סוגיה בעייתית.

Royi L

New member
סוגיה בעייתית.

מהי האונטולוגיה(ענף בפילוספיה העוסק ישירות בחקר ההוויה והישות) היכולה להיות מיחסת לבעל חי? פעילי זכויות בעלי-חיים מעמידים במרבית המקרים את טיעוניהם כנגד ציבור אוכלי הבשר למינהם על בסיס מוסרי תועלתני לרוב ואינם מודעים להשלכות הטענה הגורסת כי סבל פירושו של דבר כי בעלי החיים זכאים ל ז כ ו י ו ת. מהי זכות? אפילו ננתק קשרים תרבותיים ואנתרופוצנטרים ממושג הזכות, מעטים יערערו על העובדה כי ההיבט המשפטי, הלגאלי, הינו תולדה ישירה של תודעה אנושית אונטולוגית. החוק מכיל בתוכו את הזכות לענוש ולמצות בכך את דינו. על מנת שיענוש עליו לבטל את מעמדו האונטלוגי של האדם(ובכלל זה את "זכויותיו הטבעיות" כביכול אשר כפי שהראו חוקרים ובפרט מישל פוקו אינן אלא המצאה של הזמן האחרון, רוצה לומר "המצאה" אשר המציאה את האדם ונפשו בהתאם לעמדות פוליטיות שהתגבשו החל מן המאה ה17 לערך והגיעו לשיאן במהפכה הצרפתית) ביטול מעמדו האונטולוגי של האדם פירושו הפיכתו לחפץ, חפצונו לצורך הענשתו ללא התנגדות מוסרית גורפת( משמע שטיעון ההגנה העצמית אינו יכול עובדתית ופילוסופית להרחיב את השלכותיו על בתי ענישה וכליאה שכן רציחתו של בעל חי( אנושי ושאינו אנושי) תאלץ להתבצע כחריגה הכרחית מחוקי מוסר מקובלים לשם קיום ההישרדות כיצר/צורך קודם. כל שירושה של נורמה שכזו בקרבה של מערכת משפטית האמונה על ערך הצדק אינה תקפה שכן אזי החברה השופטת מכילה בקרבה ערכים אנטי-מוסריים אשר מערערים על זכותה להוציא לפועל את דרכי ענישתה השונים. ישעיהו ליבוביץ' ציין פעם כי כל מערכת משפטית המכילה בתוכה את עונש המוות אינה ראויה ואף יכולה להתקיים ככזו). אי לכך, הדבר היחידי הנותר הוא רווחה. רווחתו של האדם בבחינת חפץ. משמע רווחה ככלי המזכיר על זכויותיו "הטבעיות" של האדם(חירות, ניקיון, מזון וכו') ומנסה לשמרם. בעל החיים לעומת זאת עומד בסימן שונה לחלוטין. ספרי היסטוריה בני זמננו שנכתבו אודות אושוויץ' לדוגמא מסיטים את הדגש ההיסטורי מן המאורעות עצמם אל עבר ה ה ש מ ד ה. משמע, תהליך ההשמדה כתהליך מחפצן וכמאקרוקוסמוס להבנת השואה ככל. אך בעוד לאדם יש היסטוריה(מומצאת ככל שתהיה) ומעמד משפטי לגאלי המבוסס על אונטולוגיה. לבעל החיים אין. שכן, זהו אבסורד לייחס משמעות לגאלית למה שהוא בבחינת חפץ במחשבה האנושית. המחשבה האנושית על החפץ נתפלגה תמיד לשני כיוונים שונים. האחד אסתטי, אמנותי והאחר מטאפיזי. משמע אפילו הסבל כמציאות שיש להתייחס אליה עובר מטאמורפוזה. כיצד ניתן לחשוב על סבלם ועל אפשרות זכויותיהם מבלי לבנות היסטוריה ביקורתית של מעמדם האונטולוגי. על מנת לייחס זכויות לבעלי חיים יש לכונן קונספטים חדשים לחלוטין. קאנון היסטורי שונה לחלוטין מזה הקיים. אשמח לקבל תגובות.
 

