סובלת
שלום לכולם
קראתי קצת את השרשורים האחרונים והתפעלתי מההתמודדות שלכם, מהתמיכה ההדדית.
אני סובלת מדיכאונות לאורך שנים רבות, זה בא והולך.
עכשיו אני מרגישה מועקה גדולה. כאילו האויר לכוד בתוך הגוף, וקשה לי לזוז ולעשות דברים. מין שיתוק כזה מכאיב ותשישות וכמובן מחשבות של חוסר ערך וחוסר תקווה. אני רוצה לברוח כל הזמן...
מעצמי, מהסביבה הקרובה, המחויבויות המטלות.
אני עובדת במשרה חלקית ומרגישה שאני מגיעה לשם כמו צל. לא באמת נוכחת רק עושה את מה שצריך בקושי...
יש לי עכשיו התמודדויות לא פשוטות.
אני בהריון ראשון. פוחדת איך אוכל לתפקד כאמא.
הזוגיות גם לא פשוטה לי. אחרי הרבה שנים שייחלתי לזוגיות ומשפחה, אני לא י6דעת איך להסתדר עם זה.
בן הזוג שלי גר בעיר אחרת והתכנית היתה שאעבור לגור איתו. אבל אני משותקת מפחד מהדבר הזה.
הוא יודע על הקשיים שלי וקולט שאני לא בטוב למרות שלא מדברת על זה.
יש לו ילד בן 9 מנישואים קודמים. אני מאוד אוהבת את הילד ויש ביננו יחסים מצויינים אבל להכנס לסוג של משפחה קיימת ולהוסיף ולבנות עוד, אני מרגישה שאין לי כוחות לזה.
ואני בלחץ כי צריך להחליט לפני הלידה שתהיה עוד כ5 חודשים.
אני מרגישה שאני עושה את כל הפעולות החיצוניות אבל בפנים קורסת.
אני משתיקה את הקולות הפנימיים כדי לשרוד. פוחדת שאהיה לנטל על בן הזוג.
פוחדת שיגלו את מצבי האמיתי גם בעבודה...
כמובן ההריון עצמו לוקח גם הרבה מאוד אנרגיות. אולי לקחתי על עצמי אתגרים שאיני יכולה להתמודד איתם כמו להיות אמא.
עברתי ילדות שהיו בה חסכים ופגיעות ועכשיו שעומדת להיות אמא בעצמי, זה עולה גם ומעלה שאלות.
אני בטיפול פסיכולוגי אבל לא מרגישה שאני מביאה לשם את המצוקה האמיתית... שנים שאני בטיפולים ותמיד פוקר פייס... לא נותנת לזה לחדור אלי.
הולכת גם לקבוצות תמיכה אבל עכשיו פחות.
לפני ההריון היתי גם בטיפול בנ.ל.פ אבל אני לא יודעת אם זה יכול לעזור במצב כזה ירוד.
סליחה אם חפרתי...
תודה שקראתם.
שלום לכולם
קראתי קצת את השרשורים האחרונים והתפעלתי מההתמודדות שלכם, מהתמיכה ההדדית.
אני סובלת מדיכאונות לאורך שנים רבות, זה בא והולך.
עכשיו אני מרגישה מועקה גדולה. כאילו האויר לכוד בתוך הגוף, וקשה לי לזוז ולעשות דברים. מין שיתוק כזה מכאיב ותשישות וכמובן מחשבות של חוסר ערך וחוסר תקווה. אני רוצה לברוח כל הזמן...
מעצמי, מהסביבה הקרובה, המחויבויות המטלות.
אני עובדת במשרה חלקית ומרגישה שאני מגיעה לשם כמו צל. לא באמת נוכחת רק עושה את מה שצריך בקושי...
יש לי עכשיו התמודדויות לא פשוטות.
אני בהריון ראשון. פוחדת איך אוכל לתפקד כאמא.
הזוגיות גם לא פשוטה לי. אחרי הרבה שנים שייחלתי לזוגיות ומשפחה, אני לא י6דעת איך להסתדר עם זה.
בן הזוג שלי גר בעיר אחרת והתכנית היתה שאעבור לגור איתו. אבל אני משותקת מפחד מהדבר הזה.
הוא יודע על הקשיים שלי וקולט שאני לא בטוב למרות שלא מדברת על זה.
יש לו ילד בן 9 מנישואים קודמים. אני מאוד אוהבת את הילד ויש ביננו יחסים מצויינים אבל להכנס לסוג של משפחה קיימת ולהוסיף ולבנות עוד, אני מרגישה שאין לי כוחות לזה.
ואני בלחץ כי צריך להחליט לפני הלידה שתהיה עוד כ5 חודשים.
אני מרגישה שאני עושה את כל הפעולות החיצוניות אבל בפנים קורסת.
אני משתיקה את הקולות הפנימיים כדי לשרוד. פוחדת שאהיה לנטל על בן הזוג.
פוחדת שיגלו את מצבי האמיתי גם בעבודה...
כמובן ההריון עצמו לוקח גם הרבה מאוד אנרגיות. אולי לקחתי על עצמי אתגרים שאיני יכולה להתמודד איתם כמו להיות אמא.
עברתי ילדות שהיו בה חסכים ופגיעות ועכשיו שעומדת להיות אמא בעצמי, זה עולה גם ומעלה שאלות.
אני בטיפול פסיכולוגי אבל לא מרגישה שאני מביאה לשם את המצוקה האמיתית... שנים שאני בטיפולים ותמיד פוקר פייס... לא נותנת לזה לחדור אלי.
הולכת גם לקבוצות תמיכה אבל עכשיו פחות.
לפני ההריון היתי גם בטיפול בנ.ל.פ אבל אני לא יודעת אם זה יכול לעזור במצב כזה ירוד.
סליחה אם חפרתי...
תודה שקראתם.
