סוגיה פמיניסטית חשובה (לדעתי):

עוד אחת

New member
סוגיה פמיניסטית חשובה (לדעתי):

במכביה ראיתי שרוב הספורטאים היו ממין זכר ובעיתון למחרת לא ראיתי תצלום של אף אישה. בעיתוני הספורט ברוב רובם של העיתונים לא כתוב כלום, אבל ממש כ-ל-ו-ם, על בני-אדם ממין נקבה. בתחום הרמת המשקולות בחדר-כושר הרוב הם גברים ואין אף בת כמעט שעוסקת בספורט מ ח ז ק (להבדיל מספורט יותר מ ר ז ה ומחטב, כמו ריצה ואירובי) כל יום ומשחקת כדורגל. למה זה? ואל תגידו לי שבנות חלשות פיזית מכדי לעסוק בספורט. איך הן יכולות שלא להיות חלשות פיזית אם הן לא עוסקות הרבה בספורט? לפחות לא ספורט של חיזוק אינטנסיבי של השרירים. רוב הגולשים בים דרך קבע הם בנים. פעם מישהו אמר שגלישה זה דבר אגריסיבי ובנות טיפוס עדין אז זה פשוט לא מתאים להן. ואני שואלת, איך הן יכולות שלא להיות טיפוס עדין אם מגיל צעיר הן לא עושות הרבה ספורט אינטנסיבי? זה הופך אותן בגיל מבוגר לבני-אדם חלשים, רפי שרירים ועצמות וחולניים, עושה את ההריון והלידה יותר מסובכים עבורן (ממחקרים) ומונע מהן להיות חיילות קרביות ולהיכנס לדרג הבכיר בפוליטיקה. זה פוגע בנפש שלהן ובהתפתחות הטכנית של המוח (מחקרים אומרים שיש קשר בין זה לבין פעילות גופנית בכיל צעיר). ועכשיו תגידו לי אתן, בנות, כמה אתן מרימות משקולות כל יום וכמה אתן גולשות בים? אתן מוכנות להפנות אותי לאתרים על נשים בספורט (אם הם קיימים)?
 

ציפי ג

New member
לדעתי ההבדל בין נשים וגברים

בענין הזה של ספורט היא ברמת מתי נמאס להם מזה. אני לוקחת רק את עצמי כדוגמה. אני היתי ילדה מאוד ספורטיבית, רצתי מהר, קפצתי יפה, טפסתי על חבלים בזריזות, ועשית הרבה מתח. באיזה שלב זה פשוט התחיל לשעמם אותי. כמה פעמים את יכולה לקפוץ? התענינתי יותר בקריאה ובדברים יותר פלגמטים. אני רואה הרבה גברים שהיו ספורטיבים כילדים והפכו למבוגרים פלגטים כמוני. ההבדל הוא מתי זה קורה לבנים ומתי זה קורה לבנות.
 

עוד אחת

New member
האם זה חיזק אותף פיזית ועזר ל

בריאות שלך? כי מחקרים אומרים שכן. ודרך אגב, הגבר הממוצע והאישה הממוצעת צוברים כוח פיזי באותו קצב כתוצאה מאימונים פיזיים.
 

ציפי ג

New member
אולי צוברים אותו כח פיזי

אבל לא מגיעים לאותם השגים. נכון? אני ב"ה די בריאה, אם כי ההריונות והלידות לא הועילו לי בשנים האחרונות. כעת לאחר הלידה החמישית הרגשתי שהגוף שלי מתפרק וחזרתי להתעמל. האחים שלי שהיו ספורטיבים מאוד בעבר, פדלאות היום בצורה יוצאת דופן. המזל שהגנים שלנו לרזון, אחרת חלק מהם היו נראים כמו תפוחי אדמה.
 