Anna O

New member
לפני שאני אגיב לעניין זב"ח,

אני רוצה להבהיר כמה נק' כדי להיות בטוחה שהבנתי את טענותיך- על הקשר שבין חברת חוק המכילה סמכויות ענישה לבין קיום המונח "זכות" ביחס לאזרחיה- אני לא אתיחס כרגע לעניין עונש המוות, אשר ממילא אינו נהוג בארץ (לפחות לא באופן ממוסד ע"י המערכת המשפטית, כלומר אני לא מכניסה כרגע את עניין "הסיכולים הממוקדים" לקטגוריה של עונש מוות) ואף על פי שהוא קיים באופן רשמי, בפועל לא נעשה, וגם אין כוונה שייעשה בו שימוש מלבד המקרה היוצא מהכלל של אייכמן. אבל אני כן אתיחס לעצם העניין שהעלית- והוא שנטילת זכויות של אזרחים במדינת חוק, אשר מערכת המשפט הגיעה לכלל מסקנה שהם מסכנים אותה או ראויים לענישה, משליכה על עצם קיום הזכויות של אזרחי החברה כולה. אם הבנתי אותך נכון (ותקן אותי אם אני טועה) אתה טוען שהגנה עצמית לא יכולה לשמש נימוק לנטילת הזכויות של אותו אדם שעבר על החוק, ולכן משמעות הדבר היא למעשה שלא מתיחסים אל אותו אדם כאל יצור בעל זכויות, ומכאן שהמושג "זכות" למעשה לא קיים באשר לכלל הישויות הקיימות בחברה כזו. אז ראשית, אני תוהה אם כשאתה אומר שאי אפשר להחיל את זכות ההגנה העצמית על הטלת עונש של בימ"ש, אתה מתכוון ל"הגנה עצמית" כפי שהיא מוגדרת עפ"י חוק. אם זה המצב, אתה צודק, אבל אני לא חושבת שיש מי שיטען שהגנה עצמית כזו היא העילה לשימוש בעונשים עפ"י חוק. זה הרי בלתי אפשרי לחלוטין, כי העונש ניתן לאחר מעשה ולא כמניעה של "סכנה ברורה ומיידית". אבל אם אתה התכוונת לומר שהשימוש בעונשים לא נקבע מצורכי הגנה עצמית של החברה במובן הרחב של המילה, אז אתה טועה. כי המטרה המרכזית והראשית שבהטלת העונשים היא להרחיק את הגורמים המסכנים את החברה ממנה, ויותר מכך, גם ליצור ע"י הענישה רתיעה מפני ביצוע פשעים- גם זאת בכדי להגן על אזרחי החברה. דבר נוסף, הוא שאמרת שמכיוון שעניין ההגנה לא יכול לשמש נימוק לשימוש בעונשים, "הדבר היחידי הנותר הוא רווחה"- כלומר, לדעתך הזכויות של ישויות החברה כבר לא מתקיימות? אני לחלוטין לא מסכימה עם הטענה הזו. הרי אם לא היו הזכויות הללו מתקיימיות מלכתחילה, אי אפשר היה להעניש את הפושעים על ידי שלילה שלהן, וגם לא הייתה למעשה שום סיבה לעשות זאת. כשאין זכויות שעל החוק לשמור עליהן, לאתהיה לו סיבה לתת עונשים לאלו שכביכול ישללו אותן, לא יהיו גם בכלל מעשים שיוכלו להיות מוגדרים כ"פשעים". הסמכות של ביהמ"ש לפסוק ולהוציא לפועל גזרי דין ניתנת לו רק בגלל קיומן של זכויות האזרחים אשר מעניקים לו אותה בכדי שישמור עליהן. שלילת זכויות בסיסיות (כמו חופש) אינה אומרת שהופכים את האדם לחפץ, או ליצור נטול זכויות, אלא ששוללים ממנו זכויות לתקופה מוגדרת ומסיבה מסוימת, והרי אם לא היו מתייחסים אליו כבן אנוש, לא היה צורך במשפט, לא הייתה לו הזכות להגן על עצמו, ולאחר שהוכחה אשמתו, גם לא הייתה שום דילמה לגביי גזר הדין והמדינה לא הייתה אמורה בכלל להסס בקשר להוצאתו להורג של יצור נטול זכויות לחלוטין. אבל זה לא המצב. אם לא הבנתי נכון את כוונותיך (עליי להודות שקראתי את ההודעה שלך יותר מפעם אחת לפני שהגבתי) ואני נכנסת לדיון שהוא לא זה שהתכוונת אליו בכלל, אני אשמח אם תתקן אותי. (ואני מחכה לתשובותיך ל ההודעה הזו ולעניין זב"ח אתיחס מאוחר יותר.. )
 

yaeltal

New member
אה, והערת אגב-

אני לא חדשה בפורום, רק שיניתי שם..
 

