ש... " או את שאלת ה" למה " (דרך אגב אצלינו במשפחה כשמישהו שואל מישהו אחר את שאלת ה"למה " ישר עונים לו ש"למה" זה שם של חיה ....
עדיף במקום אלו לשאול שאלות כמו : "בוא תספר לי ... " , "איפה קרה ... " , " מה קרה ... " .
* טונציה (קול וטון הדיבור שלנו ) דמיינו לעצמיכם אמא ששואלת את הבן שלה את השאלה הבאה :"מה קרה ? " בנעימות ודמינו את אותה השאלה בטון מבקר .... כמה שטון הדיבור שלנו יכול לשנות הכול !!! דברו בנחת , בהבנה , ברוך ובשקט ... זיכרו אנחנו מקשיבים .
* ילדים לא תמיד יודעין איך לדבר תפקידנו ההורים ללמד אותם איך לבטא את עצמם , לתת להם כלים - וכל רגש יש שם , לעזור להם להבין מה הם מרגישים וללמד אותם גם שיפוטיות נכונה (מה הוא עשה ? איך עשה ? מה כדאי שיעשה הלאה ? ואיך ? וכד' )
* לפעמים הילדים לא צריכים פתרונות - אלא רק שיקשיבו להם !!!
תודה לכם על ההקשבה ....
יום קסום - אורלי , נגיעות
להקשיב זה נישמע מאוד פשוט , אבל מתברר שזה ממש לא !!!
"אמא היא לקחה לי " , "הוא קיבלה יותר ממני " , איפה האוכל והנעלים שלי " , תיזהר ממני " .... - גם לכל אלו אנחנו צריכים להקשיב ואין מה לעשות ישקר מי שיגיד שזה לא שוחק !!!
ראשית בואו נבין שיש קשר ישיר בין מה שילדים מרגישים לבין התנהגותם , ולא רק ילדים - אם אנחנו כועסים ההתנהגות שלנו בהתאם או עם אנחנו מאוכזבים ההתנהגות שלנו בהתאם . ההבדל ביננו לבין ילדים זה שאנחנו יכולים ויודעים לזהות את הרגש שלנו , להמשיג אותו ולהבין (לפעמים ) מדוע אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים .
ילדים אנים יודעים תמיד לזהות את הרגש שהם מרגישים ולקשרו להתנהגות שלהם , לפעמים הם אינם מוכנים לספר כי הם חוששים שדבריהם לא יראו לנו ההורים ( "מה בגלל זה אתה בוכה ? )
ואנחנו הרי אלופים בשאלת השאלות "למה?" . שאלה זו בעיתית ביותר ורק מחמירה את בעייתם של הילדים ומוסיפה על מצוקתם .
אז מה עושים ? איך לומדים להקשיב ? איך אפשר לעזור לילדינו ?
מכירים את זה שהילד מגיע הביתה ומספר לנו שהוא הצליח במשהו או זכה מקום ראשון במשהו ואנחנו עונים בלי לשים לב ... בסדר ...
אז יש שני סוגי הקשבה באזניים ובעיניים . אני לא אומרת שקל להורים להקשיב - ממש לא !! ולפעמים הורים לא פנוייים להקשיב . אבל זו מיומנות שצריך ללמוד איך לעשות אותה - מיומנות ההקשבה .
אז הנה כמה טייפים להקשבה :
* לא להקשיב "אוטומטית " - כן...ברור.... בסדר .... , תהיו כנים ותגידו לילדכם מתי אתם קשובים ומתי אתם לא קשובים , (בכלל זהו שיעור לחיים כי אם אתה תהיה כנה הילד שלך ילמד גם הוא להיות כנה )
* זיכרו - ילדינו מרגישים מתי אנחנו מקשיבים באמת
* פנו זמן להקשבה - אי אפשר להקשיב באמת כשברקע הטלויזיה עובדת , הילדים בוכים , ויש בלגאן וכד'
לפעמים זה מגיע באופן טבעי ולפעמים צריל לפנות זמן להקשבה (לעזוב הכל וללכת לחדר סגור למספר דקות להקשבה אמיתית )
* שימרו על קשר עין - הילד הוא המרכז .
* הילד מדבר ואנחנו מקשיבים (ולא מתפרצים באמצע ) זה חוסם את התיקשורת עם ילדינו .
יש לנו נטיה לקפוץ ולומר " אמרתי לך ש... " או את שאלת ה" למה " (דרך אגב אצלינו במשפחה כשמישהו שואל מישהו אחר את שאלת ה"למה " ישר עונים לו ש"למה" זה שם של חיה ....
עדיף במקום אלו לשאול שאלות כמו : "בוא תספר לי ... " , "איפה קרה ... " , " מה קרה ... " .
* טונציה (קול וטון הדיבור שלנו ) דמיינו לעצמיכם אמא ששואלת את הבן שלה את השאלה הבאה :"מה קרה ? " בנעימות ודמינו את אותה השאלה בטון מבקר .... כמה שטון הדיבור שלנו יכול לשנות הכול !!! דברו בנחת , בהבנה , ברוך ובשקט ... זיכרו אנחנו מקשיבים .
* ילדים לא תמיד יודעין איך לדבר תפקידנו ההורים ללמד אותם איך לבטא את עצמם , לתת להם כלים - וכל רגש יש שם , לעזור להם להבין מה הם מרגישים וללמד אותם גם שיפוטיות נכונה (מה הוא עשה ? איך עשה ? מה כדאי שיעשה הלאה ? ואיך ? וכד' )
* לפעמים הילדים לא צריכים פתרונות - אלא רק שיקשיבו להם !!!
תודה לכם על ההקשבה ....
יום קסום - אורלי , נגיעות