noa****

New member
זה גם מה שקרה לי

הייתי ספורטאית מעולה בתיכון ופתאום זה נמאס לי. בשנים האחרונות אני אומרת לעצמי מידי פעם שזהו מעכשיו אני לוקחת את עצמי בידיים והולכת למכון כושר ,כדי לשמור על הבריאות ועל הגוף , אבל אני מצליחה להתמיד מקסימום חצי שנה , באיזה שהו שלב זה מתחיל להיות שגרתי ומשעמם ואני מפסיקה , עד הפעם הבאה. ושאלה נוספת: מה עם רכיבה על אופניים ? כמעט רק גברים עוסקים בזה ,אני לא מבינה למה , זה ספורט שגם נשים יכולות לעסוק בו , אין בו שום קושי פיסי מיוחד כמו הרמת משקלות או איגרוף ואפשר לקנות אופניים שמתאימות למידות ולגובה , כך שאין פה בכלל בעיה של נתונים פיסיים.
 

עוד אחת

New member
וגם אילו היה קושי פיזי,

על הנשים היה לנסות לרכוש אותו ולא לרפות ידיים, כי האישה הממוצעת מתחזקת טיפטיפונת יותר מהר מהגבר הממוצע כתוצאה מאימונים פיזיים. לפי דעתי צריך לעשות איזו תוכנית חינוכית שתכניס את הבנות לספורט. התועלת הפוליטית והחברתית תהיה גדולה מאוד. לפני כמה עשרות שנים נשים רצו באולימפיאדה שמונה-מאות מטר והתעלפו מיד לאחר שנגמרה הריצה. אז החליטו להוציא ריצות ארוכות מהלקסיקון האולימפי לנשים. רק הרבה יותר מאוחר החזירו את זה. למה היום נשים שרצות מרתון לא מתעלפות לאחר-מכן?
 

אנה בלק

New member
מודל לחיקוי

אולי כשמודל לחיקוי נערות תהיינה ספורטאיות כמו יעל ארד והספורטאית על מפרשיות ענת (סליחה לא זוכרת את שם משפחתה),ולא דוגמניות אנורקטיות,אז יקום לנו דור של ספורטאיות חסונות. אבל בעצם מה שחשוב הוא שספורט מאד in כיום בקרב חוגים רחבים ומצידי שירקדו ויהיו אירוביים,העיקר שיהיו בריאים!!! בארהב מאד מקובל לפתח שרירים ודמויות נשיות חזקות ולוחמניות מתחילות להוות ז´אנר ראוי לשמו. אני מפנה אותך למאמר נחמד בנושא
 
מה העניין הזה עם החוזק הפיזי ???

גברים ונשים נבדלים אחד מהשני במבנה ההורמונלי שמשפיע על המראה החיצוני (שיעור, שרירים, מבנה עצמות וכו´) ועל הכח. נשים יכולות וצריכות להיות בכושר כדי להרגיש טוב, לתפקד טוב, לשמור על איכות חייהן ולהיות מסוגלות לבצע פעולות שונות שדורשות כח סביר. אישית אני לא מכירה נשים נטולות כח לחלוטין, מכירה הרבה נטולות כושר וזו מגמה שצריך הסברתית לשפר. אבל הכח לא יתן לנו יתרון בזכות ייחודינו אלא אלמנט של דמיון. אני מסתכלת סביבי ברחוב וממש לא בא לי להיות דומה לגבר. טוב לי כמו שאני ויתרוני השכלי, המקצועי, כושר הביטוי שלי,הכושר הגופני המעולה שלי (לא בהריון, כפי שציינתי כאן
), המראה הבריא והטוב וכו´ יוצרים יתרון יחסי שבכל סיטואציה בולט מרכיב אחר שלו (אין יתרוני בטיול בטבע דומה ליתרוני בישיבה מקצועית). אז מה זה החד ערכיות הזו ? ואין גברים שהם רכיכות מוחלטות ועדיין יש להם יתרון חברתי בסביבתם מעצם היותם גברים גם אם אישתם מלאה בשרירים, כח וכושר ? תסתובבי בקאונטרי-קלאבס בשבתות ותמצאי אלפי דוגמאות כאלה. חנה
 
למעלה