סוגיית הורות

[רק שיר]

רוב הסיכויים שכן

שהיית זוכה ,מעטים הם האבות שיכולים לשמש והליות שתי הדמויות גם יחד אך, כאן התכוונתי לענין הרגשי , איך זה לגדול בלי אם- וכשהאם רק מגיעה לבקר,.,,,האם זה יגרום עוול לילד ? אולי זה גם ענין מנטלי וחברתי, שאילו הרבה ילדים היו גדלים עם אבות, זה היה שכיח <? בגן ובבית ספר לא היו מעקמים פרצוף לנוכח העובדה: " אני גר וגדל אצל אבא" .

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

אם נקודת הפתיחה היתה שונה

היה שכיח יותר לראות ילדים גדלים במשמורת אצל אביהם - זו בדיוק הנקודה ולגדול בלי אם זה בדיוק כמו לגדול בלי אב... הרי מה משפט המפתח אצל ילד שלמשל מציקים לו בביה"ס? "חכה חכה... אקרא לאבא שלי... הוא חזק יותר מאבא שלך"

 

[רק שיר]

במקרה הזה!

הילד שלי יבוא ויגיד לילד מעצבן אחר חכה חכה,,,,,אקרא לאמא שלי,,,,היא הכי חזקה! " בחייך, אני ואבא שלו היינו הולכים מכות <בצחוק כן> והייתי גוברת עליו

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

אני מוכן להעיד

כמה חזקה את - נפשית וגופנית

 

[רק שיר]

ולא בכדי.../images/Emo140.gif

 

[א פרסקי]

קראתי והפנמתי

אני בדיעה כזו שאין לקחת את הילד מהוריו ולא משנה אם אם או אב כיום יש חוסר צדר בכל הנושא בחוק הישראלי וכן צריך לתקנו חלק מתיקון החוק יגרום לנשים להשתליו יותר טוב בשוק העבודה ויגרום להם לדרוש שיוויון גם במקומות אחרים אם אב רוצה להיות חלק מגידול בנו למה למנוע את זה למה להעביר את הילד או הילדה רק למשמורת האם ( חוסר צדק ) ואל תגידו לי כי הנשים מגדלות יותר טוב לא מאמין בכל זה ילד צריך את שני ההורים גם דמות אם וגם דמות אב האב לא טוב רק לקנות דברים ולהוציא לקנייון בשעה שעתיים שיש לו ולכן אני בעד משמורת משותפת וחלוקה שווה הרי האחריות לילדים היא בידי שני ההורים

 

[שוב מתחילה מחדש]

אני מסכימה איתך, אבל לא תמיד זה אפשרי../images/Emo4.gif

משמורת משותפת מצריכה לדעתי יחסים מאוד מאוד טובים בין ההורים וגם נכונות של שניהם.

 

[לילי301]

נכון..

הורים מעצם היותם כאלה אמורים להגן, לתמוך ולאהוב ללא גבולות את ילדיהם ובכך לגרום לאותם ילדים להבין שאלה הם הוריהם, יש הורים ולא משנה אם או אב שחושבים שאם הסטטוס מופיע בת.ז שלהם זה מספיק!! הורים צריכים להיות שם תמיד ולא רק בכדי לשלם מזונות. משמורת משותפת היא דבר מורכב ודורשת מאמץ לוגיסטי ונפשי אבל..כשההורים מבינים את תפקידם בחיי הילד זה אפשרי. לצערי לא רבים ההורים המתגרשים שרואים את הילד בראש מעיינהם, רוב המתגרשים נחלצים מהקשר אחרי מלחמות רבות..ומיותרות. אם האבות והאמהות כולם היו מסתכלים למטה ולא מדברים בגובה מעל מטר היו רואים שיש שם משהו מלבדם. אני יודעת שלא כל ההורים מסוגלים לנהל משמורת משותפת ולא כולם מעונינים, אבל אין ספק שלאב יש זכויות ומתוך כך גם חובות בדיוק כמו לאם. לא עלה בדעתי לומר לגרוש "לא" כשהוא העלה את נושא המשמורת המשותפת, ואם לומר בכנות לא הייתה לי הזכות, הצוציקית שלו כפי שהיא שלי, יש לזה יתרונות רבים ובצידם גם חסרונות אך אלה האחרונים זניחים ובלתי משמעותיים כיוון שאנחנו בוחרים להסתכל על האושר של הצוציקית.. והיא מאושרת ומלאת אהבה וטורחת להודיע זאת בכל הזדמנות!!

 

[שוב מתחילה מחדש]

היה לי קשה לתת לאב להיות המטפל הראשי

בילדים (בלי קשר לרמת תפקודו) כי אני לא יכולה לחשוב על האפשרות להיות פחות זמן איתם מאשר עכשיו. כן הייתי מוכנה למשמורת משותפת (זה כמובן באופן כללי, כי באופן ספציפי זה לא אפשרי). בנוגע לנקודת הפתיחה - אני מסכימה עם וינס. אין סיבה היום שנקודת הפתיחה לא תהיה שווה. אני לא חושבת שאב יכול לתת לילדים פחות מהאם. ילדים צריכים שיאהבו אותם. שיחבקו אותם. שיאמינו בהם.

