זה בדיוק העניין!
כל המערכות האלו טובות פחות או יותר כמו - סמרטוט מתחת לדלת. כי בסוף ה-"התקפה" (ככל שתהיה) תהיה שונה לגמרי ממה שציפינו לו.
זה מזכיר לי:
בטיול-אחרי-צבא להודו, לפני שנים רבות, ערב אחד, הגענו לאיזו עיר חדשה, אחרי נסיעת לילה, והחלטנו "להתפנק" ולהשתכן במקום יחסית מפואר. ודווקא שם, באמצע הלילה, התעוררנו מעקיצות של פרעושים!
הזעקנו מיד את בעל הבית. הוא לקח מעין מטאטא או מניפה של זרדים, ופרץ במין ריקוד מגוחך, טקס גירוש פרעושים, של טפיחות על המזרנים. אם לא היינו גמורים מעייפות, זה היה יכול להיות משעשע!. היה ברור - גם לו וגם לנו, שאין שום תועלת במעשיו, אבל הוא היה מוכרח להראות לנו שהוא עושה משהו.
לא הולך להיות חכמולוג או גיבור גדול. גם לא מזלזל. הממ"דים בדרום הצילו חיים! ועדיין - יש בתפיסה הזו משהו מעוות. אפילו מושחת. בשביל לקבל (או לתת) תחושה ש- עשינו משהו. ובשביל שאפשר יהיה להגיד אחר כך "אמרנו לכם"! (אם הייתם מתחזקים כמו שצריך, בודקים את הפילטרים או מה שזה לא יהיה כל שנה...) העיקר שמישהו גוזר על זה קופון.