סוג של התייעצות
בשנה וקצת האחרונים חזרתי לעבוד בבדיקות תוכנה ידניות, לאחר חמש שנים בשיווק ותמיכה טכנית, בגלל שרציתי להימנע מנסיעות והאמנתי שטכנולוגית יהיה לי קל יותר.
קיבלתי את זה, אבל סבלתי קשות חברתית וניהולית והרגשתי שטכנית הלכתי אחורה. גם בתחום האישי אני נמצאת תחת עומס, לחץ וחוסר זמן קשה. אחרי תקופה של חודשים שניסיתי להתמודד בדרכים שונות נאלצתי לעזוב ולחפש מקום עבודה חדש.
השאלות שלי לדשא של השכן:
1. כמה יצא לכם לעבוד עם מנהלים שזורקים משימות עם מעט הנחיות ואז מתלוננים, צורחים ומשפילים כשהעבודה לא מבוצעת לשביעות רצונם? יש לציין שזה לא קורה כלפי עובד ספציפי ולא על ידי מנהל אחד (אלא נראה כתרבות ארגונית).
ברור שזאת שאלה כללית ולכל צד יש טיעונים משלו, השאלה איך מתמודדים אופטימלית במצב הזה?
ואיך עם בכלל מציגים זאת בראיונות במקום החדש?
2. הרבה אנשים עוזבים או נעזבים מהייטק בגיל מסויים. הבנתי שלמרות אתגר מקצועי (ולא רק כלכלי) אני מרגישה סוג של שעמום ופספוס. ברור שזה לא תמיד, הבעיה שהרבה פעמים הרגשתי שעבודתי לא באמת משמעותית ותורמת וגם התקשתי לעמוד על שלי כי הרגשתי כוחנות וזלזול מעמיתיי הגברים (ברור שלא תמיד ולא מכולם), שהם לא באמת הסבירו את טיעוניהם (שאולי היו באמת צודקים), אלא פשוט התעקשו ולפעמים חיפשו פשוט לחסוך זמן בלי להודות במפורש.
נושא האגו, התחרותיות, הכוחנות והזלזול (שוב פעם, לא מכולם! ויש לציין שגם נשים לא תמיד חפות מכך) אבל הרבה פעמים מעמיתים וממנהלים ישירים או עקיפים). התנהגות זו מאוד פגעה בי וייאשה אותי, במיוחד כי הרגשתי שאני מבלה זמן רב בסביבה רעילה ופוגענית. התחלתי לחשוב שבחרתי בתחום שלא מתאים לי כי תמיד אצטרך להילחם (ויש שיגידו שככה זה בכל עבודה ותפקיד) ובסוף היום אני כאדם לא באמת מעניין אף אחד, אלא רק התפוקה שלי באמת מעניינת את המעסיק והמנהלים שלי.
ברור לי שאי אפשר לשנות את המציאות, בליל להילחם ועליי למצוא דרך התמודדות אפקטיבית יותר. הגעתי למסקנה שהעבודה הזו פשוט לא מתאימה לי יותר.
השאלות (סופסוף!
)) שאני שואלת:
3. איך מתמודדים מעשית (עם תגמול) עם רגישות יתר? ומשיפוטיות? אגב זה גם מופנה כלפי עצמך ואז מגיעים למצב שאתה דורש הרבה יותר מעצמך ממה שאחרים דורשים ממך?
4. לאיזה תחום חופף (לאור התואר האקדמי והניסיון הטכני שיש לי) אפשר לשקול לעבור לעבוד ולהרוויח שכר סביר שיכלכל משפחה ממוצעת?
יצא ארוך.. בכל מקרה, תודה שקראתם!
בשנה וקצת האחרונים חזרתי לעבוד בבדיקות תוכנה ידניות, לאחר חמש שנים בשיווק ותמיכה טכנית, בגלל שרציתי להימנע מנסיעות והאמנתי שטכנולוגית יהיה לי קל יותר.
קיבלתי את זה, אבל סבלתי קשות חברתית וניהולית והרגשתי שטכנית הלכתי אחורה. גם בתחום האישי אני נמצאת תחת עומס, לחץ וחוסר זמן קשה. אחרי תקופה של חודשים שניסיתי להתמודד בדרכים שונות נאלצתי לעזוב ולחפש מקום עבודה חדש.
השאלות שלי לדשא של השכן:
1. כמה יצא לכם לעבוד עם מנהלים שזורקים משימות עם מעט הנחיות ואז מתלוננים, צורחים ומשפילים כשהעבודה לא מבוצעת לשביעות רצונם? יש לציין שזה לא קורה כלפי עובד ספציפי ולא על ידי מנהל אחד (אלא נראה כתרבות ארגונית).
ברור שזאת שאלה כללית ולכל צד יש טיעונים משלו, השאלה איך מתמודדים אופטימלית במצב הזה?
ואיך עם בכלל מציגים זאת בראיונות במקום החדש?
2. הרבה אנשים עוזבים או נעזבים מהייטק בגיל מסויים. הבנתי שלמרות אתגר מקצועי (ולא רק כלכלי) אני מרגישה סוג של שעמום ופספוס. ברור שזה לא תמיד, הבעיה שהרבה פעמים הרגשתי שעבודתי לא באמת משמעותית ותורמת וגם התקשתי לעמוד על שלי כי הרגשתי כוחנות וזלזול מעמיתיי הגברים (ברור שלא תמיד ולא מכולם), שהם לא באמת הסבירו את טיעוניהם (שאולי היו באמת צודקים), אלא פשוט התעקשו ולפעמים חיפשו פשוט לחסוך זמן בלי להודות במפורש.
נושא האגו, התחרותיות, הכוחנות והזלזול (שוב פעם, לא מכולם! ויש לציין שגם נשים לא תמיד חפות מכך) אבל הרבה פעמים מעמיתים וממנהלים ישירים או עקיפים). התנהגות זו מאוד פגעה בי וייאשה אותי, במיוחד כי הרגשתי שאני מבלה זמן רב בסביבה רעילה ופוגענית. התחלתי לחשוב שבחרתי בתחום שלא מתאים לי כי תמיד אצטרך להילחם (ויש שיגידו שככה זה בכל עבודה ותפקיד) ובסוף היום אני כאדם לא באמת מעניין אף אחד, אלא רק התפוקה שלי באמת מעניינת את המעסיק והמנהלים שלי.
ברור לי שאי אפשר לשנות את המציאות, בליל להילחם ועליי למצוא דרך התמודדות אפקטיבית יותר. הגעתי למסקנה שהעבודה הזו פשוט לא מתאימה לי יותר.
השאלות (סופסוף!
)) שאני שואלת:3. איך מתמודדים מעשית (עם תגמול) עם רגישות יתר? ומשיפוטיות? אגב זה גם מופנה כלפי עצמך ואז מגיעים למצב שאתה דורש הרבה יותר מעצמך ממה שאחרים דורשים ממך?
4. לאיזה תחום חופף (לאור התואר האקדמי והניסיון הטכני שיש לי) אפשר לשקול לעבור לעבוד ולהרוויח שכר סביר שיכלכל משפחה ממוצעת?
יצא ארוך.. בכל מקרה, תודה שקראתם!
