סוגיה 2 - קול

[הגבירה מן האגם]

סוגיה 2 - קול../images/Emo124.gif

קולו של המספר - מה לדעתכם מאפיין אותו? איך משפיעים קולות שונים על הקהל? לאפיין דמויות בקול? מה דרך ההתפתחות המתאימה לדעתכם לקולו של מספר ולאן כדאי לו לשאוף? קשיים, פתרונות, טיפים, חוויות - הכל על הקול. תזכורת כללים: זה דיון, לא ויכוח כדי להחליט מי צודק ומי לא. נא לזכור את הנקודה הזו. הביעו עמדה, שאלו שאלה אבל אל תפסלו את דברי האחר גם אם אתם ממש לא מסכימים איתם. אין לנקוב בשמות אמיתיים של אנשים או מקומות. זה בניגוד לתקנון תפוז. בברכה,

 

[מספרת הלילה]

ננסה.

קודם כל לבקש מאנשים שמבינים שישמעו אותנו, הם אלו שיגידו לנו את האמת וכל האמת. לי למשל יש בעיה של הנמחת הקול ברגעים מסויימים וקשה לשמוע- צריך לעבוד על זה. אני עובדת על עצמי בעניין הזה בעזרת המנצחת של המקהלה שלי, תרגילים ב"זריקת" הקול למרחקים שונים, בנשימות של בטן וכך להתגבר על הבעיה, בקרוב בימינו. ככל שאנחנו מכירים טוב יותר את הסיפור יש לנו בטחון ב"טיול" שלנו בתוך שבילי הסיפור ,כך גם הקול נשמע , זאת אומרת שאיך שאנחנו מרגישים כלפי הסיפור כך גם הקול נענה. בקשר לאיפיונים, צריך להזהר, לא לכל סיפור מתאים לשחק יותר מדי עם הקול ולא לכל קהל. אני מרגישה שילדים מאוד אוהבים משחקים עם הקול, כמובן לא להתיילד עם הקול . מבוגרים נרתעים מיתר משחק עם הקול, זה גם תלוי באופי ובאוירה של תוכנית הסיפורים ובאופי של הקהל . כדי שסיפור יהיה מענין מבחינה קולית, אני בבית ,שרה אותו בכל מיני מנגינות ומקצבים שאני מכירה, כבר קרה לי ששיניתי לגמרי את צורת הדיבור שלי בסיפור מסויים בעקבות גילוי באמצעות השירה של הסיפור. תנסו כשאני באה למקום מסויים לספר , כמובן יש לי את התוכנית מסודרת בראש, אבל מפני שאני באה כחצי שעה או שעה לפני הזמן שלי, אני משתדלת לגלות את האופי של הקהל, האם האוירה קלילה? מחוייכת? רצינית? נפוחה מחשיבות? אנשים מכירים אחד את השני? ואז אני יודעת עד איפה אני יכולה "לשחק" עם הסיפורים שלי, עם הקול והגוף וכמובן איזה סיפור יצטרך להתאפק עד לפעם הבאה. אוף! כתבתי יותר מדי אני חושבת שכל מספר חולם על היום בו ישמע קולו רם,צלול ולא מאיים, כך שהשומעים ירגישו נוח במתח כמו זמר הבלדות הטוב ביותר

 

[אילן ענבר]

צביעה של הקול הכרחית

מספר מונוטוני ירדים את הקהל. גם אם קולו רם ונישא וגם אם יבחר במקצב הנראה לו נכון בסופו של דבר אם לא ידע לגוון לא ינעם קולו לקהל והסיפור יפול. כמובן שגם כאשר מספרים כמה סיפורים ברצף יש להקפיד על נושא זה כפליים. גם אני נופל לפעמים לחזרה על אותו אופן הגשה לקהל של סיפורי אבל בתוך הסיפורים אני משתדל לתת לקול שלי לעבוד בשבילי. אני מאמין גם שאם יודע המספר מה רוצה להעביר בכל משפט או בשפה אחרת מה הפעולה שלו אז יש סיכוי טוב שהקול ישתנה כבר באופן טבעי ואם רק למד בעל פה ולא באמת ניתח את הסיפור והבין כל משפט או פיסקה לאן מובילה לא יצא הקול שלו צבוע בגוונים הנכונים. לגבי שימוש בקול שונה לדמויות השונות בסיפור, תלוי בז'אנר תלוי למי מיועד הסיפור-האם לילדים או למבוגרים. תרשו לי להציע תרגיל לסדנא: דמיינו סדין גדול תלוי ובו רק חור לראש להציץ. ספרו את הסיפור מול הקבוצה ואז ספרו אותו רק דרך הסדין כך שלגוף ותנועותיו אין משמעות ורק לקול ולמימיקה יש חשיבות. תראו תוצאות מדהימות. (הגבירה מה את אומרת על התרגיל כמורה ?)