Anna O

New member
כלומר שלושת ההודעות

האחרונות (כולל זו) נכתבו ע"י אותה כותבת.. (מצטערת על כפל ההודעות המיותר בנושא הזה...)
 

TheHead

New member
כן, לקח לי רק חצי שעה לקלוט ../images/Emo6.gif../images/Emo9.gif

 
הומאז'? ../images/Emo12.gif

מחווה!...
 

Royi L

New member
מספר דברים

ראשית, לא התייחסתי אל עצם המשפט כמקיים זכויות ומשמרן. אין כל ספק כי להרחקה יסודות סוציאליים מסוימים אך לא בהכרח במובניו החיוביים. עובדה היא כי התופעה המכונה פשע לא הובנה מעולם ע"י מערכת המשפט. פשע נתפש כחריגה ולשם תיקונה של החריגה יש לבצע חריגה נוספת. הזכויות(והדבר מוטל בספק) עליהן "יכול" האדם להיאבק במסגרת ביהמ"ש הינן מוגבלות מטבען. לדוגמא: במידה ואדם זונח לחלוטין את טיעוניו לחפותו המוחלטת(שכן אז קיום המשפט הינו מעיקרו חריגה מזכויותיו "הטבעיות" של אותו אדם כגון הזכות לחירות) כל טיעוניו אשר מעוגנים בבסיס חוק יסוד חירות הדיבור ינסו לבסס את עובדתיות טיעוניו אשר יהיו מאוגדים תחת הערך המרכזי בו מתפעל המשפט: "צדק". "צדק" יכול בהחלט להעישות תוך שלילתן של אותן זכויות טבעיות עליהן נלחם. אך לא היה זה דיון בטבעו של המשפט(ידיעותי בנושא דלות מדי) זהו דיון על הענישה עצמה. הענישה נפרדת לחלוטין מעצם המשפט. כאשר התייחסתי אל טיעו "ההגנה העצמית" התייחסתי אל העובדה שבמידה ו כ ל מערכת המשפט הייתה אמונה על יסוד קיום צורך ההישרדות של החברה, המשפט מעולם לא היה מתקיים וקיומו היה למעשה, חסר כל תוחלת. במידה זו הייתה החברה המודרנית לא שונה מחברות שהתקיימו בימי הביניים למשל, חברות המתנהלות על ערך הצדק האלוהי ואינן למעשה חברות תלייניות המוציאות אל הפועל ברירות מחדל ידועות מראש. משפט ו"צדק" בייחוד "צדק מודרני" הם אמצעים השואבים את זכותם להעניש(ובצורה מאוד מסויימת) יש מאין. ענישה אינה לצורכי הרתעה ואינה(עובדתית) מונעת את קיומם של הפשעים הנעשים לעיתים ע"י אותם אנשים אשר נכלאו ונענשו בעוון פשעיהם מלהתרחש בשנית. היא כן לעומת זאת, צורך חברתי. אך לא על מנת לקיים את את זכותן של חברות לחוש בטוחות(שכן, מנגנוני אכיפה כדוגמת המשטרה לא היו מוכרחים להתקיים מלכתחילה, "החוק" יוטבע ויקויים תודעתית ע"י המערכית האחראית לו) ספרי קרימינולודגיה רבים מכירים בעובדה כי ענישה(מאז ומתמיד) שירתה צורך מרכזי אחד: הקרבה. הקרבה לצורך הפגנת הכוח.(בספר "פשעים ועונשים" מציין המחבר כי לא ניתן להסביר את ההתלהבות הרבה, ואפילו מקרב אנשים אשר לא נפגעו מפשעו של הפושע, לצפייה בהוצאות להורג פומביות) הנקודה היא: הענישה והזכות להעניש בתוך מסגרת המבוססת על צדק היא בעייתית עד בלתי אפשרית, אך מה שמתרחש לאחר הענישה, בבתי-כלא ומוסדות פסיכיאטריים לדוגמא מקיימת ערך תיאולוגי כלשהו אשר מסוגל להצדיק את מה שאכן נותר בסופו של דבר: רווחה. רווחה הינה הכלי בה משיבים את הפושע(האדם שנתרוקן ממוסריותו ואי לכך איבד את צלמו האלוהי וירד לדרגת "כלי שבור" או "כלי ריק מתוכן") לאנושויותו הקודמת(השבת צלמו האלוהי באמצעות הקניית ערכים ומוסר) העובדה כי אסירים מחוץ לקהילויותיהם הייחודיות מוכרים ע"י מספרם בלבד מחפצנים את האדם ללא היכר אך מאפשרים(לכאורה)להשיבו אל החברה אשר הוקיעתו.
 

