סוגי תקשורת
כן, "מחזרתי" הודעה. אני חושב שאיש לא ראה אותה והיא די מהותית בעיני. בעוד פרק זמן תיפסק הלחימה. בתוך הסערה ששוטפת אותנו מתהווים דפוסים חדשים בפוליטיקה, ההשקעה ברווחה מצטמצמת במסווה של קיצוץ עקב מלחמה, תחומי איכות הסביבה עדות להיווצרות "החברה האזרחית" בעיסוק הגדל שקיבלו הוזנחו ועמם ארגונים שאיפיינו את "החברה האזרחית". נכון, אולי על המוזות לשתוק, אבל אין לנו הרבה מוזות שמקבלות חשיפה בתקשורת ואלו שכן לא עוסקות בחברה. דווקא עתה עלינו לחשוב על "היום שאחרי" כי המלחמה הזאת היא לא רק נגדם היא גם עלינו. תקשורת "שמאלנית", תקשורת "רוסית".תקשורת "חרדית", תקשורת "רוסית" (בשפה, לא במוצא אתני, אם מישהו יודע האם התרבות המבוטאת בה היא רק רוסית או גם של קבוצות אחרות במרחב הפוסט- סובייטי אשמח לשמוע על כך), תקשורת "אלטרנטיבית" (באמצעי הפצתה, בתכניה(?)", תקשורת "ערבית". טוב, אני חושב שזה מספיק. תכננתי להעלות זאת כנושא בפני עצמו, אולם מועד זה הולם יותר. מזה כמה עשורים לפחות במקביל לסגירת יומונים ותיקים, נפתחים עיתונים שאינם פונים לציבור הכללי אלא למגזרים מפולחים היטב. כלי תקשורת אלו הנם בעלי אג´נדה פוליטית, לעיתים גם כלכלית ואולי אף חברתית של הציבור אליו הם פונים. דוגמאות לכך הם כלי התקשורת ב"תקשורות" השונות שמניתי למעלה. במצב כזה, אולי נמצאים מרבית אזרחי המדינה במצב בו הם יכולים לבחור בין4- 5 יומונים הפונים לציבור הרחב, אולם באם חפצה נפשם בעיתון המביע את עמדותיהם יוכלו למוצאו. מצב סבורני אינו משקף אלא מעצב למעשה את אחד מהתהליכים המרתקים לחקור אך הקשים לחיות העובר על החברה הישראלית- התפצלותה לתת/ רב חברות. כלי התקשורת, אם נאמץ לרגע את ההשקפה שהמילים דרכן אנו מתארים את העולם בונות אותו עבורנו, יוצר עבור כל קבוצה עולם שלם עבורה התואם את השקפתה על המציאות. הוא מעין מתרץ קולקטיבי עבור את פרשנותה שלה למציאות. תתי חברות מסוימות אף מחזיקות כלי תקשורת שאינם נגישים כל כך לחברה הכללית, באמצותם מנהלות הן תהליך מתמיד של פרשנות וניסוח מחדש של העקרונות. דוגמאות לכך הן עלוני השבת בבתי הכנסת שקשה לדעת בלי רקע מוקדם מי שייך למי ואיזו אג´נדה הוא משקף ומנגד רשת אתרי אינטרנט שלגביה מתנהל מערך בעיות דומה. לעיתים השפה בה משתמשים כלי תקשורת כאלה רוויה במינוח הנצרך לצורך הפרשנות. לאור כל זה, אינני מבין את ההאשמה שהתקשורת היא שמאלנית. נניח ש"הארץ" שמאלני, מדובר בעיתון שהרעש סביבו מראה את המוניטין שלו יותר מאשר את השפעתו שהיא 10% לערך מהקוראים. היום כל אחד יכול למצוא את כלי התקשורת המתאים להשקפתו
כן, "מחזרתי" הודעה. אני חושב שאיש לא ראה אותה והיא די מהותית בעיני. בעוד פרק זמן תיפסק הלחימה. בתוך הסערה ששוטפת אותנו מתהווים דפוסים חדשים בפוליטיקה, ההשקעה ברווחה מצטמצמת במסווה של קיצוץ עקב מלחמה, תחומי איכות הסביבה עדות להיווצרות "החברה האזרחית" בעיסוק הגדל שקיבלו הוזנחו ועמם ארגונים שאיפיינו את "החברה האזרחית". נכון, אולי על המוזות לשתוק, אבל אין לנו הרבה מוזות שמקבלות חשיפה בתקשורת ואלו שכן לא עוסקות בחברה. דווקא עתה עלינו לחשוב על "היום שאחרי" כי המלחמה הזאת היא לא רק נגדם היא גם עלינו. תקשורת "שמאלנית", תקשורת "רוסית".תקשורת "חרדית", תקשורת "רוסית" (בשפה, לא במוצא אתני, אם מישהו יודע האם התרבות המבוטאת בה היא רק רוסית או גם של קבוצות אחרות במרחב הפוסט- סובייטי אשמח לשמוע על כך), תקשורת "אלטרנטיבית" (באמצעי הפצתה, בתכניה(?)", תקשורת "ערבית". טוב, אני חושב שזה מספיק. תכננתי להעלות זאת כנושא בפני עצמו, אולם מועד זה הולם יותר. מזה כמה עשורים לפחות במקביל לסגירת יומונים ותיקים, נפתחים עיתונים שאינם פונים לציבור הכללי אלא למגזרים מפולחים היטב. כלי תקשורת אלו הנם בעלי אג´נדה פוליטית, לעיתים גם כלכלית ואולי אף חברתית של הציבור אליו הם פונים. דוגמאות לכך הם כלי התקשורת ב"תקשורות" השונות שמניתי למעלה. במצב כזה, אולי נמצאים מרבית אזרחי המדינה במצב בו הם יכולים לבחור בין4- 5 יומונים הפונים לציבור הרחב, אולם באם חפצה נפשם בעיתון המביע את עמדותיהם יוכלו למוצאו. מצב סבורני אינו משקף אלא מעצב למעשה את אחד מהתהליכים המרתקים לחקור אך הקשים לחיות העובר על החברה הישראלית- התפצלותה לתת/ רב חברות. כלי התקשורת, אם נאמץ לרגע את ההשקפה שהמילים דרכן אנו מתארים את העולם בונות אותו עבורנו, יוצר עבור כל קבוצה עולם שלם עבורה התואם את השקפתה על המציאות. הוא מעין מתרץ קולקטיבי עבור את פרשנותה שלה למציאות. תתי חברות מסוימות אף מחזיקות כלי תקשורת שאינם נגישים כל כך לחברה הכללית, באמצותם מנהלות הן תהליך מתמיד של פרשנות וניסוח מחדש של העקרונות. דוגמאות לכך הן עלוני השבת בבתי הכנסת שקשה לדעת בלי רקע מוקדם מי שייך למי ואיזו אג´נדה הוא משקף ומנגד רשת אתרי אינטרנט שלגביה מתנהל מערך בעיות דומה. לעיתים השפה בה משתמשים כלי תקשורת כאלה רוויה במינוח הנצרך לצורך הפרשנות. לאור כל זה, אינני מבין את ההאשמה שהתקשורת היא שמאלנית. נניח ש"הארץ" שמאלני, מדובר בעיתון שהרעש סביבו מראה את המוניטין שלו יותר מאשר את השפעתו שהיא 10% לערך מהקוראים. היום כל אחד יכול למצוא את כלי התקשורת המתאים להשקפתו