סוגיה

[לירון129]

סוגיה

שלום.אני פוסט טראומתי כבר שנתיים ,ועם הפוסט טראומה באה המשפחה הדיסוציאציבית ודה-פרסונלצייבית.
הסוגיה שלי היא ,תהיה לגבי התנהגות שלי.
מה בעצם לעשות כשיש רצונות כל שהם ,או דחפים-לא דחפים ,שמצריכים רגשות?
כמו עצבנות ,בידור וכו' .
אני מוצא את עצמי מנסה לתפקד במצבים האלה ,ואני נכשל .ביטוי העצבים ,בא אך ורק מהראש והשכלתנות .
הבידור ,זה לא באמת בידור,אתה נהיה שמח ממשהו ,אבל זאת שמחה-לא שמחה ,אתה אחרי חצי שעה מתרוקן .וגם בשמחה חסר המוטיב המרכזי שהוא חיות ,זה המרכיב המרכזי שגם חסר לי בחיים,החיות ..

השאלה היא מה ,הרי אני נדפקתי משתי הכיוונים ,לא משנה מה אני יעשה אני יסבול .
בגלל זה אני אומר כל הזמן ,ראס בן עמו ..לא משנה מה אני יעשה אני לא ישיג את מה שאני רוצה,אז לחסום את עצמי זה להוסיף על עצמי ..
כשמאידך ,כשאני מבטא עצבים ,או בידור ,אני מתבאס ..כועס על עצמי שבחרתי להתעצבן ללא רגשות או שמתעצבן על זה שניתנה לי האופציה להתבדר ממשהו..

גם לבטא את עצמי ,בדיבור ובכתב ..זה סוג של דיבור באוויר ..אני עושה מאמצים להתחבר לפעמים ,אבל חסר החיבור ..

עכשיו,אני ..בתקופה כרגע מאוד חשובה של ניסוי תרופות לכל הבעיות ..אני בעיקרון רק צריך לחכות ובעוד כמה ימים כל פעם תרופה אחרת אמורה להתחיל לעבוד ..
ומהעיסוקים ומהתחביבים שלי,איבדתי את הרצון.לא יודע למה.
השאלה היא מה אני עושה?גם את התחביבים אני יעשה ללא רגש ..

 

[avishaypsy]

הבהרה

שלום לירון129,
ראשית, הידיעה שלמה שאתה חווה יש שם היא ידיעה משמעותית שכן היא מאפשרת להבין את הרקע לחוויה האישית שלך. אתה מספר שכרגע אתה בתקופה "מאוד חשובה של ניסוי תרופות לכל הבעיות" - אני לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר "ניסוי", האם מדובר בניסוי קליני של תרופות או שזו הפעם הראשונה שאתה עושה מהלך של טיפול תרופתי?
במידה וזו הפעם הראשונה בה אתה מתחיל טיפול תרופתי, אז חשוב לקחת בחשבון שהסבלנות כאן היא מאוד חשובה (ואני ער לקושי להיות סבלני במקרה של פוסט טראומה על כל הנלווה לזה). מעבר לכך שרופא טוב יודע מה קבוצת התרופות המתאימה לכל אבחנה, עדיין יש מידה מסוימת של התאמה אישית לכל אדם ואדם. לכן, מאוד יכול להיות שייקח מעט זמן לפני שתגיע לאיזון שיהיה מתאים, למטרות שלך. לדעתי, אחד הדברים החשובים בתקופה החשובה הזו היא תמיכה, תמיכה ועוד תמיכה. בין אם זה קשר טוב עם הרופא המטפל, בין אם זה קשר טוב עם אנשים/חברים שערים למצבך ויכולים לתמוך בך ובין אם זה קשר פסיכותרפויטי שאתה מוצא אותו יעיל.
לענין הניתוק הרגשי שאתה מתאר, לאחר שתתייצב מבחינה תרופתית סביר שתחווה שיפור מסוים בענין הזה אבל במידה וזה לא יהיה מה שציפית, המשך עבודה פסיכותרפויטית יכול להמשיך לשפר את הענין. קשה לנבא את המידה שבה תחזור להרגיש כפי שהרגשת לפני הטראומה אבל אל תוותר על ההתעקשות למצוא את הטיפול שבמהלך הזמן יקרב אותך אל הנקודה הזו.
המון הצלחה!

 

[יעל ניסן]

לפי איך שכתבת

אתה מטופל.
אני מניחה שלא רק בתרופות - שכרגע אתה בתקופת בדיקה לראות מה עוזר לך.

האם יש לך עם מי לדבר על הרגשות? על זה שאתה נע בין שני קצוות: לא כל כך מצליח להרגיש חיבור רגשי או לחילופין יש יותר מדי חיבור רגשי

 

[עפרה מהודר]

רוצה רק להגיד

שאני זוכרת את הודעת המצוקה שכתבת לפני כשבוע, ואני שמחה לשמוע שבסוף כן מצאת דרך להגיע לטיפול.

רוצה לספר לנו לאן פנית בסוף?

מחזיקה לך אצבעות שיימצא טיפול שיעזור לך.
התהליך של הניסוי והטעייה הוא לפעמים ארוך וקשה, אבל יש היום כל כך הרבה טיפולים שונים, שבסוף מוצאים משהו.

 

[meidadc]

אתה מתאר סימפטומים של אנהדוניה

שעשוי להעיד על קיומה של הפרעת מצב רוח (כגון דיכאון או דיסטימיה).
אני מקווה שהטיפול התרופתי ייתן לך מענה גם בזה.

אם אתה מרגיש שמשהו בחיים שלך התרוקן, מה שעניין אותך פעם כבר לא יעניין אותך ואתה מחפש משהו חדש בחיים - היתי מציע לך לבחון אפשרות לעבור טיפול קצרצר בגישה הנרטיבית.

כך או כך, צריך להמתין בסבלנות להשפעת הטיפול התרופתי. הרבה פעמים לוקח שבועות עד חודשים בודדים עד שרואים אפקט.
בהצלחה!