סוגיה בעייתית.
מהי האונטולוגיה(ענף בפילוספיה העוסק ישירות בחקר ההוויה והישות) היכולה להיות מיחסת לבעל חי? פעילי זכויות בעלי-חיים מעמידים במרבית המקרים את טיעוניהם כנגד ציבור אוכלי הבשר למינהם על בסיס מוסרי תועלתני לרוב ואינם מודעים להשלכות הטענה הגורסת כי סבל פירושו של דבר כי בעלי החיים זכאים ל ז כ ו י ו ת. מהי זכות? אפילו ננתק קשרים תרבותיים ואנתרופוצנטרים ממושג הזכות, מעטים יערערו על העובדה כי ההיבט המשפטי, הלגאלי, הינו תולדה ישירה של תודעה אנושית אונטולוגית. החוק מכיל בתוכו את הזכות לענוש ולמצות בכך את דינו. על מנת שיענוש עליו לבטל את מעמדו האונטלוגי של האדם(ובכלל זה את "זכויותיו הטבעיות" כביכול אשר כפי שהראו חוקרים ובפרט מישל פוקו אינן אלא המצאה של הזמן האחרון, רוצה לומר "המצאה" אשר המציאה את האדם ונפשו בהתאם לעמדות פוליטיות שהתגבשו החל מן המאה ה17 לערך והגיעו לשיאן במהפכה הצרפתית) ביטול מעמדו האונטולוגי של האדם פירושו הפיכתו לחפץ, חפצונו לצורך הענשתו ללא התנגדות מוסרית גורפת( משמע שטיעון ההגנה העצמית אינו יכול עובדתית ופילוסופית להרחיב את השלכותיו על בתי ענישה וכליאה שכן רציחתו של בעל חי( אנושי ושאינו אנושי) תאלץ להתבצע כחריגה הכרחית מחוקי מוסר מקובלים לשם קיום ההישרדות כיצר/צורך קודם. כל שירושה של נורמה שכזו בקרבה של מערכת משפטית האמונה על ערך הצדק אינה תקפה שכן אזי החברה השופטת מכילה בקרבה ערכים אנטי-מוסריים אשר מערערים על זכותה להוציא לפועל את דרכי ענישתה השונים. ישעיהו ליבוביץ' ציין פעם כי כל מערכת משפטית המכילה בתוכה את עונש המוות אינה ראויה ואף יכולה להתקיים ככזו). אי לכך, הדבר היחידי הנותר הוא רווחה. רווחתו של האדם בבחינת חפץ. משמע רווחה ככלי המזכיר על זכויותיו "הטבעיות" של האדם(חירות, ניקיון, מזון וכו') ומנסה לשמרם. בעל החיים לעומת זאת עומד בסימן שונה לחלוטין. ספרי היסטוריה בני זמננו שנכתבו אודות אושוויץ' לדוגמא מסיטים את הדגש ההיסטורי מן המאורעות עצמם אל עבר ה ה ש מ ד ה. משמע, תהליך ההשמדה כתהליך מחפצן וכמאקרוקוסמוס להבנת השואה ככל. אך בעוד לאדם יש היסטוריה(מומצאת ככל שתהיה) ומעמד משפטי לגאלי המבוסס על אונטולוגיה. לבעל החיים אין. שכן, זהו אבסורד לייחס משמעות לגאלית למה שהוא בבחינת חפץ במחשבה האנושית. המחשבה האנושית על החפץ נתפלגה תמיד לשני כיוונים שונים. האחד אסתטי, אמנותי והאחר מטאפיזי. משמע אפילו הסבל כמציאות שיש להתייחס אליה עובר מטאמורפוזה. כיצד ניתן לחשוב על סבלם ועל אפשרות זכויותיהם מבלי לבנות היסטוריה ביקורתית של מעמדם האונטולוגי. על מנת לייחס זכויות לבעלי חיים יש לכונן קונספטים חדשים לחלוטין. קאנון היסטורי שונה לחלוטין מזה הקיים. אשמח לקבל תגובות.