 

[א פרסקי]

זה בדיוק העניין של ארגוני הנשים

מצד אחד הם רוצים שיוויון בכל התחומים ואין לי בעיה עם זה אבל מצד שני רוצים הכרה כיוון שהן חושבות שהזכות האמהית שלהם היא יותר חזקה וקשה להם ללא הילדים ואני מבין אותם אך לא מסכים בסוף חוזרים לנקודת ההתחלה של הביצה והתרנגולת

 

[מחפשת דרך החוצה]

הייתי מוכנה למשמורת משותפת

להעביר את הילד למשמורת האב - לא. לדעתי כל אחד מההורים תורם משהו אחר, האב לא יכול להחליף את האם, וגם ההפך נכון. ודוקא בגיל הרך (שוב - לדעתי) החיבוק של אמא, התמיכה הבלתי מותנית שלה יותר חשובים מסמכות של האב. (אם לא ברור - דוגמא. כששני הילדים רבים האב יהיה לצד מי שצודק. האם - לצד בנה...)

 

[א פרסקי]

ברור

ברור - דוגמא. כששני הילדים רבים האב יהיה לצד מי שצודק. האם - לצד בנה...) אני תמיד אהיה לצד ביתי ברור - דוגמא. כששני הילדים רבים האב יהיה לצד מי שצודק. האם - לצד בנה...) אבל היכן הבעיה גם אם אני לצידו אני צריך להסביר לה שלא תמיד זוכים וצריך להיות יותר חכמים ואיך להמנע מכל הדברים גם אם אני עם הצד הצודק זה לא אומר שאני לא לצידה סורי לא הכל מושלם בחיים מבחינת הילדים הם צריכים לטעום גם אכזבות וכשלונות מזה הם מתפתחים

 

[מחפשת דרך החוצה]

בשפת אם בטח יכולתי למצוא מילים מדוייקות יותר

אבל אנסה בכל זאת. נכון - אתה לצידה, אבל - עם הצד הצודק. כן, אתה אובייקטיבי, וזה מצויין. גם אני משתדלת (כי אני פה גם אמא גם אבא, מה לעשות), אבל ברגע של אימות אין בשבילי צודק או לא צודק. זה לא חשוב.

 

[א פרסקי]

צדק צדק תרדוף

תמיד יש את עניין הצדק גם לאמהות אבל זה לא אומר שלא אהיה שם בשבילה גם לתמוך וגם כדי להיות שם להסביר להבין ולעזור ולחבק הרי אנו מתווים להם את הדרך והבסיס

 

[מחפשת דרך החוצה]

לא מתווכחת...

רק מנסה להסביר את ההבדל בין האם והאב

שוב - רק דעתי, רק ניסיוני. ממה שאני רואה, האב של הבן שלי "נכנס לתפקיד" רק עכשיו (גם - בערך), כאשר הילד גדול יחסית ויש עם מי לדבר (כשהבן 3 שלנו לא בקריזה...). אכן הוא מנסה להסביר. להראות מה נכון ומה לא. אבל טוב שיש שם אותי - כדי להרגיע לפני שמסבירים...

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

מאיפה הבאת את העובדה

שהאב סמכותי והאם מחבקת... שהאם היא התומכת... שהאם תתייצב לצד בנה

את מדברת כנראה מתוך נסיון אישי שלך בלבד. אגב, עם החלק הראשון של מה שכתבת אני מסכים בהחלט - כל אחד מההורים תורם משהו אחר ובאופן אחר, רק שהחלוקה שעשית בהמשך ממש לא חד-משמעית כפי שכתבת.

 

[מחפשת דרך החוצה]

ממממ...כתבתי שזאת דעתי?

אם לא - מדגישה. דעתי בלבד. ההרגשה שלי. וממה שכתב אפרסקי - ההרגשה די נכונה. היצר הטבעי שלי (מדברת רק על עצמי!!!) הוא להגן על הצאצא שלי. גם כאשר הוא לא צודק. האב (של הבן שלי!!! שלא תגידו שאני מכלילה) תמיד אובייקטיבי. אם הילד לא צודק - האב מיד יבהיר את הנקודה. וטוב שכך. כמו שאמרתי - הילד צריך את שנינו. אבל מה לעשות, אנחנו במצב של second best...

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

ומשהו נוסף

לא מתחבר למשפט של שבכותרת "הייתי מוכנה..." כל מקרה לגופו - זה משפט המפתח שלי בכל נושא המשמורת.

 

[מחפשת דרך החוצה]

הייתי מוכנה ואפילו בשמחה ../images/Emo13.gif

להזכירך - לי יש עסק עם אחד שחי מצויין בלי הסדרי ראיה כלל. לא שמעתי אף תלונה. הקשר בין בני לאקס שלי קיים רק כי אני יוזמת ודוחפת ומתעלמת מהרבה משפטים מעניינים ופרצופים ומה לא, ורק מחכה בסבלנות שיבין סוף סוף מה הוא מפסיד.

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

התוספת שתופשת

עכשיו ברור למה היית מוכנה בשמחה