 

[הגבירה מן האגם]

תרגיל טוב למרות שאני

ישר חושבת על הסיבוך שבלתלות את הסדין

כדי לנטרל גם את המימיקה ולבדוק רק את הבעת הקול אני מבקשת ממי שמתרגל לשבת עם הגב לקהל. במצב כזה נמנעת ממנו האפשרות של השפעה על הקהל באמצעות הגוף, הפנים והעיניים ונשאר רק הקול לעבודה.

 

[אילן ענבר]

התרגיל של לשבת על

הכסא עם הגב לקבוצה הוא טוב גם כדי לגרום לאדם לספר כך שלמרות שהוא הפוך ישמעו אותו גם בצד השני ובכל זאת הסדין או הקוליסה או המסך והוילון עם החור מאפשרים לי כן לראות את הקהל שלי ולא לשכוח אותו (כפי שעלול לקרות לי אני יושב עם הגב אליו) ובקיצור שני התרגילים לדעתי משלימים האחד על השני ואסור לוותר בגלל קושי טכני קטן שניתן לפתור אותו עם "מקלות כביסה".

 

[הגבירה מן האגם]

הולכים על זה../images/Emo161.gif

 

[נמצק]

הקול - אחד הכלים

במקביל למשולש מספר-סיפור-קהל, קיים משולש אחר :קול-מלה-הבעה.בשלשתם עושה המספר שימוש בעת "עבודתו". אלה הם כליו. כמו הפטיש לפחח.המברג למכונאי. המפסלת לנגר. הנושא שהעלה - הקול. מי מאתנו לא היה בהצגת נושא כלשהו, בשעור, בהרצאה, שבה הדובר מדבר בקול חלש שבקושי נשמע. גם בעזרת מקרוםון אין שומעים את סופי המשפטים, שכן הדובר מנמיך את עצמת קולו לקראת כל סוף משפט. מי לא נתקל בדובר מאנפף שבקושי ניתן להבין מלה מדבריו. או באותו דובר בעל הקול המונוטוני שמשדר על תדר אחד. ואין זה משנה מה אותו דובר יאמר. איננו רוצים לשמוע אותו. לעניות דעתי מספר ספורים חייב לשלוט היטב בכלי זה - הקול. והכלי חייב להיות מתאים ונכון לתפקיד שיועד לו כמו הפטיש, המברג, והמפסלת. ואם אין הוא כך - יש דרכים לשפרו ולכייל אותו.הקול חייב להיות רם. ברור. חד ומהוקצע. לא מאנפף וככל האפשר בעל היגוי נכון של המילים. הקול צריך להיות מתנגן בהתאם להשתנות הסיפור. עליו להביע בהתנגנותו תמהון, כעס, שמחה, פחד. התגוננות, צפיה, ועוד שפע של רגשות ותחושות.קול מתנגן מידי בילדותיות עשוי לעצבן קהל שומעים בוגר. ולכאן מתקשר נושא אפיון הדמויות. לכל דמות יד דרך התבטאות משלה. והמספר עוטה את הקול המתאים בעת שהוא נמצא באותה דמות. אבל בעוד ילדים קטנים נהנים ומקבלים גרוטסקיות בהצגת הקולות , אנשים מבוגרים עשויים לזלזל במספר.האפיון של הדמות בגווני הקול חייב להיות אמין ומתאים למציאות בה יכול היה קול כזה להשמע. אחת הבעיות שבהן נתקלים הרבה מורים היא אבדן הקול. לאחר שעות של שמוש במיתרי הקול הם נמתחים וכל שמוש בהם נעשה קשה יותר ויותר. זו גם בעיה של שחקנים ומספרי ספורים. איך להשתמש בקול נכון. איך לא "לשחוק" אותו. מהיכן להוציא את האוויר הדרוש להשמעת הקול. מהריאות? מחלל החזה. איך להשתמש בחללים הנמצאים בגולגולת במחילות האף במעמקי הלוע כתיבות תהודה פנימיות. כל אלה דברים הטעונים למידה. למידה ותרגול. לאן לשאוף? לכך שהקול יישמע ברור. רם וצלול גם בשורה האחרונה של האולם - ללא מקרופון. וזה יהיה קול של דבור טבעי- לא צעקה. דבור הבוקע באופן אבעי וללא מאמץ מגרונו של המספר המוכשר.