מהי האונטולוגיה(ענף בפילוספיה העוסק ישירות בחקר ההוויה והישות) היכולה להיות מיחסת לבעל חי? פעילי זכויות בעלי-חיים מעמידים במרבית המקרים את טיעוניהם כנגד ציבור אוכלי הבשר למינהם על בסיס מוסרי תועלתני לרוב ואינם מודעים להשלכות הטענה הגורסת כי סבל פירושו של דבר כי בעלי החיים זכאים ל ז כ ו י ו ת. מהי זכות? אפילו ננתק קשרים תרבותיים ואנתרופוצנטרים ממושג הזכות, מעטים יערערו על העובדה כי ההיבט המשפטי, הלגאלי, הינו תולדה ישירה של תודעה אנושית אונטולוגית. החוק מכיל בתוכו את הזכות לענוש ולמצות בכך את דינו. על מנת שיענוש עליו לבטל את מעמדו האונטלוגי של האדם(ובכלל זה את "זכויותיו הטבעיות" כביכול אשר כפי שהראו חוקרים ובפרט מישל פוקו אינן אלא המצאה של הזמן האחרון, רוצה לומר "המצאה" אשר המציאה את האדם ונפשו בהתאם לעמדות פוליטיות שהתגבשו החל מן המאה ה17 לערך והגיעו לשיאן במהפכה הצרפתית) ביטול מעמדו האונטולוגי של האדם פירושו הפיכתו לחפץ, חפצונו לצורך הענשתו ללא התנגדות מוסרית גורפת( משמע שטיעון ההגנה העצמית אינו יכול עובדתית ופילוסופית להרחיב את השלכותיו על בתי ענישה וכליאה שכן רציחתו של בעל חי( אנושי ושאינו אנושי) תאלץ להתבצע כחריגה הכרחית מחוקי מוסר מקובלים לשם קיום ההישרדות כיצר/צורך קודם. כל שירושה של נורמה שכזו בקרבה של מערכת משפטית האמונה על ערך הצדק אינה תקפה שכן אזי החברה השופטת מכילה בקרבה ערכים אנטי-מוסריים אשר מערערים על זכותה להוציא לפועל את דרכי ענישתה השונים. ישעיהו ליבוביץ' ציין פעם כי כל מערכת משפטית המכילה בתוכה את עונש המוות אינה ראויה ואף יכולה להתקיים ככזו). אי לכך, הדבר היחידי הנותר הוא רווחה. רווחתו של האדם בבחינת חפץ. משמע רווחה ככלי המזכיר על זכויותיו "הטבעיות" של האדם(חירות, ניקיון, מזון וכו') ומנסה לשמרם. בעל החיים לעומת זאת עומד בסימן שונה לחלוטין. ספרי היסטוריה בני זמננו שנכתבו אודות אושוויץ' לדוגמא מסיטים את הדגש ההיסטורי מן המאורעות עצמם אל עבר ה ה ש מ ד ה. משמע, תהליך ההשמדה כתהליך מחפצן וכמאקרוקוסמוס להבנת השואה ככל. אך בעוד לאדם יש היסטוריה(מומצאת ככל שתהיה) ומעמד משפטי לגאלי המבוסס על אונטולוגיה. לבעל החיים אין. שכן, זהו אבסורד לייחס משמעות לגאלית למה שהוא בבחינת חפץ במחשבה האנושית. המחשבה האנושית על החפץ נתפלגה תמיד לשני כיוונים שונים. האחד אסתטי, אמנותי והאחר מטאפיזי. משמע אפילו הסבל כמציאות שיש להתייחס אליה עובר מטאמורפוזה. כיצד ניתן לחשוב על סבלם ועל אפשרות זכויותיהם מבלי לבנות היסטוריה ביקורתית של מעמדם האונטולוגי. על מנת לייחס זכויות לבעלי חיים יש לכונן קונספטים חדשים לחלוטין. קאנון היסטורי שונה לחלוטין מזה הקיים. אשמח לקבל תגובות.