Anna O

New member
כמה אי-הבנות..

נתקלתי בהרבה שאלות במהלך הקריאה הזו, אז פחות או יותר פירקתי את הטקסט שלך לחלקים שאני אשמח אם תבאר לי למה בדיוק התכוונת בהם: א. "עובדה היא כי התופעה המכונה פשע לא הובנה מעולם ע"י מערכת המשפט" - מה ז"א הובנה? ובאיזו רמה לדעתך היא אמורה להבין? כי מערכת המשפט לא אמורה להיכנס לפרטים ה"טכניים" של הפשע או לעסוק בהיבטיים פרטניים בקשר אליו, בשביל זה יש רשות שמטרתה לאכוף את החוק בפועל, כלומר המשטרה. ב. "פשע נתפש כחריגה ולשם תיקונה של החריגה יש לבצע חריגה נוספת" - בעיני מי פשע נתפש כך? אולי בעיניך. בעיני מערכת המשפט של מדינה דמוקרטית פשע הוא הרבה מעבר לחריגה. הוא גם חריגה, זה נכון, חריגה מאיזשהו חוק. אבל הוא לא סתם "חריגה". אתה מציג את זה כאילו אנחנו נמצאים תחת איזה שלטון דיקטטורי אשר מעניש על תופעות שלא מתיישרות לפי האידאולוגיה שלו. בחברה שלנו מותר שיהיו "חריגות" בכל מובן שהוא מלבד כאלו שפוגעות בחברה או מסכנות אותה (והכוונה ב"פוגעות" היא עפ"י מדדים של מדינה דמוקרטית נאורה ולא עפ"י אלו של שלטון רודני. הומואים, סתם לדוגמה, לא נתפסים אצלנו כ"חריגה" שמסכנת את החברה. בגרמניה הנאצית, למשל, חשבו אחרת). ג. "במידה ואדם זונח לחלוטין את טיעוניו לחפותו המוחלטת(שכן אז קיום המשפט הינו מעיקרו חריגה מזכויותיו "הטבעיות" של אותו אדם.." - הזכויות של כל מי שעומד בפני משפט הן שוות בלי קשר לטיעוניו. ובכלל הזכויות של כל האזרחים הן שוות (לפחות תאורטית, או עפ"י האידאל..) וגם של אזרחים שעומדים למשפט, אשר נחשבים עדיין לאזרחים מן השורה כל עוד לא הוכחה אשמתם. והערה בעניין הזה- הראייה שלך בעניין הזה היא מאוד פאטליסטית- אתה טוען שאם נלקחת זכות אחת (או יותר) אז משמעות הדבר היא שמתייחסים אל אותו אדם כאל יצור נטול זכויות לחלוטין ושלמעשה ג כל שאר הזכויות שלו מאבדות מתוקפן. אבל עצם העובדה שנטילת הזכויות מאסיר כלשהו נעשית אחרי מנגנון מורכב ולא מתוך החלטה שרירותית, ועצם העובדה שהעונש המוטל גם הוא לא נקבע באופן שרירותי אלא מתוך שיקולים זהירים, מראה שממשיכים להתייחס לאותו אסיר כאל אדם בעל זכויות, אלא שכעת יש לו גם חובות שעליו לשלם לחברה בעקבות המעשים שלו. ד. וזה אולי המשפט שהיה בעיני הכי תמוה , "כל טיעוניו אשר מעוגנים בבסיס חוק יסוד חירות הדיבור ינסו לבסס את עובדתיות טיעוניו אשר יהיו מאוגדים תחת הערך המרכזי בו מתפעל המשפט: "צדק"." - ראשית, תיקון- הטיעונים שלו מעוגנים בזכותו להגנה משפטית, עניין חופש הביטוי לא לגמרי מתאים לסיטואציה הזו (ואגב, אין "חוק יסוד חירות הדיבור", אלא יש סעיף חופש הביטוי