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

קול של מספר

מאפיין לי את הקול אם הוא של אישה או של גבר קול של מספרת אני נותן לו הנחה כי לנשים יש מטען רגשי, הבנתי ורגשי אחר משלי, ואני מנסה לנתח אותו פחות מאפיין לי אותו ההתאמה למילים, ההתאמה למשפט, ההתאמה לתוכן, התאמה לז'אנר הסיפור. מאפיין לי אותו השוני שאני שומע בו מהמספר מסיפור לסיפור, אני רוצה קול שיהיה כלחיצת יד, לר רופס לא לוחץ, שיהיה טבעי, שילטף בסיפורי רגש, שידקור בספורי מלחמה. אני רוצה אפיון קול לקול דמות, שאוכל לראות הולוגרמה של דמות נוכחת . אני חושב שדרך התפתחות קול אצל מספר היא עניין של בשלות ומוכנות נפשית לספר את הסיפור, להבין את מכלול החוויה, ולהיות מוכן לתת לסיפור להיות מדובר בקצב שלו. קשיים - נורא קשה, סיפור מול קהל הקול לא יוצא כמו מול חברים מול משפחה, מול סביבה במקום עבודה שבה התוכן הדיבורי כה מובן וחזק עד שאני אומר את הכוונה ולא את המילים שבסיפור. ניסיתי לדגום קולות של מספרים בתוכנית מחשב של עריכה מוזיקלית , קיבלתי פיקים שונים , (מדברים שדיברו לצד דברים שסיפרו) קיבלתי גם שונות בתוך הסיפורים. חושב שאצל רבים כמו אצלי אותה בעיה קיימת והדיבור והדיבור לא טיבעי לא מתחבר לסיפור, טכנית זה נראה כמשפטים לא נסגרים, אין הפרדה, יש בליעות, יש חיכוי להבנת קהל ששובר רצף סיפורי, אין חלוקת אוויר נכונה מתוך ידיעת המשפט אם ארוך קצר. יש להתחיל לאט, לגמור מהר כי חושב על הסיפור הבא, לשנות תוך כי אולי אני לא מובן.... יש המון, חבל שאין מסך טרמי להתחבר לאדום שבלב הקהל, ולפעמים אני מרגיש שהמילין הברורות היחידות שהקול שלי מוציא הוא לכבות את הפלפונים, משך המופע חמישים דקות ללא הפסקה, בילוי נעים לכולנו. בברכה משה

 

[שלווה יערית]

הקול ב...הפרדת צבעים

אני משייכת את הקול לאדם ולמהותו. הקול בוקע/נובע/עולה ממעמקי גופו ונפשו של האדם. לכל אדם "קול אישי"- ייחודי, שבו הוא עושה שימוש בחייו והקול "משרת" אותו במהלך חייו. נימת הקול משקפת הלך רוח, אצל האמוציונליים שבינינו, ומייד ניתן לזהות מה חש המדבר. אחד הקשיים שאני עומדת בפניהם הוא לעטות מסכה על הקול כדי להסתיר את אשר אני חשה, באמת. לי מאוד מפריע כשאני מזהה פער בין מה שהעיניים של המדבר משדרות לבין מה שהקול משדר ואומר (אין אלה בהכרח אותם דברים). כשאגיע (עוד לא החלטתי אם אני רוצה...)ליכולת הזו "לרמות" (ויסלחו לי המקצוענים שבינינו) כנראה יהיה עלי להרגיש הישג. אכן, יש לקול חשיבות רבה למספרי הסיפורים, כפי שכבר נכתב, וכדי להיות מעולה במקצוע הזה יש לשלם "מחיר". אמרו חז"לינו שחיים ומוות ביד הלשון, ואני חושבת שחייהם ומותם של סיפורינו הם בידי הקול. יום נפלאלנו,

 

[הגבירה מן האגם]

ברמת האימון ההתחלתי

יכול להיות שהמספר ירגיש איזו סתירה בין מה שהוא מרגיש לבין גוון הקול והצבע בו הוא משתמש. זה בהחלט יורגש כדיסוננס. אבל בהמשך לומד המספר לגייס את הטעינה הרגשית המלאה מאחורי כל אחד מן הקולות אותם הוא מפיק. כלומר, אין כאן זיוף או שקר. המיומנות היא לעמוד רגשית מאחורי הסיפור בכל רגע נתון, גם אם מקצב ההחלפה מהיר מאוד. להיות מעורב רגשית ללא הרף, זה שם המשחק שמאחורי הקול. אחרת זה נשמע מלאכותי ונראה כמו זיוף. הקהל רוצה להאמין שהמספר מאמין לסיפור כל הזמן. אם לא, האמינות של מעשה הסיפור נסדקת והקהל מאבד עניין. בברכה,