סוג של שאלה...

[Dizen]

סוג של שאלה...

אתמול בלילה שוב חזרו לי הכאבים. העירו אותי, ו"ביליתי" איתם כל הלילה... אז יצא שהגעתי לצבא הרוסה מעייפות, בדיוק בזמן לראיון עם המפקדת שלי. בכל ראיון שהיה לי עד עכשיו בצבא, טרחתי מאד מאד להדגיש שאני כבר בריאה, ושזה לא מגביל אותי בכלום וכו' וכו'. כך גם בראיון הזה. ואז... הגעתי למצב שהייתי צריכה לבקש ממנה לצאת בזמן הביתה [במקום להשאר עוד קצת ולעזור] כי כבר לא יכלתי יותר. איכשהו הצלחתי להתחמק מלהסביר שהסיבה שאני כל כך גמורה זה בגלל הכאבים, אבל זה גרם לי לחשוב... אולי כדאי שאני אפסיק להשלות את עצמי, ולהודות שעוד לא הבראתי לגמרי

ואם אני אודה בזה בפני עצמי, אולי גם להודות בזה בפני אנשים אחרים...

זה לא שאני ממש משקרת עכשיו: אני באמת לא מוגבלת בשום דבר. אני מסוגלת לעשות כל מה שאני רוצה, לא נותנת לזה להפריע לי... אבל עובדה שלילות כמו אתמול עדיין קורים

לא מוכנה לחזור לתפקיד ה"חולה". לא מוכנה

 

[יעל ניסן]

אמנם את לא מוכנה

אבל מה שלא יהיה שממנו את סובלת לא שואל אותך. ממה את סובלת?

 

[Dizen]

אמממם

בעיה בושט... שמקרינה כאבים לגב.

 

[יעל ניסן]

דיזן, חביבתי

כשיש משהו שמידי פעם מרים את הראש ומשבש לך את התפקוד, את לא יכולה לחיות כאילו הוא לא קיים. מה שכן, לומדים במשך הזמן איך לתפקד הכי טוב שאפשר סביב קיומו. אני לא ממש יודעת מה זו הבעייה הזו, האם היא כרונית האם זה הפיך ויש סיכוי שתבריאי... אין לי מושג. הדבר היחיד שחשבתי עליו במקביל זה המיגרנות שלי. יש תקופות שאין כלום, יש תקופות שכואב באופן שאפשר לתפקד על תרופות ומדי פעם יש איזו מיגרנה שלא יעזור בית דין - אני בבית, בחושך, במיטה, ובחוסר תפקוד עד שזה עובר. העניין הוא שאני מכירה את עצמי עם מגרנות ולא מנסה לחיות כאילו אין לי. אי אפשר!!

 

[Dizen]

זה בדיוק העניין.

קודם כל כמה הבהרות: זה לא הפיך, אין סיכוי להבריא. מצד שני- אף פעם לא הגעתי למצב של חוסר תפקוד... זה לא ברמות האלה. עד לפני 3 שנים, חייתי עם זה בדיוק כמו שתיארת: "מכירה את עצמי עם זה ולא מנסה לחיות כאילו אין לי". וזה עבד מצוין. בתקופה שזו הייתה התמודדות יומיומית, לא הייתי כותבת הודעות כאלה... לפני 3 שנים עברתי ניתוח, שאפשר להגיד כמעט פתר את זה. לא התעסקתי עם הנושא הזה מאז- עד עכשיו. כנראה אני פשוט צריכה ללמוד להתמודד עם זה שזה בא מדי פעם. אבל מה שמטריד אותי זה לא ההתמודדות שלי עם עצמי- זה בסדר, אני אסתדר. מה שמטריד אותי זה איך להציג את זה לאחרים [זאת שאלה שבאה הרבה, בגלל ההתנדבות לצבא]. ואני אגיד שוב- עם הבעיה הרפואית עצמה אני מסתדרת מצוין. אני יודעת שהיא קיימת ותמשיך להתקיים, וזה בסדר מבחינתי. אבל אני לא אתחיל להסביר לכל בן אדם שאני פוגשת את כל המגילה שיש בשרשור הזה, נכון?! וכשאמרתי שאני לא מוכנה לחזור לתפקיד החולה- לא התכוונתי מבחינה רפואית אלא מבחינת היחס של האנשים אלי. לא מוכנה לחזור לתקופה של המבטים המרחמים...

 

[ToryMaster]

תגידי

כשהייתי אצלך ביום ששירי התגייסה, וסיפרת לי על זה. כמה זמן זה לקח לך? כמה מבטים רחמניים ראית ממני?

 

[יעל ניסן]

מניסיוני

כשאת לא מרחמת על עצמך, גם אחרים לא מרחמים עליך. כששואלים אותך מה קורה, במקום להתחיל לספר את פשוט לומדת להגיד שיש לך איזו בעייה בוושת שמידי פעם מזכירה לך שהיא קיימת - אבל שאת לומדת (או למדת) להתמודד עמה -- ו...תודה על ההתענינות, אבל באמת זה בסדר. בגדול, אנשים רוצים לדעת מה קורה לך ובמקביל הם גם רוצים לדעת שאת יודעת מה לעשות ומטפלת בעצמך. אם תרגיעי אותם מהאגף ההוא, לא תהיינה לך יותר בעיות הסברה. מבטיחה לך! יש חלק חשוב בתשובה אסרטיבית שמגיע בסוף והוא קשור לפיתרון או לבקשה ספציפית. אחרי שאומרים מה לא בסדר צריך לסגור איך שהוא את השיחה כשאת בשליטה, משהו בסגנון הבא: הכאבים החליטו להציק לי היום. לקחתי תרופה שתעזור לי, אבל עד שהתרופה תשפיע אני צריכה שמישהו יחפה עלי בעבודה. כשאת שולטת במצב, אין סיבה שירחמו עליך.

 

[Dizen]

את צודקת, כמובן ../images/Emo13.gif

אבל לי מאד קשה להגיד שהבעיה מזכירה לי שהיא קיימת... זה מרגיש כמו שקר. בקשר לרחמים- ראי תגובתי ליעל. [וסתם לידע כללי- אין שום תרופה... זה סתם עובר אחרי כמה שעות]

 

[Dizen]

זה לקח יותר זמן

ממה שהייתי רוצה להשקיע בזה

ולא קיבלתי ממך מבטים רחמניים, כי הסיפור עצמו לא מעורר רחמים [וטוב שכך] מבטים רחמניים אני מקבלת מאנשים זרים שרואים אותי באמצע "התמודדות" [אין לי דרך אחרת לקרוא לזה, סורי] מה גם, שלהסביר לחברים זה פחות בעיה. יותר בעיה להסביר את זה לאנשים בעלי סמכות שיש להם השפעה עלי, שחשוב לי להציג את עצמי בפניהם כאדם בלי מגבלות.

 

[ToryMaster]

המממ

לוידעת כמה אני צריכה לחשוף, אבל בהחלט ראיתי אותך באמצע התמודדות, ואני לא מקנאה בך (כאבים מקרינים, זה רע).

 

[Dizen]

../images/Emo12.gif

ראית אותי

באמת

את יכולה לחשוף מה שבא לך

 

[A N I g M A]

אמ. אין לי תשובה ממש../images/Emo4.gif

אבל אמ. יש לי הרבה

ואם את רוצה לדבר - אני פה.

אוהבתותך

 

[Dizen]

תודה ../images/Emo25.gif