בתוך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו). שנית, יש לי בעיה עם הבנת הניסוח אולי "כל טיעוניו... ינסו לבסס את עובדתיות טיעוניו"? אני מניחה שהתכוונת לומר שהוא יציג כל מיני ראיות בנסיון לשכנע את ביהמ"ש באמיתות טיעוניו. אבל גם עם זה יש לי בעיה להבין למה התכוונת- כל הראיות וכו' שיציג "יהיו מאוגדים תחת הערך .. צדק" - אין לי מה לשאול כאן מלבד- למה התכוונת בזה?? ה. "שבמידה ו כ ל מערכת המשפט הייתה אמונה על יסוד קיום צורך ההישרדות של החברה, המשפט מעולם לא היה מתקיים וקיומו היה למעשה, חסר כל תוחלת." - למה?? ו. "במידה זו הייתה החברה המודרנית לא שונה מחברות שהתקיימו בימי הביניים למשל, חברות המתנהלות על ערך הצדק האלוהי ואינן למעשה חברות תלייניות.." - אתה רוצה לומר שבימי הביניים לא הוצאו לפועל גזרי דין (ועוד אכזריים במיוחד יש לציין)? על איזה "ערך צדק אלוהי" אתה מדבר? הרי לא משנה מה הסיבות שאנשים באותו זמן נימקו בהן את ה"חוקים" שלהם, אלו בסופו של דבר דברים שהם יצרו, כמו שיצרו את הדת עצמה. לא היה אז אל שהעלים את כל ה"רשעים" והעניק מחסדו לכל "הטובים". ז. "משפט ו"צדק" בייחוד "צדק מודרני" הם אמצעים השואבים את זכותם להעניש(ובצורה מאוד מסויימת) יש מאין." - ממש לא יש מאין. הם מקבלים את הסמכות להעניש כתוצאה מהבחירה של אזרחי החברה את צורת השלטון הזו ואת הבחירה בקיומה של רשות שתדאג לשלומה ושלמותה של החברה שבה הם חיים. על ההוצאות להורג של סטאלין, למשל, אתה יכול לומר ששאב את הזכות לכך יש מאין. אבל זה לא המצב במדינה דמוקרטית. ח. "מנגנוני אכיפה כדוגמת המשטרה לא היו מוכרחים להתקיים מלכתחילה, "החוק" יוטבע ויקויים תודעתית ע"י המערכית האחראית לו" - לא הבנתי איך החוק היה נאכף ללא הרשות שאמורה לאכוף אותו. אשמח אם תסביר למה התכוונת. חוץ מזה, מה זה אומר "יקויים תודעתית"- חוק מקויים מבחינה מעשית. ט. לגביי הטענה שלך שהענישה מטרתה לספק צורך אחד בלבד- הקרבה לצורך הפגנת כוח - בזה אני לחלוטין לא מסכימה איתך. אני מאמינה שבמדינת חוק הענישה מטרתה לדאוג לניהולה של החברה בהתאם לחוקים ולערכים שמנחים אותה ולהגן על אזרחיה מפני אלו המפרים אותם. אנשים שאוהבים כוח ונהנים מהשפלות למינהן והתעללויות זו תופעה שתמיד קיימת, מה לעשות, ומאוד הגיוני שאנשים כאלה ייטו לנצל את ההוצאות להורג של האנשים שממילא מצטיירים בעיני החברה כנלוזים וככאלו שלא מגיע להם לחיות בה בכדי לספק את תאוות הכוח הזו שלהם מבלי שיצטרכו "להרגיש רע" עם עצמם על משהו, אלא להיפך, הם יוכלו אפילו להרגיש טוב, כי הרי הם "שמחים שהצדק יוצא לפועל".. אבל התופעה הזו לא מעידה על מטרתה האמיתית של הענישה.
 
שאלה לג'ון:../images/Emo26.gif

עם כל-כך הרבה דיבורים - הוא גם מספיק לעשות את כל מה שאת מספרת לנו
 
הלו../images/Emo70.gif../images/Emo35.gif זה רדיו../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif

איך קוראים לצ'ופצ'יק של הקומ-קום? לא הבנתי כלווום. ג'ון, את מוכנה לתרגם לנו? תודה, ענת (עם קצר חשמלי במוח עכשיו)
 

Veggie John

New member
ענת יקירה

חלק מהקסם של רועי היא אי היכולת לפענח את דבריו
אם קוראים לאט זה עוזר.
 

Anna O

New member
../images/Emo6.gif

גם למוח שלי לקח קצת-הרבה זמן לעכל את ההודעה הזו.. (מנסיון- אחרי שקוראים את זה שלוש פעמים, זה מצליח..)
 

xenocide

New member
אני ניסיתי יותר מפעמיים

ואפילו יותר משלוש עד שהתייאשתי.. אבל זאת לא הייתה התייאשות מלאה כי הלכתי לחפש עזרה וידיד שלי הבין בשבילי
 

TheHead

New member
"קאנון היסטורי שונה לחלוטין"

"המשמעות של השפלה איננה שאתה חושב על עצמך כפחות. המשמעות היא שאתה פחות חושב על עצמך." --קן בלאנצ'רד. פתיחה: "אם היו כורתים לי יד, הייתי יכול להמשיך לחיות. הייתי יכול להמשיך לחיות גם בלי עין. לא הייתי יכול להמשיך לחיות בלי ריאות. וגם, לא הייתי יכול להמשיך לחיות בלי העצים על הכוכב שלי, שמייצרים את החמצן שאני נושם. העצים הללו, למעשה, חשובים לי יותר מהגוף שלי. הם חלק ממני. (טקסט אינדיאני שישב בדיאוקסי.אורג, שלפני כמה ימים פשוט נעלם מהרשת, וחבל מאוד.) רוצה קאנונים אחרים? יש לך את הג'איניסטים, שמסתובבים עם מסיכות-SARS על הפנים ומקלות הליכה, כדי שלא ייבלעו חרקים ויוכלו להזיז אותם מהדרך במקום לדרוך עליהם, ובכך לא יפרו את קדושת החיים. הם גם מסננים את המים שהם שותים. רוצה אונטולוגיה אחרת? יש לך את המסורת ההינדית (וגם הבודהיזם המאוחר) שמבטא את הקשר בינינו לבין החיים בגילגול-הנשמות שעוברות מאדם לחיה והלאה והלאה. ישנם המיתוסים האינדיאנים, אבל גם האפריקניים, על הקשר בין החיות והרוחות שלהם לבני האדם. בגלל זה הציידים שלהם (ציידים, אנשים שממש עושים משהו - לא חוואים שיושבים על התחת) מכבדים כל כך את החיות שהם צדים ומקיימים פולחן סביב כל העניין. אני מכיר אותם פחות אבל ה-theme של קשר לטבע חזק יותר אצלם. אם אתה שואל אותי - לבני האדם היום עדיין יש מספיק בתוכם כדי להתוודע אינטואיטיבית לנראטיב אחר בנוגע לקשר שבינם לבין הטבע - כולל בעלי החיים, הצמחים וכל מה שקשור בו. התרבות שלנו עדיין לא חנקה את המקורות שלה ועדיין יש לנו מספיק "נשמה" כדי להרגיש מחוברים אל הטבע, להרגיש שהוא חלק מאיתנו, ולפעול מתוך הדחפים החדשים הללו. זה לא יהיה מנומק. זה לא יהיה מושכל. זה לא מגיע ממקום של נאורות - ואל תבקשו שזה יגיע: הפוסטמודרניזם כבר הביא לכם אותה בהפוכה. הגיע הזמן להבין שכמו יין ויאנג, היגיון ואי-גיון צריכים לבוא לידי ביטוי ביחד, ככוחות משלימים, בהוויה שלנו כבני אדם. כמו שמישהי אמרה לי פעם - "כל מה שאנחנו עושים, זה תפילה". אני מפרש את זה: אפיסטמולוגית, כל יציאה שלך מהמעגל הדקארטי הקטנטן של "אני יודע רק שאני לא יודע כלום" יכולה להיות רק מתוך אמונה עיוורת ובד"כ לא מורגשת על-ידיך במערכת התפיסה שלך. האונטולוגיה שלנו, בהתאם, צריכה להתחיל לעבור להישען על מיתוסים: לא-הגיוניים ככל שהיינו בעבר וככל שאנחנו היום - הגיע הזמן להזיז, באמצעים של אמונה, ובאופן מודע, את ההוויה שלנו והתפיסה שלנו למקומות חדשים. לאזן את עצמנו בחזרה. הדבר יוכל להחזיר לנו את האיזון עם הטבע - מה שייתן למין שלנו אריכות ימים יותר. לומר "כולנו נמות בסוף בכל מקרה" - ובכן, זה נכון... אבל זה מקבל את המשקל שלו בעיקר בזכותה של נקודת המבט שממנה אני אומר את זה. לסיכום: אתה לא יכול לתת לבעלי החיים שום דגש מיוחד שייתפס באופן ספונטאני על-ידי בני אדם מבלי לשנות את ההכרה שלהם ואת ההרגלים שלהם. ספרים למחשבה - הספרים של דניאל קווין (אני קראתי את "ישמעאל" ו"סיפורו של B").
 
למעלה